בראש צלול

איתי ברנע, מכוכבי "אהבה קולומביאנית", מדבר בגילוי לב על המאבקים שלו לשמור על טוהר פנימי, התנסויותיו בסקס, סמים, והיחסים שלו עם אחיו, עומר

זידאן הוא היחיד מבין החבר'ה שהתמסדות ובחירה בבחורה לא עומדים לקרות לו בקרוב. טיפוס מרחף, תוצר שאנטי של שיטוטים בהודו ובדרום אמריקה. בבית יש לו אוסף כדורים זורקים בצבעים, בגדלים ובטעמים שונים ומשונים. הוא גם מגיש לעומר (ניר לוי) את הג'וינט האחרון, שבו מגולגל הרבה חומר למחשבה, רגע לפני נישואיו ליעל (עינת ויצמן), ועל הדרך ממסטל גם את הרב (מריאנו אידלמן). החבר הטוב האחר שלו, אורי (אסי כהן), עתיד אף הוא להינשא, לטלי (מילי אביטל), אבל השניים יעברו כמה וכמה סערות לפני וגם אחרי האקט האולטימטיבי, לא מעט בגלל אביו (שמיל בן ארי) הפרובלמטי של אורי.

 

כל זאת, ועוד הרבה, קורה בסרטם של שי כנות (בימוי) ורשף ורגב לוי (תסריט), "אהבה קולומביאנית", המבוסס, כך ברישומי יחסי הציבור, על מקרה אמיתי. את זידאן משחק איתי ברנע, שלראשונה קיבל תפקיד גדול בסרט ולא בדיוק מתורגל בהתמסרות למערך קידום הפרויקט. למען האמת, זהו ראיון הסולו הראשון שלו. לפני שנה וחצי הוא נפתח בראשונה לעיתונות, אבל זה היה בראיון משותף עם אחיו, עומר, לרגל ההצגה "מותו של סוכן", בה הופיעו שניהם.

 

בניגוד לאחיו המוחצן, הוא הטיפוס המשתבלל, המהורהר, השקול והמסתגר, שמנסה להתחבר לרוחניות שלו. "יש לי יחסים כפולים עם המשחק", הוא אומר. "אני אמנם אוהב לשחק, אבל קצת מביכים אותי האירועים שמסביב, להצטלם, להתראיין. אבל אני לומד". פרט לתפקידים במסגרת בית הספר של ניסן נתיב ותפקידי משנה בדרמות טלוויזיה ("עבדי השם", "רצח בטלוויזיה"), הרקורד שלו מכיל עוד סרט באורך מלא, שצולם לפני "אהבה קולומביאנית", אך טרם יצא למסכים - "דמיונות", שביימו נמרוד עציון וסער לחמי. "סרט שנעשה באופן עצמאי", הוא מגלה. "הם כתבו תסריט, ובלי מימון ועם הרבה עבודה בהתנדבות התחילו לצלם אותו. היו המון אלתורים, עשייה חופשית, סטודנטיאלית, ואני שמח שבסוף קנו את הסרט והוא מצא בית. אני משחק שם עיתונאי מטורף עם זקן, ולצידי מופיעה אסנת חכים".

 

חכים מופיעה איתו גם ב"אהבה קולומביאנית", על תקן נערת ליווי שהוא מזמין לביתו, ומתברר שהם ידידים מהתיכון, עובדה שבעצם לקוחה מהחיים. "אנחנו מכירים כבר מגיל 14, מ'תלמה ילין', למדנו באותו מחזור", הוא מספר. "ב'תלמה ילין' היינו מיודדים, אבל ב'ניסן נתיב', שם היא היתה שנה מעלי, נעשינו מאוד קרובים. היום יש בינינו קשר עמוק, אבל שום דבר רומנטי".

 

ברנע, 28, דומה לזידאן בעיקר מבחינת החיפושים העצמיים האינסופיים. לעובדה שהסרט עשוי למצב אותו כאחד השמות החמים בתעשייה, הוא לא מייחס משמעות רבה. "אין לי איזה זיהוי עצמי כשחקן, כי זה עלול להשכיח ממך את חוויית החיים".

 

מאיזה מקום פנימי התחברת לזידאן?

 

"כשקראתי את הטקסט שלו, הדבר הראשון שעלה ממנו הוא לעשות אותו מאצ'ו כזה. אבל כשניסיתי לעשות את זה קלטתי שזה לא עובד, כי אני לא מאצ'ו. אז לקחתי את הטקסט ועשיתי אותו במין ישירות ותום, ואז פתאום היה בזה משהו יפה, שמצד אחד הוא אומר את המשפטים האלה, אבל מצד שני לא ממש מאמין בהם. כאילו משהו בפנים רוצה משהו שמעבר, מחפש איזה קשר אמיתי".

 

היתה לך התנסות נוסח זו עם הקולומביאנית בסרט?

