שעתיים וחצי של אושר עילאי

ההופעה של ברי סחרוף ואהוד בנאי נמשכה שעתיים וחצי, הדרן אחד ויחיד וריקוד סיום חסידי משהו של כל המוזיקאים. כל כך עצוב לי שנגמר

ברי, אהוד והרכבו, רצים מצד לצד, קופצים, ומשתחווים לקהל. ארבע שעות לאחר תחילת המופע הנפלא הזה נראים הצמד כאילו הם מוכנים להופעה הבאה. ההמון לא נשאר אדיש בעודו מנצל את כל התחבולות האפשריות בכדי לקבל מנת אושר נוספת. בין מחיאת כף לצעקת "חזור" חודרת ההבנה שזהו, תם המופע. ברי ואהוד לא יעלו שוב. אלפיים צופים, ובהם נסיכתכם הנאמנה מוצאים את דרכם החוצה, מתנדנדים מצד לצד. בעוד רגליי מתקפלות לתוך עצמן, אני מוצאת את עצמי מהרהרת בהתרגשות טרם ההופעה, בהופעה עצמה, וכל כך עצוב לי שנגמר.

 

הלילה הקר כבר ירד על חאן השיירות, הכוכבים והירח המלא הצטרפו אליי בדרכי לראות את מופע האיחוד. הקהל השתרע על מזרניו ומחצלאותיו, הפורטים בגיטרה איגדו קבוצות מאזינים במטרה להעביר את הזמן עד עליית המסך. בשעה אחת עשרה, לאחר איחור אופנתי של כשעתיים, עולה לבמה המלך (מצדה השני של סקאלת הרדיו, מבלי להסיר מכבודו של המלך האחר), ברי סחרוף בכבודו ובעצמו.

 

בחיוך סמוק, עוטף עצמו סחרוף בגיטרת הגרייטש האגדית, ומתחיל את המופע עם הקטע האינסטרומנטאלי: "סוף". הקהל נעמד בתזמון מושלם על רגליו, מוחא כפיים ונהנה מכל רגע. ברי והרכבו ממשיכים עם שירים מכל האלבומים, בנטייה לכיוון המיינסטרים. אומן ההופעות המחשמל הזה יודע מתי לסיים את השואו, ולהשאיר את הקהל מייבב לעוד. בעודו משתחווה לקהל ומודה לו, סחרוף עוזב את הבמה.

 

לאחר הפסקת נשימה עולה אהוד בנאי לבמה. 50 שנותיו רק השביחו את יצירתו של הרוקר החושב, ורוחו נותנת דרור להתפרעויות כיפיות מהסוג שבני גילו הניחו למשכב בביקור האחרון אצל הרופא.

 

בנאי התברך בבחירת אנשי ליווי מוצלחים ומגוונים .דודי לוי עם הקול היפה והנגינה על הגיטרה, ונעם הלוי (או כפי שאהוד כינה: "העב"ם שנחת עלינו היום") עם הקולות היפים שעשה כשסטר על לחיו.

 

ההופעה של אהוד מסתיימת בתשואות גם היא, וכעבור כמה דקות עולים השניים לבמה. הרגע שכולם חיכו לו - מתחיל עוד שניות ספורות. שניות מתגרות של עיכובים טכניים, ויוצאים לדרך. אהוד עם המפוחית, ברי עם הגיטרה, והקהל מקבל את השילוב הווקאלי באהבה, בשירה ובריקוד. ההרכב של אהוד השלים את ברי. הוא העניק לו ייחודיות וגרם לו למצות את המיטב שבו. ההופעה נמשכה שעתיים וחצי של אושר עילאי, הדרן אחד ויחיד וריקוד סיום חסידי משהו של כל המוזיקאים. אני מוצאת את עצמי מהרהרת בהתרגשות טרם ההופעה, בהופעה עצמה, וכל כך עצוב לי שנגמר.