לפני חודש, במאמר ארוך ומתוסבך, ניסינו לפרוס לפניכם את מפת הדרכים של ההתפתחויות הצפויות בתחום המעבדים לשנתיים-שלוש הבאות. חלק ממה שנכתב הופרך מיד, וחלקים אחרים צפויים לגורל דומה בעתיד הקרוב, לאור שידוד המערכות שהתחיל באינטל ועתיד להתפשט בכל התעשייה.
מעבר לניצחונות ולכישלונות טקטיים, שמעבירים את יתרון ה-Hype מיצרן אחד לשני לפרק זמן מוגבל, מרחפת מעל לכולם הדילמה האסטרטגית: לאן אנו הולכים? למה אנו מייחלים בטווח הבינוני והארוך? איזה מחשב נרצה לקנות בשנת 2010 או 2015?
לאיזה מעבד הוא יזדקק? האם המשך ישיר של המעבדים הסטנדרטיים היום הוא הדרך הקצרה למטרה הזאת? יש מישהו בכלל שיודע איזה יישומים ידרשו את הביצועים שהטכנולוגיה מסוגלת לספק? ומי בדיוק ידרוש אותם? ולמה?
השיפורים במעבד לא רלוונטיים לרבים
כבר בהכרזה על 486 שאלנו את השאלה הרטורית - מי צריך עוצמה כזאת? 32 סיביות ו-40 מגהרץ נחשבו כהגזמה פראית עבור משתמשי PC ממוצעים. מאז הוכיחו המשתמשים כי שום דבר לא נחשב בעיניהם כהגזמה.
גם אחרי שבעה דורות של שיפורים ותוספות לארכיטקטורת x86 והגדלת המהירות פי 90. הביטחון הזה, שתמיד אפשר יהיה לשכנע את הלקוח שהוא רוצה מחשב מהיר יותר וכך למכור לו מעבד מהיר יותר, היה הבסיס האסטרטגי עליו בנו יצרני השבבים את תוכניות המוצרים שלהם.
אבל העובדה שזה עבד במשך 20 שנה לא מבטיחה כי זה ימשיך לעבוד עוד 20 שנה - ואפילו לא חמש. בארבע השנים האחרונות גדלה מהירות השעון פי ארבעה, המטמונים השונים שעל השבב גם כן, רוחב הפס בגישה לזיכרון פי שמונה, וכך גם רוחב הפס של המערכת וכמות הזיכרון הממוצעת במחשב ממוצע. נפח הדיסק גדל פי 16 ומהירות החיבור לאינטרנט פי 24.
עבור רוב המשתמשים, תועלת ממשית צמחה רק מהשיפורים במערכת הדיסק ובגישה לאינטרנט. עבור שחקני מחשב, הקפיצה העצומה בביצועי המאיצים הגרפיים היא הגורם הראשון במעלה לסיפוק, ואחריה הגידול הנאה בכמות הזיכרון.
השיפורים בביצועי המעבד נטו, רלוונטיים לחלק הולך וקטן של ציבור המשתמשים, בעיקר לאלה שזקוקים בעצם לתחנת עבודה מקצועית ולא ל-PC זול וסטנדרטי.
מחשב חזק פי 100
"חוק מור", תחושת הבטן של גורדון מור מלפני 35 שנה שהפכה לאקסיומה בטכנולוגיות המידע, כנראה ימשיך להתקיים בצורה זו או אחרת עוד 10 שנים לפחות. בטווח זמן זה, החוק מנחש גידול שבין פי 30 לפי 100 בעוצמה של מעבדים כפי שהמודדים אותה פרמטרים מספריים פשוטים: מספר הטרנזיסטורים (בין 5 ל-10 מיליארד), מהירות השעון (בין 15 ל-25 גיגהרץ) ומספרים אחרים שנגזרים מאלה.
אנו יודעים מה לעשות עם עוצמה כזו בתוכנות של ארגונים גדולים, בכמה גומחות של חישובים הנדסיים ומדעיים, באנימציה פוטו ריאליסטית בסרטים ובעוד כמה יישומים אקזוטיים, בהם נזקקים למחשבי על או לאשכולות שרתים.
אין לנו מושג מה אפשר לעשות - ומשתמשים מהשורה רוצים לעשות - עם מחשב אישי חזק פי 100 ממה שנמצא היום על השולחן. יותר מדי פעמים אנו שומעים את התשובה הסתמית "מה אתם דואגים? תמיד נוצרו היישומים שימלאו את החלל מאחורי התקדמות החומרה".
וכשאנו מבקשים תשובה מחייבת יותר אנו מקבלים יותר מדי פעמים את הדוגמה של "מחשבי המשחקים המטורפים". התשובה הזו בהחלט לא משכנעת. יש אומנם ציבור של שחקנים שישלמו כל מחיר עבור ביצועים טובים יותר ויותר, כפי שיש ציבור של נהגים ששילמו כל מחיר עבור תוספת לכוח המנוע ולמהירות התיאורטית של המכונית. אלה כאלה מהווים קבוצה שולית שלא מכתיבה את הזרם המרכזי.
נהגי מירוצים דיגיטליים
בתעשיית הרכב, אחרי שהיצרנים הגיעו למצב בו כל מכונית סטנדרטית מסוגלת לספק ביצועים מעל ומעבר לדרישות של הקונה הממוצע (מבחינת תאוצות, מהירות מקסימלית, אחיזת כביש בסיבובים וכדומה), הם פנו לנושאים הרבה פחות מלהיבים והרבה יותר חשובים.
ביניהם אמינות, משך חיים, בטיחות פסיבית ואקטיבית, נוחות וארגונומיה, איכות חומרים והרכבה, הורדת צריכת הדלק ופליטת הגזים המזיקים, וכדומה.
תעשיית המעבדים מתקרבת במהירות לנקודה בה הוספת גיגהרץ למהירות השעון דומה להוספת תריסר כוחות סוס למנוע של פרארי. מי צריך את זה? האם אפשר לבנות תעשייה מרכזית מבחינת המשק העולמי על המאוויים של נהגי מרוצים דיגיטליים?
יש הרבה מאוויים גבוהים יותר בסולם הקדימויות: מחשבים שלא קורסים, חסינות מווירוסים ומפגעים אחרים, ממשקים אינטואיטיביים יותר, תוכנות שיודעות לבצע בצורה אוטונומית משימות שגרתיות שאנו לא רוצים בכלל ללמוד על קיומן ועוד.
מומנטום עיוור
נכון שחלק מהמאוויים הללו לא יכולים לבוא על סיפוקם ללא שיפור נוסף בעוצמת המעבדים, אך נדמה לי שהגישה הברוטלית מאוד לא יעילה. למשל, הבנת דיבור היא בעיה שנאבקים איתה כבר לפחות 20 שנה ועוד לא הגיעו אפילו לרמה שיכולה להיחשב כהתחלה טובה.
אז אומרים לנו שעוד גידול קטן בעוצמת המעבד ונעבור את המכשול. אני לא מאמין. לדעתי, אנו לא יודעים לתכנת מחשב להבין דיבור משום שאנו לא יודעים איך תינוק בן 20 חודש למד לדבר, לא בגלל שחסרים לנו כמה גיגהרצים.
לכן כדאי לחשוב שוב על השאלה: האם הדחף לשפר ביצועי חומרה אינו יותר ממומנטום עיוור של מכונית מרוץ דוהרת, עם מנוע אדיר והגה שבור.