בלבול יהודי מובהק

המסקנה מקריאת שרון ליהודי צרפת לעלות ומתגובת צרפת היא, כי הזהות היהודית מסובכת ורבת פנים וסתירות

הופתעתי ולא הופתעתי מהתגובות החריפות של הצרפתים   ושל יהודים  מסוימים בצרפת על קריאתו של אריאל שרון ליהודי צרפת לעלות לישראל בגלל התגברות מעשי האיבה האנטישמיים. בימי קיץ לוהטים אלו גם אני יכול להיטלטל ולהסתבך בין שתי עמדות נוגדות.

 

מצד אחד – קריאה כזו עומדת בבסיס התפיסה הציונית מימים ימימה, הרואה בישראל את מדינתו של העם היהודי כולו, שרק בה יכול יהודי לממש את מלוא זהותו במציאות לשונית טריטוריאלית ומדינית משלו, ולכן טבעי שיהודים שחיים בטוטאליות של זהותם יזמינו יהודים אחרים להצטרף אליהם.

 

הרי קריאה כזו, שתמיד הייתי שותף לה גם מבחינה ערכית וגם מבחינה מעשית, מופנית לא רק אל יהודים צרפתים, שמוטרדים ברגע זה מגילויים של אנטישמיות מסוימת, אלא גם אל יהודים צפון-אמריקנים ודרום-אמריקנים, יהודים בריטים או סקנדינבים ושוויצרים שחיים במציאות שלווה לגמרי. והרי במשך 56 שנות קיומה של ישראל עלו אליה והתאזרחו בה לא רק יהודים שהיו במצוקה כלכלית או אנטישמית אלא גם המוני יהודים מארצות הרווחה, יהודים אמידים ומשכילים שהיו מבוססים ובטוחים לגמרי במקומותיהם, ובכל זאת העדיפו את החיים בישראל כדי לממש את מלוא זהותם היהודית.

 

על אחת כמה וכמה כאשר היהודים נמצאים במצוקה. אם במצוקה כלכלית וביטחונית, כמו באתיופיה לפני כמה שנים, ואם במצוקה יהודית הקשורה באיבה אנטישמית כלפיהם. שהרי האנטישמיות הייתה, בין היתר, מנוע יעיל לציונות ובלעדיה ספק אם מדינת היהודים הייתה קמה. משפט דרייפוס ב-1894 בצרפת היה, בעצם, הניצוץ שהצית את הרעיון הציוני במוחו של הרצל.

 

לפיכך, פניות של ישראלים אל יהודי הגולה או התפוצה לבוא ולממש את זהותם היהודית בישראל הן לגיטימיות ביותר. ותמיד יש לי קורת-רוח מרובה כאשר איזה ישראלי ניגש אלי ברחוב ואומר לי, אתה יודע, שמעתי לפני שנים הרצאה שלך בשיקגו או בפריז או בציריך ודבריך סייעו לי לחזק את החלטתי לעלות לישראל ולהפוך לאזרח בה.

 

ובכל זאת, הדברים אינם כה פשוטים. כאשר ראש ממשלה בישראל פונה בקריאה גורפת אל יהודי צרפת, אזרחים שווי-זכויות בכל המובנים, "עזבו את צרפת בגלל האנטישמיות ובואו לישראל", מקופלות בכך כמה בעיות חמורות.

 

ראשית כל, שרון מתייחס אל יהודי צרפת כאילו זהותם היהודית היא הזהות העיקרית, ואילו אזרחותם הצרפתית היא רק לבוש נוסף, זמני, שאפשר להחליפו בעת מצוקה. תפיסה כזו בוודאי אינה נכונה לכל יהודי צרפת. רבים מהם רואים את לב זהותם בצרפתיוּת והיהודיוּת או היהדות היא רק תוספת דתית או תרבותית בדרגה זו או אחרת של בהירות ומשמעות.

 

ברגע ששרון, כמנהיג המדינה היהודית, פונה באופן גורף אל יהודי צרפת, בלי להבין את כל הווריאציות של הזהות היהודית המודרנית, הוא רומס ברגל גסה את האינטימיות היהודית של רבים מיהודי צרפת, שחשים את עצמם כבני העם הצרפתי, משולבים בכל מערכות החיים החברתיים והתרבותיים, עד כדי כך ששני צרפתים יהודים מציגים את מועמדותם לנשיאות הרפובליקה.

 

אבל הפגיעה חסרת הרגישות של שרון איננה רק ביהודי צרפת, אלא גם בצרפת עצמה. כיצד הוא היה מגיב לו הופנתה קריאה של מלך מרוקו אל האזרחים הישראלים ממוצא מרוקאי, לאמור: שם בישראל אחיכם האשכנזים מפלים אתכם לרעה, גם כלכלית וגם חברתית. אז למה שלא תשובו לארץ מולדתכם שהיטיבה אתכם וכיבדה אתכם?

 

יתרה מזאת, מה היה אומר שרון אילו מנהיג יהודי באמריקה היה אומר לישראלים: אין לכם תקווה במזרח התיכון, הטרור והמלחמות יימשכו, ולעולם לא ישלים העולם הערבי עם קיומה של מדינה יהודית בתוכו. לכן, הצטרפו אלינו, אל חיי היהדות הנעימים בארה"ב הפלורליסטית.

 

אני בטוח שלא שרון ולא אף אחד אחר בישראל היה אוהד סוג של פניות חסודות כאלו. עם כל הכבוד, הייתה באה התשובה הישראלית הנחרצת, תנו לנו לדאוג לאזרחינו בעצמנו. מולדת וזהות לא מחליפים בקלות.

 

לכן, העלבון הצרפתי הוא מובן וטבעי. נכון, יש גילויים של אנטישמיות, אבל העם הצרפתי וממשלתו נחושים להילחם בהם. ולפני שראש ממשלת ישראל קורא ליהודי צרפת לנטוש את ארצם ולעלות לישראל, צריך לתת לממשלת צרפת את הזכות הטבעית להגן על אזרחיה.

 

אבל מה יהיה על הקריאה הציונית המסורתית לאותם יהודים החשים את החשיבות הפנימית של זהותם היהודית לקום ולממש זהות זו במולדתם העתיקה, כפי שעשו זאת יהודים רבים בעבר ועדיין עושים זאת בהווה? לקריאה קלאסית כזו יש עדיין הצדקה ומשמעות אבל בלי קשר לגילוי זה או אחר של אנטישמיות ובלי קשר למה שעושה או לא עושה ממשלת צרפת. פנייה כזאת יכולה לבוא רק כפנייה אינטימית אישית של הישראלי אל אותו יהודי שמבקש לקיים דיאלוג כזה. ולא כפנייה כוללת אל ציבור אנונימי של יהודים, שמכילים בתוכם את כל הסתירות והווריאציות של הזהות היהודית.

 

זאת המסקנה מכל הפרשה המוזרה הזאת: אכן הזהות היהודית מסובכת ורבת פנים וסתירות. הא ראיה, אפילו יהודי ישראלי כמוני עדיין מתבלבל ממנה, ובמאמר אחד מביע שתי עמדות שונות.