האדמה רעדה

השיר הסתיים. בגד אחר, סרטון חדש וריקוד שונה. כך כל המופע. כל שיר - קליפ. הרקדנים על הבמה רקדו עם ריטה. גם האורות רקדו. הקהל שר. עשרות אלפי אנשים שרו והתנענעו ביחד

מאז שאובחנתי כחולת מוזיקה אנושה, התייצבתי במספר לא מבוטל של הופעות. הטובות מהן עוד מלוות אותי ברגעי הדממה הקצרים שאופפים לעיתים את חדרי. מתנגנות באוזניי בין דיסק לדיסק, בפרסומות בין שיר לשיר ברדיו, בוקעות פתאום משום-מקום בעת טיול רגלי. כמו פלשבאק.

 

כזה היה המופע של ריטה. הגעתי רועשת ונרגשת. כחסידת ריטה מושבעת היה לי ברור שאהנה. אך גם חברתי, בר (שהעידה על עצמה: "אני לא אוהבת את הסגנון הזה שלה", בדרכנו לניצנים), עוד דיברה עליו נלהבת שבועות אחר כך.

 

המופע התחיל. ריטה עלתה בחצאית קצרצרה והחלה להלך במה שנראה כטבעיות מוחלטת מול קהל של 50 אלף איש. לאור הזרקורים, שסינוורו מעט גם אותנו, על רקע מסך ענק, עליו מוקרן סרטון תואם לנושא השיר, וסאונד נדיר בצלילותו, החלה לשיר ולהתנועע. לא זוכרת איזה שיר זה היה, אולי משום שאחריו באו עוד שירים רבים ויפים, אולי משום שקל היה הרבה יותר לזכור את תגובת הקהל : על הכיסאות לא נותרו אלא ה"ישישים". רוב הקהל העדיף להידחק קרוב ככל האפשר אל הבמה. ריטה, מצידה, לא נותרה אדישה לים המעריצים שהתאסף למרגלותיה והאיצה בהם לשיר איתה קטעים רבים משיריה.

 

השיר הסתיים. בגד אחר, סרטון חדש וריקוד שונה. כך כל המופע. כל שיר - קליפ. הרקדנים על הבמה רקדו עם הזמרת. גם האורות רקדו. הקהל שר. עשרות אלפי אנשים שרו והתנועעו ביחד. האדמה רעדה.

 

ריטה נעלמה אל מאחורי הקלעים לזמן מה, וזמר אורח שלא הכרתי אז, דודו טסה שמו, נתן הופעתו. ארבעה שירים הוא שר לאורך המופע. אולי פעם גם הוא יהיה זמר גדול.

 

השירים ששרה ריטה היו ברובם מהוותיקים, אם כי הביצועים היו שונים מהמוכר. המצחיק הוא שהמופע נקרא "חמצן", למרות שהשיר "חמצן" עצמו לא נכלל בו, כנראה בגלל הכישלון שנחל.

 

לקראת סיום הסירה ריטה את המגבעת השחורה שחבשה וזרקה אותה לעבר הקהל. כמה בר מזל ודאי הרגיש התופס...