כוכב נולד אצלי

"שיכנעתי את ג'ניפר אניסטון לוותר על כסף למען התפקיד ב'נערה טובה'"; "גיבורות 'סקס והעיר הגדולה' לא יהפכו לכוכבות קולנוע"; "קיאנו ריבס אינו השחקן הכי מבריק, אבל יודע לבחור במאים טובים". דן סוסמן, המנהל (הציוני!) של אניסטון, נוח ויילי, קלואי סביני ושאר כוכבים מסביר איך מגיעים לצמרת

תמונותיהם של ג'ניפר אניסטון, נוח ויילי, ג'ימי סמיתס, גרג קינר, קלואי סביני, מייקל מדסן ושאר לקוחותיו המפורסמים לא מקשטות את קירות משרדו של דן סוסמן. בין המפה הגדולה הממוסגרת של ארץ ישראל, הדיוקן של הרצל, פרסומת מקורית של הקרן הקיימת והדגל מבד שמקופל על השולחן, פשוט לא נשאר הרבה מקום. בקושי הצליחה להידחק תמונה של ג'ון ריטר המנוח. "אבנרררר, מה קורררררה", הוא נוהם לתוך השפופרת בעברית מתגלגלת בפעם הראשונה שאני מתקשר אליו, כאילו שבשנות השמונים העליזות שכבנו זה לצד זה במארבים בלבנון וחלקנו פחיות תירס.

 

"אני ציוניסט", מנפח סוסמן את חזהו בגאווה, כשאנחנו נפגשים במשרדו יומיים אחר כך, רגע לפני שהוא יוצא לביקור בפעם הלמי-יש-כוח-לספור בארץ הקודש. "בשבילי לאהוב את ישראל ולתמוך בה, ולהעביר באוניברסיטת תל-אביב כיתות אמן, הופך אותי למנהל טוב יותר לשחקנים בהוליווד".

 

מה הקשר?

 

"תראה, אני יכול לעבוד קשה בשביל הלקוחות שלי ולדחוף שחקנים קדימה, אבל גם אני צריך דלק כדי להמשיך. נסיעה לישראל היא דלק רוחני בשבילי. וכשאני חוזר אני מרגיש יותר טוב עם עצמי".

 

בראד פיט וקורטני קוקס

 

מנהל השחקנים המצליח הזה, שבילדותו חלם להיות לוחם בגולני (ומבחינות רבות מודה שהחלום אף פעם לא נגוז), מתחכך בינתיים עם שועיה של הוליווד ומנסה לסדר להם קריירות בונבון. ואם לשפוט מההצלחה הגדולה האחרונה שלו – הזנקת הקריירה הקולנועית של ג'ניפר אניסטון בעידן פוסט-חברים – גולני-שלי יכולה לחכות עוד כמה שנים. בכל מקרה, רעם התותחים היחיד שאפשר לשמוע במשרדים המהודרים של סוכנות ניהול השחקנים "ברליסטין-גריי" שבבברלי-הילס, הוא צלצולי הטלפון הבלתי פוסקים.

 

סוסמן נולד בניו-יורק לפני 40 שנה ולהוליווד הגיע במחצית השנייה של שנות ה-80. אחרי קריירה קצרה כעיתונאי מתחיל קיבל עבודה בחדר הדואר של סוכנות השחקנים הגדולה "ויליאם-מוריס", ואט אט החל למרפק את דרכו מעלה. "אחרי שחילקתי מכתבים תקופה מסוימת, נתן לי אחד הסוכנים צ'אנס להשתפשף כאסיסטנט שלו. הוא זה שלימד אותי איך קוראים תסריט, איך סוגרים עיסקה, איך מתנהלים בתעשייה. אחרי שנה וחצי הוא נתן לי צ'אנס להיות בייבי-סוכן, ואני ליבלבתי".

