משינה, מוקי ואבאל'ה

כשראיתי את הדמעות בעיניים נכנעתי. לא יכולתי לעשות לו את זה. משינה הם הסטארים של אבא שלי. לקחתי אותו איתי והלכתי לראות אותם ואת מוקי ופילוני. קיבלתי אישור לראיין את מוקי מאחורי הקלעים, אבל שכחתי לקחת חתימה. נועה שלומי מדווחת על הלילה השני בכפר המוזיקה קוקה קולה

נחשו את מי הבאתי איתי היום...? אבאל'ה! נכון, אמרתי שאין מצב, אבל כשראיתי את הדמעות בעיניים נכנעתי. לא יכולתי לעשות לו את זה. משינה הם הסטארים שלו.

 

ליל ט"ו באב בכפר המוזיקה. הפעם הגענו קצת יותר מאוחר. לא מאוחר מדי, אבל הרבה יותר מאוחר מאתמול. זוגות וחבורות ישבו על קו המים והביטו אל הגלים שהוארו באורות הזרקורים של הכפר. המים נצבעו באורות צבעוניים. ממעל ביצבץ ירח עגול חיוור. המקום היה צפוף והומה. אמרתי שלום לאבאל'ה, "ניפגש אחרי שהכל ייגמר". זאת היתה חתיכת משימה לפלס דרך בין ההמון הדחפן."רק לעבור, רק לעבור", התחננתי. חלק היו מאוד חשדנים לגבי והיו בטוחים שאני עומדת לגזול מהם את נקודת התצפית שהשיגו.

 

מוקי רוצה לראות את האור

 

לפניי שיצאתי מהבית הודיעו לי שמוקי (שבק ס' - אימפרייה) מוכן להתראיין. אמרו לי להגיע מול המסך השמאלי. לרוע המזל, הכניסה לאיצטדיון נמצאת בצד ימין, וההמונים, כאמור, לא איפשרו לי לזוז. בכל זאת הגעתי, ואשת ביטחון חביבה חיכתה לי ליד הגדר והובילה אותי אל מאחורי הקלעים. שם, מאחורי הבמה הגדולה, שוכן מעונם של הסלבריטאים - אוהל גדול ומרוהט. היא הציגה אותי בפני מוקי – שהסכים תיכף ומייד להתראיין: "אחרי המופע, אני עוד רגע עולה". לא שזה מנע ממנו לייבש אותנו עוד חצי שעה.

 

כשהוא עלה מצאתי בדרך נס נקודת תצפית צדדית אבל קרובה, וזכיתי להיות בשורה השנייה בערך. מוקי ופילוני עלו עם המלוות שלהן והלהקה."יש פה אנשים מיבנה?", הם שאלו והתחילו את המופע.

 

מוקי הוא אחד שאוהב להביע. הוא שר עם הידיים - ביד אחת הוא מחזיק ת'מיקרופון ובשנייה מרביץ לאוויר, בועט ומקפץ מצד לצד. זה גורם לו להמזיע המון, אבל זה גם גורם לקהל לזוז, והרבה. הריח מסביב היה משהו כמו 50 אלף ילדים בשיעור ספורט. לידי עמד איש שמן. כל פעם שהוא זז לכיוון שלי ונגע בי הרגשתי איך ים של זיעה שוטף אותי.

 

"מי שמתרגש שירים ת'פלאפון. אני רוצה לראות ת'אור". כולם מיהרו לחטט בכיסים ולשלוף פלאפון או מצית. היו כאלה מנוסים, שהביאו נרות מהבית. נוסף על השירים המופלאים השניים הביאו בנונוס, בדמות סינגל מתוך האלבום החדש שיצא בקרוב – "מוקי ופילוני" - בשם שב"ק מיוזיק.

 

אני חושבת שהגעתי אל מאחורי הקלעים עוד לפני מוקי. אחרי כל הקפיצות והריצות לקח ליקירנו זמן להתאושש. בינתיים שאלתי את צמד זמרות הליווי - איילה ומרי אילך זה לעבוד עם השניים. "זה מעולה. היחסים איתם מצויינים. הם אנשים רגילים".

