זה הזמן לצאת לחופש

עמנואל רוזן סוגר הערב עונה ארוכה ומתישה. למרות הרייטינג הנמוך, הוא לא מצטער על המעבר לערוץ 10. "עשיתי את הדברים הכי נכונים, טובים ומעניינים, ופתחתי את עצמי לתחומים מעבר לפוליטיקה"

אם תשאלו את עמנואל רוזן איך עברו עליו השנתיים האחרונות, הוא יהיה בסוג של דילמה. מצד אחד, הוא מאוד מרוצה מתוכניתו "זה הזמן" בערוץ 10. מצד שני, הפועל ת"א, קבוצת הכדורגל אותה רוזן אוהד בכל נימי נפשו, חוותה עונות אפרוריות ומקרטעות, שלא הוסיפו לו הרבה בריאות.

 

"זה הזמן" מסיימת היום (ד', 21:00) רצף של 72 תוכניות, שלמעשה פרט להפוגות קצרות של חגים פה ושם, הייתה עונה אחת ארוכה, או כמו שרוזן אומר "אלו היו למעשה שתי עונות, או אפילו חמש עונות לעומת תוכניות בערוצים אחרים. מקצועית אני מרגיש שאלו היו השנתיים הכי טובות שלי בטלוויזיה מאז ומעולם, אבל ליד העונה של הפועל כל דבר נראה יותר טוב".

 

בסך הכל, אומר רוזן, "עשיתי את הדברים הכי נכונים, טובים ומעניינים, ופתחתי את עצמי לתחומים מעבר לפוליטיקה. 'זה הזמן', מהפלטפורמה הצנועה של ערוץ 10, הפכה לאיזשהו מותג. כמויות אדירות ובלתי מוסברות של אנשים פונים אלינו מדי שבוע, מהדרגות הבכירות של מנהלי בתי חולים ועד חקלאים בנגב שפונים עם בעיות והצעות שהמכנה המשותף שלהן זה לא רק סיפורים אנושיים קורעי לב ולא תחקירים צרכניים, אלא באמת עוולות שנעשות במדינה בכל מערכת שנוגעים בה. מהבחינה הזו אני מאוד מרוצה כי אני חושב שהצלחנו לשים משהו על המפה נגד כל הסיכויים. זו תוכנית לא ידידותית למשתמש מהבחינה שאין פרסים, תזמורות ופאנלים, יש רק אותי".

 

לאורך השנתיים האחרונות הייתה "זה הזמן" מהתוכניות הנצפות של הערוץ ואף הגיעה מספר פעמים לרייטינג דו-ספרתי, הישג לא מבוטל במונחים של ערוץ 10. אבל בשבועות האחרונים, ברצף של חוסר מזל שיבוצי, עמדה התוכנית מול שידורי היורו בערוץ 1, ומיד אחר כך מול "כוכב נולד", והרייטינג הלך וירד, עד שבשבוע שעבר הגיע לשפל של 3.5%.

 

רוזן, שבזמנו עשה תחקיר מדובר על משפחות הפיפל-מיטר, לא מתרגש: "זה לא יהיה רציני לקחת עונה של 72 תוכניות ולסכם לפי האחרונה. קודם כל זה קיץ, וכל תוכניות האקטואליה יורדות, גם בערוץ 2. רוב תוכניות האקטואליה לא משודרות בקיץ. זו ירידה טבעית, וכמובן כשממול יש תוכנית של 30% רייטינג, זה מגיע מאיזשהו מקום. אבל לתוכנית יש את העוצמה שלה גם בשבועות האלה. אנשים שמים את נפשם בכפם ועוזבים את המולך ובאים לראות משהו אחר. בתור מי שעזב את ערוץ 2 מיוזמתו, אתה יכול להבין שאני לא מודד את החיים באמצעות המספרים. אם זה מה שהיה עושה לי את זה, הייתי נשאר ב-2. הגעתי למסקנה שיש דברים מספקים יותר בחיים, ויש תוכניות שברייטינג יותר נמוך לפעמים יותר משפיעות. ממילא אני מאמין קטן מאוד במספרים האלה".