 

קרוב לעשור שימש כסוכן של כוכבים וצבר קאדר של לקוחות. חלק מהם – ביניהם מייקל מדסן, שנצץ באחרונה ב"להרוג את ביל" של טרנטינו, קלואי סביני ונוח ויילי מ"אי.אר" – עברו ביחד איתו כשהשתדרג לתפקיד של מנהל טאלנטים ונרכש על ידי סוכנות הניהול האיתנה "ברליסטיין-גריי", לפני שש שנים. בין הלקוחות האחרים בסוכנות אפשר למצוא שמות חמים כמו בראד פיט, קורטני קוקס, מרטין שורט, כריסטיאן סלייטר, ניה וורד - לוס ועוד רבים. הסוכנות משמשת גם חברת הפקה לסדרות כמו "הסופרנוס", "תהרוג אותי וזהו" וסדרת העבר המהוללת "המופע של לארי סנדרס", לצד סרטי קולנוע רבים.

 

בין צלצול טלפון אחד למשנהו (כל שיחה שסוסמן לא לוקח מייסרת אותו, כאילו ממש עכשיו מחכה על הקו קולין פארל שמחפש מנהל חדש) אני מנסה לברר מה זה בדיוק "מנהל טאלנטים", תפקידו הנוכחי, ומה ההבדל בינו לבין סוכן טאלנטים. בישראל כולם עושים הכל: המנהל הוא לפעמים גם הסוכן, היח"צן ואפילו המטפלת האישית. בהוליווד מקפידים על הפרדת רשויות. סוסמן ביקר בשני הצדדים של המטבע, ואין ספק שאת הקבוצה שהוא משחק כרגע הוא מעדיף בהרבה.

 

"אם להשתמש בהשאלה מעולם הכדורררררגל", הוא מגלגל בהנאה את המילה בעברית, "עולם שהקוראים שלך מכירים היטב, אז סוכן הוא חלוץ מרכזי והמנהל הוא השוער. סוכן מנסה להשיג עבודה לקליינט ולעבור הלאה, בלי להתעכב יותר מדי על המשמעויות או האופי של העבודה. הוא עושה בוקינג, מנסה לתקוע גולים. מנהל מנסה להגן על הטאלנט שלו, לייעץ לו, לתכנן לו את הקריירה באופן נכון, וזה אומר, הרבה פעמים, דווקא למנוע מהלקוח עבודה לא מתאימה שהסוכן מצא. שחקן מצליח צריך את שניהם. אני כמנהל מנסה למנוע מהקליינטים אסון תקשורתי או סרטים שיהרסו להם את הרפיוטיישן, או דואג שהם יקבלו תשלום הולם עבור העבודה שלהם. וזה אומר שאני לפעמים הבן-אדם הרע".

 

המיליונים בדרך

 

מה תייעץ לשחקן לקחת – תפקיד עם כסף טוב או תפקיד עם מעט כסף בסרט איכותי?

 

"אין שאלה פה בכלל. לכל מנהל יש את הפילוסופיה שלו, אבל אני חושב שאיכות העבודה משמיעה את הקול הברור והחשוב ביותר. גם אם מגיע סרט עם מעט מאוד כסף – שמוצע לשחקן שמרוויח בדרך כלל טוב – אני לא אפסול אותו. אחרת לא הייתי מייצג שחקנים שעובדים על הבמה בניו-יורק. ברודוויי משלמת מעט מאוד כסף, אבל היא מספקת תיק עבודות מכובד ליכולות של השחקן. אז לפעמים עבודה בלי כסף עושים בשביל חשיפה. עדיף לקחת עבודה שתחשוף כישרון

ורסטילי של שחקן, גם אם היא תספק את הצרכים הכלכליים שלו באופן חלקי בלבד. נקודה, אמן".

 

ומה קורה אם הפילוסופיה של השחקן היא "אני רוצה להיות באיי-ליסט של ה-20 מיליון דולר לסרט"?

 

"אני אגיד לו שיהיה בהצלחה. באופן סרקסטי, כמובן. יש אולי חמישה כאלה בעולם. וזה דורש הרבה הרבה הרבה מזל, והרבה הרבה הרבה כסף מסטודיו, כדי לשווק סרט מסוים באופן כזה. טום קרוז הוא שחקן נהדר, אבל הוא שחקן של 20 מיליון דולר, כי בכל פעם שהוא משתתף הסטודיו מוציא עשרות מיליונים כדי לשווק את הסרט. זה מקרה ייחודי. אז אם מישהו בא ואומר לי 'אני רוצה להיות טום קרוז' אני חושב שהוא מאוד לא מציאותי ומסביר לו שזאת לא צריכה להיות המטרה שלו.