 

מוקי ששאף את כל האוויר שהיה צריך התפנה לענות לי:

 

השם שבק ס הוא ראשי תיבות של "שופים בופים קטעים וסחטנים". איך הגעתם לזה?

 

"בתיכון שלנו זו היתה תשובה ל'מה המצב?'".

 

מה אתם עושים בעצם - ראפ או היפ הופ?

 

הם לא יודעים לענות.

 

איך ההרגשה להתאחד בניצנים?

 

"אף פעם לא התפרקנו, כך שאנחנו לא מתאחדים. כל כמה זמן אנחנו מופיעים ביחד".

 

אם הייתם צריכים לבחור מופע אחד בניצנים, לאיזה הייתם הולכים?

 

"שבק ס'".

 

ואם לא היה שבק ס'?

 

"שבק ס' פעמיים".

 

ובכל זאת, אין להקה שאתם מחבבים?

 

"אם אין לך משהו חכם לומר עדיף שתשתוק".

 

התנצלתי על טיפשותי. הם הכחישו שהם התכוונו אלי והמשכנו.

 

ב-9 לחודש תהיה פה ההופעה הרישמית של השבק. כמה זמן אתם עובדים עליה?

 

"חודש".

 

כל יום?

 

"לא כל יום, אבל קשה".

 

גם שם תבצעו שירים מהאלבום החדש?

 

"מהכל. מהחדש, מהישנים. מיקס".

 

הופעתם אי פעם מלפני כל כך הרבה אנשים?

 

"כן, ויותר".

 

איך הקהל של ניצנים?

 

"חם, ולח ומגניב".

 

אתם מעשנים. העישון לא הורס לכם את הקול?

 

"הורס את הכל. הורס את החיים".

 

מה ההרגשה אחרי מופע?

 

"עייפים וחרמנים".

 

טוב, זה בטח ט"ו באב עושה לו את זה.

 

יובל תעשה לי ילד

 

לא ידעתי מה עוד לשאול את הכוכבים הגדולים."זו ההזדמנות שלך. שאלות עכשיו", אמרתי לעצמי, אבל נגמרו לי המילים. ובאמת ... שכחתי משהו... חתימה! 

 

משינה כבר התחילו לנגן."יובל תעשה לי ילדה", זעקו בנים. כולם היו מלאי אנרגיות. הילד לידי רקד ממש נחמד. הוא נראה קטן ממני, אבל חמוד. הצעתי לו לרקוד איתי, אבל הוא היה נבוך מידי. החלטתי ללכת על גדולים יותר. רקדתי עם בחור גבוה עם קוקו ארוך. אחרי שנמאס ניסיתי לארגן מעגל. איתרתי את אלה שהיו מוכנים ורקדנו אוחזים ידיים. ההופעה הרימה את הקהל באוויר, המונים נזרקו כלפי מעלה כמו גלים, האורות פילחו את הקהל, זה היה שמח, זה היה מהיר זה היה מלהיב, זה היה מגניב.

 

הרומנטיקה הלכה וגדלה ככל שהעמיק הלילה. השיר "אהובתי" ריגש אותי באופן מיוחד (ט"ו באב או לא?), אבל לא רק אותי. חלק צרחו "מייקל- תעשה לי שק קמח", אחרים זעקו: "שלומי – תעשה לי חציל". למעשה כל המילים האפשריות ל"תעשה לי" נזרקו לחלל האוויר. את דני סנדרסון שעלה לנגן עם משינה הקהל פחות אהב, אבל את הסיום הוא מאוד אהב, כשמוקי ופילוני עלו בשנית והשתלבו במופע של המשינאים.

 

ואבאל'ה? נראה לי שהוא הכי נהנה בערב הזה. הוא ראה את משינה, הוא הרגיש את האנרגיה של ההמונים. הוא בטח ישן מצויין הלילה.