 

"היתה לי התנסות אחת קצרה וסוערת בקרואטיה. נסעתי לשם לטיול של שבועיים, ופגשתי מישהי באיזה אי".

 

זידאן הוא צרכן סמים מסיבי. ואתה?

 

"אני לא נוגע. אין לי משיכה לסמים. היו לי בעבר התנסויות קטנות, בדיקות כאלה, בסמים קלים ופחות קלים, אבל הרגשתי שהם מרחיקים אותי מעצמי, ואני לא אוהב את האסקפיזם הזה. אם יש לי איזו מצוקה, אני אוהב להיות איתה ולא לברוח לאלכוהול או לאיזה ג'וינט. אני אוהב להיות צלול בדרך כלל, להיות עם מה שיש, עם כל הרגשות, אפילו אם הם לא קלים".

 

בסרט זידאן מנסה לייבא לארץ אהובה קולומביאנית (אלינור בן חיים), שפגש כשביקר שם, אבל היא מגיעה עם אמה השתלטנית והעסק נכשל. אחר כך יתחבר לנערת ליווי והשניים ייזכרו בעברם, שיקרין על העתיד, וגם ינהל מערכת יחסים קצרה עם מורן (מרינה שוייף), אחות שמטפלת בו בבית החולים, לשם הוא מגיע מעולף, לאחר שלקח כדור רב עוצמה.

 

יש הקבלה בינך לבין הדמות בתחום הרומנטי?

 

"כן, באיזשהו מקום. אין לי בת זוג קבועה. זה לא שאני זיין שמתרוצץ בין מיטות. יש תקופות שאני לבד. בשנה האחרונה הייתי בהודו, ושם הייתי לבד. בהתחלה זה היה מבחירה, אבל כשכבר רציתי, זה לא עבד. כנראה הייתי צריך להמשיך עם ההתנזרות. כרגע אני חוקר את העניין הזה של הזוגיות".

 

באיזה אופן, בסטוצים?

 

"יש לי מדי פעם מערכות יחסים מזדמנות, אבל אני לא קורא לזה סטוצים, כי אני לא מתייחס לזה באופן תועלתני מיני, אלא באמת בודק את זה ומנסה לראות אם זה נכון. אם זה לא נכון, אני מנסה להמשיך הלאה בטבעיות ובכנות".

 

אתה מאמין באהבת אמת?

 

"שם נמצאת האנרגיה, בלב. אם אתה לא הולך אחר האמת באהבה, אתה נגמר, הופך לסחבה, אפילו אם אתה מיליונר או מצליח, וגם אם אתה כוכב קולנוע ותיאטרון, או אפילו ביל גייטס".

 

אתה מצליח להיות כל הזמן קשוב לקול הפנימי שלך?

 

"בעיני זה הדבר הכי חשוב, אחרת אתה מאבד את עצמך. יש בעולם כל כך הרבה גירויים, טלוויזיה, עיתונים, בנות, צבעים, ריחות, אוכל. בלי סוף. אתה פשוט יכול להיות גמור, לשחוט את האנרגיה שלך ולמצוא את עצמך נאחז בכל מיני דברים, כמו סמים, אלכוהול, סיגריות. הייתי במקומות האלה, של פיזור גדול מאוד. לא שעכשיו אני שיא המיקוד, אבל אני מנסה להקשיב לעצמי. אם מדי פעם עולה בי צד חייתי, אני מקשיב לו, מנסה לראות אם זה באמת מה שאני רוצה. לפעמים אני כן הולך על זה, ונשאר שם במודע. הלמידה האינסופית מדהימה אותי. מין זה וואחד עניין, זה דבר מאוד עמוק החלק של החיה שבאדם, ואני יודע שכשהוא משתלט עלי זה לא עושה לי טוב. היו תקופות שהייתי עבד לזה והולך עם הלשון בחוץ, אבל אז הרגשתי שאני מאבד את החיים".

 

אז איך אתה מסתדר עם העולם הזוהר והנוצץ שאתה חלק ממנו?

 

"אני מאוד אמביוולנטי, כי אני מרגיש יותר ויותר שיצירה צריכה לבוא ממקום אמיתי, של חדווה, הקשבה ואהבה, ובמקום הזה הרבה פעמים אתה מגיע לסביבה שבה לאו דווקא הדיבורים האלה באוויר. זו התמודדות מאתגרת ולא פשוטה, להישאר קשוב לעצמך ולמצוא קטע אותנטי באזור של מערבולת ואטרף".

 

איך תתמודד עם התהילה, אם תיפול עליך?

 

"אני לא יודע. זו לא מין שאיפה שיזהו אותי בקניונים. מה שחשוב לזכור ולהבין זה שהשחקן או הכוכב שרואים, כמה שזה קלישאי להגיד אבל כל כך נכון, הוא קודם כל אדם, עם אותם קשיים, תהפוכות והתמודדויות".