 

"אני מציב לשחקנים שלי מטרות אחרות. הראשונה שבהן היא לעבוד עם הבמאים הכי טובים. כי בקולנוע זאת הדרך הכי טובה להיחשף. ואם מדובר בשחקני טלוויזיה – השאיפה שלהם צריכה להיות לעבוד עם הכותבים הטובים ביותר, כי עולם הטלוויזיה מונע על ידי כתיבה. כל הכסף שבעולם יכול להגיע אחרי שמטפלים בדבר הנכון. אז אם הם רוצים להיות כוכבים של 20 מיליון דולר – גוד לאק, אבל זה לא התפקיד שלי.

 

"קח לדוגמה את קיאנו ריבס, שהוא לא לקוח שלי. הוא לא השחקן הכי מבריק שחי על פני האדמה. אבל הוא עבד בכל פעם עם במאים טובים. כי המנהל שלו והוא עושים בחירות נפלאות לגבי במאים. האחים וושבסקי ("מטריקס") גאס ואן סנט ("איידהו שלי") הם במאים קליברים, וזאת הסיבה שהוא ממשיך לעבוד ללא הפסקה. ואם ניקח לקוח שלי כמו נוח ויילי – יש לו קריירה מדהימה בטלוויזיה כי הוא עובד עם הכותבים הכי טובים. נקודה, אמן".

 

איך האידיאולוגיה הזאת עבדה עם ג'ניפר אניסטון?

 

"ג'ן היא דוגמה מושלמת לתוכנית עבודה של מנהל. לא הכרתי אותה קודם, אבל בעלה, בראד פיט, מיוצג על ידי המשרד הזה כבר למעלה מ-15 שנה. היא באה כלקוחה למשרד וקיבלה מיד המון הצעות להשתתף בקומדיות קלילות בקולנוע, שמהוות המשך לתפקיד רייצ'ל מ'חברים'. מפיקה אחת שלחה לי תסריט לסרט בשם 'נערה טובה' ושאלה 'מה דעתך על ג'ניפר לתפקיד הראשי'. אמרתי לה 'תשמעי, אני לא בטוח שהיא רוצה להשתתף בסרט עצמאי קטן'. אבל המפיקה התעקשה. אז קראתי את התסריט והתרשמתי ממנו והעברתי לג'ן, שקראה והחליטה לפסוח עליו.

 

"אבל כשהחזרתי את התסריט למפיקה היא לא ויתרה וביקשה ממני לצפות בסרטים קודמים של הבמאי, מיגל ארטדה. ראיתי שלושה סרטים שלו בווידאו והעליתי את ג'ן על הקו. אמרתי לה 'תשמעי, אני יודע שפסחת על התסריט, אבל אני אומר לך שזה במאי נפלא. תסתכלי על הסרטים שלו ותשתי איתו קפה. תני לו חצי שעה, זה מה שאני מבקש. אין לך מה להפסיד'. היא עשתה את זה, והשאר היסטוריה. ג'ן השתתפה בפסטיבל סאנדאנס וקיבלה המון תשומת לב, והמבקרים הדגישו כמה שהתפקיד החדש מציג את המתחם הרחב של הכישרון שלה ומנתק אותה מתפקיד רייצ'ל. אני מאוד גאה, כי הצגתי טיעון מרשים בפני אמן ושיכנעתי אותו לוותר על הכסף בשביל החשיפה הנכונה, וזה עבד".

 

מה היה קורה אם היא היתה בוחרת בדרך של קומדיות קלילות ומטופשות במקום?

 

"היא היתה מקבלת יותר כסף, אבל לא היתה פורצת ולא היתה מקבלת כל כך הרבה תשבוחות מבמאים מפורסמים, ולא היתה מופיעה בפסטיבל מוערך כמו סאנדאנס. היא היתה נשארת רייצ'ל גרין המתוקה, וכולם היו מחפשים אותה כדי לשים אותה בסרט חמוד ומתקתק. עכשיו אין סוג של סרט שהיא לא תקבל הצעות עבורו. והכסף? או, פליז. אין גבולות לכסף שיגיע עכשיו. היא בדרך להיות ברשימת ה-20 מיליון. אחת מחמש השחקניות הכי מבוקשות בתעשייה. אין ויכוח על זה בכלל. אם זה יקרה לה, יופי. אבל אותי יותר מעניין שהיא תקבל הצעות מרוברט אלטמן או וודי אלן או פיטר וויר. זה יהיה הישג חשוב יותר עבורי. ואגב, היא יותר נחמדה וצנועה מכל השחקניות האחרות שבצמרת הרשימה".

