זה היה בתל-אביב, אלנבי פינת בלפור. עצרו אותי שתי שוטרות נחמדות מיחידת תנועה ירקון, ממש עכשיו. אבל אני בעד: אם המשטרה מוצאת זמן להתעסק בחוצי-אדום, יש עוד תקווה לנורמליות בארץ. את הקנס, 100 שקלים, כבר שילמתי בהכנעה המצופה מאזרח שומר חוק. רק משהו קטן הטריד אותי. הניידת שלהן.
הניידת שלהן חנתה חצי על המדרכה (בניגוד לתקנה 72(2א) לתקנות התעבורה) וחצי על הכביש. היא הפריעה כמובן לתנועה בנתיב הימני של אלנבי, רחוב עמוס במיוחד בשעת צהריים. אוטובוסים ומוניות באותו נתיב נאלצו לסטות שמאלה, לתוך הנתיב הסמוך, כדי לא לפגוע בניידת. זו כשלעצמה עבירה על תקנה 71 לתקנות התעבורה: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן - (1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה". אה, והן גם עמדו במרחק של שישה מטר מצומת אלנבי-בלפור. גם זו עבירה, הפעם על תקנה 72(א)(3) לתקנות: "(א) לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות... (3) תוך צומת או בתחום שנים-עשר מטר ממנו...".
אבל רק למקרה שהשוטרות החביבות לא יכולות היו למדוד את המרחק מהצומת (מה, יש להן מטר בניידת? בטח שלא), הן גם עצרו אותה על מדרכה שרשות התמרור המקומית סימנה את שוליה באדום-לבן כדי להסיר ספק שאסור לחנות שם. ובמרחק שישה מטר נוספים היתה גם תחנת אוטובוס. נחשתם נכון, גם זה אסור (תקנה 72(א)(12) לתקנות: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו... בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו".
אבל מה שהכי מצחיק אותי, זה ששבעה מטר משם בקו אלכסוני, על אותה מדרכה ממש, יש חנות שמוכרת תקליטורים שהם, מה לעשות, כנראה לא לגמרי כשרים. "אדוני", אמרה לי השוטרת ליאת כשהערתי לה על זה. "אדוני, אתה יודע כמה עבירות עושים בארץ הזו?". עכשיו אני יודע.