 

אתה חי היום בבן שמן בניסיון להתרחק מההמולה?

 

"לא באופן מודע. כשחזרתי מהודו, לא היה לי איפה לגור, אז הלכתי להורים שלי. בהתחלה חשבתי למצוא דירה בתל אביב, אבל איכשהו זה לא קרה. נורא נעים לי שם, יש לי מין חלק כזה בחוץ, מאחורי הבית של ההורים, ואני עוזר להם בעבודה שלהם, ארגון אירועים והצגות".

 

לגדול בבית של אמא שקשורה לעולם הבידור, זה אומר שבאופן טבעי גם אתה תלך למקום הזה?

 

"אני לא יודע, אבל זה כנראה משפיע מאוד. כשהייתי קטן, אמא שלי (איריס ברנע) שיחקה בתיאטרון וראיתי אותה ב'הבימה'. היה לה חוג דרמה, אז הלכתי קצת ושיחקתי. בתיכון רציתי ללכת דווקא למגמה ריאלית, להיות איש עסקים כמו אבא שלי, אבל אמא שלי הציעה לי ללכת ל'תלמה ילין', ולאט לאט העניין הזה חילחל.

 

"אחר כך, בצבא, היה מין ברייק. הלכתי לעיתונות בגלי צה"ל, תפנית של 180 מעלות. הייתי קריין, אחר כך כתב משפט ובסוף כתב שטחים, סיקור פיגועים, הפרות סדר וכאלה. כשהשתחררתי, הגעתי לערוץ הראשון, שם הייתי עורך ומגיש חדשות, מבזקים ב'בוקר טוב ישראל' ובלילה. הייתי ילד, בן 22, לא האמנתי שקיבלו אותי. באיזשהו שלב הרגשתי שזה חונק אותי פיזית. הגוף שלי כאילו אמר לי שאני צריך לחתוך, והיה לי קשה, כי זו היתה משכורת נחמדה ועבודה קבועה. בסוף עשיתי קאט, בתקופה שבה למדתי קולנוע ב'סם שפיגל'. שם גילית את הצילום והייתי אחד הצלמים המוצלחים בכיתה. אבל גם שם הגיע שלב שהרגשתי שמיציתי, אז נרשמתי ל'ניסן נתיב' והתקבלתי. זה דרש ממני פתיחות, לגעת ברגשות, להביע - אחת החוויות המדהימות שלי בחיים. אתה עם 15 איש יום יום, כמו בקומונה, וכאחד שיש לו דימוי עצמי מסוים, אתה מגלה כל מיני צדדים לא נעימים על עצמך. בתכל'ס אתה מקנא, כועס, זועם, עם אגרסיות".

 

אחרי לימודיו ב"ניסן נתיב" הוא ניסה לגשש אחר תפקידים, ללא הצלחה, עד שלפתע זומן לאודישנים ל"מותו של סוכן" והתקבל לתפקיד ביף, האח הבכור. באופן לא מתוכנן מלכתחילה שובץ לתפקיד הפי, האח הצעיר, אחיו עומר, 23. "זה כנראה היה אמור לקרות", גורס ברנע. "זה היה אתגר אדיר. גם תפקיד ראשון בתיאטרון, גם עם מוני מושונוב וסנדרה שדה, ועוד ב'הבימה', ופתאום גם עם אחיך. זה היה דבר לא פשוט, שהעלה המון דברים מבחינת מערכת היחסים בינינו. בדיעבד זו היתה מתנה".

 

למה, כי זה יצר איזונים במערכת ביניכם?

 

"זה יצר פתאום איזו השלמה. החיים הכריחו אותנו להתמודד, אין לאן לברוח, אין לא לראות אחד את השני כמה חודשים. פתאום אתה עם אח שלך וזה לוחץ לך על הרבה טריגרים. הרגשתי שהחזה שלי מתפוצץ, ממש עומס יתר על המערכת".

 

אחיך הוא בדיוק ההפך ממך באופי ובטמפרמנט.

 

"אני מקבל אותו כפי שהוא, ואוהב אותו אהבה מאוד גדולה. יש אצלנו גם דברים דומים, ועומר הוא בשבילי מראה גדולה, גם לדברים שאני נמנע מהם וגם לדברים שמפריעים לי בתוכי. אני יודע שהוא בדרך של אמת. יש בו כנות ויופי פנימי, ובשבילי הוא שיעור מאלף, כי הנטייה שלי היא להשתבלל, והוא אש כזה, משהו שגורם לי לצאת מעצמי לפעמים. גם אני בשבילו מתנה, אבל בכיוון ההפוך. יש בינינו פתיחות מוחלטת ודיאלוג פורה".

 

אתה לא היית בוחר לככב בטלנובלה, כמוהו.

 

"לא, למרות שאי אפשר לומר לעולם לא, על שום דבר. אני לא פוסל את זה, אבל אישית לא מרגיש נוח עם זה. שכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש נכון לו".