 

"סמנתה תישאר סמנתה"

 

למה אניסטון וג'ורג' קלוני מצליחים לעשות את המעבר מטלוויזיה לקולנוע, ורבים אחרים נכשלים?

 

"קשה לתת סיבה אחת. לא מדובר במדע. לג'ורג' ולג'ניפר יש אפיל מסוים, כל מי שצופה בהם רוצה להיות לידם, לגעת בהם, ומקווה שהדמויות שלהם יהיו מאושרות. יש עוד בחורה כזאת בטלוויזיה, ג'ניפר גארנר, שפורצת עכשיו. אצל אחרים המעבר לא תמיד יעבוד. למשל הבנות מ'סקס והעיר הגדולה'. ארבע הכוכבות של הסדרה מזוהות מדי עם סמנתה, קארי וכו'. הן ימשיכו לעבוד, אין ספק, אבל לא יהפכו לכוכבות קולנוע. סמנתה תישאר סמנתה. אם הייתי מייצג את קים קטרל, הייתי מנסה לסגור עבורה דיל עם אחת מרשתות הטלוויזיה, יוצר סדרה סביבה, ולא מתרכז בקולנוע".

 

מה הן העצות הכי טובות שאתה יכול לתת לשחקן שעובר מטלוויזיה לקולנוע?

 

"יש עצה אחת עיקרית, ואני אחזור עליה כמו תקליט מקולקל: אל תעבוד עם במאי גרוע. א-ל ת-ע-ב-ו-ד ע-ם ב-מ-א-י ג-ר-ו-ע. תסתכל על עבודות קודמות של במאי לפני שאתה משתתף בסרט שלו. קלוני עבד עם האחים כהן, ג'ניפר עבדה עם מיגל ארטדה. זאת ההוכחה".

 

אז מי הכוכבים הגדולים ביותר בהוליווד כיום?

 

"יש בערך 20 גברים ו-10 נשים בצמרת. אבל אם אני חייב לבחור שני גברים ושתי נשים אז טום הנקס הוא הכוכב הכי גדול בתעשייה. ואחריו טום קרוז, מספר שתיים. מהנשים ג'וליה רוברטס וניקול קידמן. אלה ארבעת הכוכבים הגדולים בעולם. בראד פיט הוא אולי החמישי. אחר כך באים השאר: דנזל, האלי, ריס. בעוד עשר שנים המפה תהיה שונה. שתי הג'ניפריות יהיו הכוכבות הגדולות ביותר – אניסטון וגארנר. אצל הגברים קשה יותר לנבא. יש הרבה מדי. אולי בחור כמו ג'וש הארטנט יהיה בעשירייה. אולי אפילו מישהו כמו ג'יימס פרנקו".

 

מה עם טובי מגווייר?

 

"לא. לטובי זה כבר קרה. כאן לא טמון העתיד".

 

אם אתה רוצה להשתלט על ניהול של אמן, נניח טום קרוז, מה אתה צריך לעשות?

 

"ברור שהייתי רוצה לנהל אמן כמו טום קרוז. מי לא היה רוצה לנהל את טום קרוז? לא פגשתי אותו מעולם וזה יהיה כבוד בשבילי אפילו ללחוץ לו את היד. הוא ענק. אבל לקרוז יש מנהל ואני לא גונב. סוכנים גונבים כל הזמן, מנהלים לא. כשהייתי סוכן בחברת הטאלנטים ויליאם-מוריס גנבתי כל הזמן מאחרים. זה אחד הדברים היפים בלהיות מנהל. בתור סוכן אתה צריך לבזבז חצי מהזמן שלך בניסיונות לגנוב כוכבים, ואת החצי השני בניסיון לשמור על הלקוחות שלך – שלא יגנבו אותם. כמנהל אני משוחרר מהצורך לגנוב".