 

יש הישגים שאתה מתגאה בהם במיוחד?

 

"עשינו סדרת כתבות על משרד החינוך שמוריד את רמת הבגרויות ומורים שעוזרים לתלמידים במבחנים רק כדי שלימור לבנת תגיד שאחוז הזכאים לבגרות עלה. הייתה לנו כתבה על כך שבבית הספר היחידי בשדרות, ל-20% מהמורים אין תעודות הוראה, כולל המנקה שלפעמים נכנסת ללמד. ועקבנו אחרי ערבי ישראלי שיושב בכלא בטורקיה כי השב"כ תפר לו תיק והאשים אותו בחטיפת מטוס שלא הייתה ולא נבראה".

 

הפן הקאלטי יותר של התוכנית בא לידי ביטוי ב"מצעד האיוולת", שם אספה מערכת התוכנית בכל פעם פליטות פה, מעשים מגוחכים ומיני שטויות, שנעשו על ידי אנשי ציבור, פוליטיקאים ברובם. את רוזן. "האיוולות שיותר מצליחות להרגיז הן לא של פוליטיקאים, כי אצלם זה בילד-אין. אתה לא מצפה מהם לעשות דברים שלא מתאימים למצעד. אבל כשזה מגיע לשופטים כמו השופט ששיחרר חשוד ברצח כי האיש נראה סימפטי, אלה הדברים שהכי יכולים להכעיס אותי".

 

מה האיוולות החביבות עליך?

 

"למרות מה שאמרתי, בכל זאת חמש האיוולות שחביבות עליי הן של פוליטיקאים, שהצליחו להתעלות אפילו על עצמם: אריק שרון שאמר ש"ישראל, בניגוד למדינות אחרות בעולם, אין בה הומלסים"; גדעון עזרא, שהציע להציב בקניונים מאבטחים ערבים כי רק ערבי יכול להריח ערבי אחר; רחומה אברהם שהתקוממה נגד הכוונה להסיר את החסינות של יחיאל חזן בפרשת ההצבעות הכפולות ואמרה ש"בסך הכל יש נגדו ראיה, מה רוצים ממנו?"; אהוד ברק שהבטיח לחזור לחיים הפוליטים כשהציבור יכיר בהישגיו; ואי אפשר בלי פריצקי, שהציע לאמהות חד-הוריות שאין להן אפשרות לשלוח את הילדים ליום חינוך ארוך, שישלחו אותם לסבתות".

 

יש מצעד גם של איוולות התוכנית?

 

"לגבי איוולות התוכנית, אנחנו מקבלים כל שבוע תגובות ואיומים ותביעות משפטיות. יש לנו תיקים של איומי תביעות שאף אחת לא מומשה. אנשים מחפשים אותנו ושטויות שעשינו ואני חייב להגיד שאין משהו מאוד יוצא דופן שעשינו השנה וטעינו בו. בסך הכל תיקנו אולי פעם וחצי דברים, וגם - רק ברמת הניואנסים. למגינת ליבם של רבים, התוכנית מצליחה להישאר בגדר הסביר".

 

"זה הזמן" תחזור למסך אחרי החגים, ורוזן עצמו לוקח בחודש הקרוב חופשה גם מהפרשנות המדינית בערוץ 10 וגם מהתוכנית ברדיו ת"א בימי שישי לצד דני סידס. ומה אחר כך? "אני אעבוד גם על דברים אחרים, אבל עדיין לא מרגיש שמיציתי את ההנאה מ'זה הזמן'. יש לתוכנית מקום, הצדקה וקהל, והיא מביאה דברים שהצליחו לפתוח גם לי את העיניים, למרות שחשבתי שאני מכיר ויודע כל מה שקורה כאן".