רי דה וו: שקדי עגל, או בלוטת התימוס

אנחנו מכירים את הבשר הזה בתור שקדים, או חליוו'את, אבל למעשה זו בלוטה העונה לשם תימוס. איריס מבשלת עם סבתא ז'ורלט

כשהכרתי אותה לראשונה לא הבנתי את השפה בכלל, אבל זה ממש לא הפריע לה לפנות אלי בצרפתית שוטפת - וראה זה פלא, הבנתי הכל. הבלגי אמר שזה בגלל שהיתה מנהלת ביה"ס בעבר והיכולות הדידקטיות שלה מפותחות במיוחד. את החסר היא השלימה עם פנטומימה וכך הובילה אותנו לטקס הנישואין שנערך בעיירה קטנה בבלגיה. היא היתה העדה שלי בטקס, על פי הנדרש, ומאז נקשרו נפשותינו זו בזו.

 

בת 83, מאדאם רוסו נוסעת על הדרך המהירה מבריסל בואכה שארלארוואה במהירות של לפחות 130 קילומטרים לשעה, צלולה כמו כוסית בדולח, ושלא כמנהגם המבוגרים, כל כולה מתענינת בצד השני ולא בסיפורים על עצמה. מדי פעם היא מתעצבנת כהוגן על נהג שנוסע "לאט" - 100 קמ"ש - וטוענת שזה לא בסדר, תוך כדי שהיא "מסבירה לו" בעודה חולפת על פניו משמאל במהירות-  "אדוני עם הז'קט הכחול, ככה לא נוסעים בדרך המהירה".

מאדם רוסו. בון מאמא אוליביה הם קוראים לה, על שמו של נכדה הראשון

 

היום אחרי שלמדתי את השפה המתנגנת הזו אנחנו מדברות בשטף, ואיכשהו הצרפתית שלי תמיד מצויינת כשאני מדברת איתה. היא פוסעת במרץ ברחובותיה התלולים של שארלארואה כשאני מתנשמת ומתנשפת אחריה. איזו סבתא!

 

בון מאמא אוליביה הם קוראים לה, על שמו של נכדה הראשון. אני שהורגלתי לראות סבתות שמבשלות במרץ קניידלעך ומרק עם אטריות הסתכלתי בפליאה על האישה המבוגרת עם הסינר שמערבבת בעליזות עם מטרפה רוטב בארנז.

 

רדפתי אחריה במשך שבועות עם פנקס פתוח כשאני רושמת מפיה מרשם אחרי מרשם עד שחבקתי את כל המתכונים הסודיים (כבר לא) ממטבחה.

מבחר תפוחי האדמה בסופר. לא סתם קוראים לבלגים אנשי הבולבוסים

 

כשאנחנו הולכות לעשות קניות בצ'מפיון (הסופר המועדף עליה) אני משתדלת לא להסתכל יותר מדי הצידה. והיה ושכחתי את האיסור החמור ועיני שוזפת איזשהו מוצר, היא מיד קוראת בתרועה: "אהה! את זה את אוהבת" ומיד הוא נוחת בעגלת הקניות למרות מחאותי הנמרצות.

 

בטיול האחרון שלנו בסופר, קנינו בין השאר קרוקטים של תפוחי אדמה, הגרסה הקפואה המשווקת בבלגיה ממש מוצלחת. ושלא תעיזו אפילו לחשוב על המקבילה הישראלית הזכורה לי לרעה מילדותי. כשאנחנו מדברים על קרוקטים בלגיים אסליים תדמיינו לעצמכם גלילי פירה קטיפתי מצופים בעטיפה פריכה ומטוגנים בשמן עמוק כמובן בצ'יפסר הקיים בכל בית בלגי שמכבד את עצמו. לעיתים המכשיר יקר הערך יהיה שקוע בתוך השיש למען הנוחות המירבית.

 

בסופר ראינו גם מבחר יוצא דופן של מיני תפוחי אדמה לא סתם קוראים לבלגים אנשי הבולבוסים ובשל כך הם גם טוענים לכתר ולפטנט הרשום על הצ'יפס (או "פריט" בפיהם). ראינו גם בשר סוס בין שאר שכיות חמדה במחלקת הבשר, וקנינו רי דה וו (Ris de veau), אותו הזמינה סבתא מראש במיוחד עבור האורחת המכובדת.

 

בישראל קוראים למעדן שקדי עגל, בשיפודיות או אצל הקצב מכירים אותו בתור חליוו'את אבל בבלגיה כל ילד יודע שמדובר בבלוטת התימוס של העגל. ולמה דווקא עגל? כי בבעלי חיים צעירים, הבלוטה הזו מפותחת במיוחד. התימוס נמצאת בחלק העליון של בית החזה מאחורי עצם מפתח הלב.

 

הבשר הזה הוא לבן ועדין ונחשב למאכל תאווה. סבתא רוסו מכינה את הרי דה וו שלה בקפידה רבה, היא מנקה אותו היטב, וטורחת על הכנת רוטב תואם. אם אתם במקרה בבלגיה, אל תוותרו על הטברנה שב"פסאז המלכה" בבריסל הם מפליאים להכין את המעדן.

 

ומה עם ארץ הקודש? כאן תמצאו אותו בשיפודיות מובחרות ואם רצו להכין בבית - הזמינו מהקצב מראש.

 

מתכון: מילה במילה מפיה של מאדאם רוסו

 

חומרים:

1 ק"ג שקדי עגל

2 סלסלות פטריות שמפיניון, מנוקות ופרוסות

1 מכל שמנת מתוקה

1 כף קורנפלור, מומס במעט מים

מלח

פלפל

50 גרם חמאה

מיץ מ-1/2 לימון

 

הכנה:

1. מניחים את הבשר בסיר, מכסים במים, מתבלים במלח ופלפל ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-20 דקות. מסננים ומוציאים את הבשר לקרש עבודה. מנקים את הקרומים וחותכים לחתיכות בגודל 3X3 ס"מ לערך.

 

2. במחבת כבדה, על להבה בינונית, ממיסים את החמאה. מוסיפים את הפטריות ומטגנים כ-2 דקות. מוסיפים את מיץ הלימון, השמנת, הקורנפלור, מלח ופלפל, מביאים לסף רתיחה ומצמצמים במשך 2-3 דקות.

 

3. מוסיפים את הבשר, מנמיכים את הלהבה ומבשלים עוד כ-4 דקות. מורידים מהאש ומגישים מיד עם פירה וסלט ירוק.

 

בון-אפטיט!