מתוך תכנית 125 - משחקים:
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני, כשהייתי קטן, הטיסן שלי היה הכי קרוב שהגעתי ללגעת בשמים. והטיסנים הרגילים של היום הם עוד טיסן-מטוס לעומת הטיסנים-דֵמִיקוּלוּ שהיו לנו פעם. ואם מדברים על טיסני הסילון של היום, בכלל אין מה להגיד. זה כמו להשוות את הטיסה הראשונה של האחים רייט לטיסה בקונקורד (טיסן-הסילון טס במהירות של 400 קילומטר לשעה). כמובן שגם בישראל יש כמה משוגעים לדבר הזה, והם מוכנים לרכוש אותו בכל מחיר, כדי לגעת בשמים (כמעט) בעצמם. נתלוו אליהם ונדבקו גם הן בחיידק הטיסה – טליה הופמן וליאת מר.
מועדון הטיסנים, Jetclub, הוקם בארץ לפני 7 שנים. בתחילה היו חברים בו כמה טיסני סילון, שאמנם היו מהירים ובעלי כוח רב יותר מאשר טיסן רגיל, אך בגלל המבנה שלהם הם לא התאימו לתנאי הארץ. כמו בטיסני סילון, המנוע היה מותקן בתוך גוף הטיסן ופעל בעזרת מאוורר דחיפה, אך בגלל עומס החום והלחות בארץ המנועים לא החזיקו מעמד.
לפני כמה שנים החלו אמיר כהן ואנשים אחרים במועדון לייבא מנועי סילון מדרום אפריקה, והחלו לפתח את טיסני הסילון בארץ. בעבור התחביב שלהם ניתן להם רשיון מיוחד להטיס אותם בשדה התעופה "עין שמר", משום שהטיסן דורש תנאים מיוחדים, ושטח רב להטסה.
טיסן הסילון שוקל לערך 8 ק"ג; הוא מגיע למהירות של עד 400 ק"מ בשעה; המנוע שמותקן בו מסתובב כ - 150,000 סיבובים בדקה; הוא עשוי מגוף שכולו פיברגלאס וחומרים מורכבים (כגון קארבון), שהם חזקים מאד מחד, אך קלים מאידך. מנוע הסילון משתמש בכמות דלק פי 10 גדולה יותר ממנוע רגיל.
מנוע סילון בנוי כך, שהוא כונס אוויר בחזיתו, ופולט גז במהירות אדירה, מאחור. תנועת הגז יוצרת תנועת דחף. האנרגיה לתנועת הדחף נוצרת על-ידי החום, המופק מבעירת דלק סילוני מסוג פרפין או קרוסן. כל מנועי הסילון, הנקראים גם טורבינות גז (זאת מכיוון שעיקרון פעולתם דומה לעיקרון הפעולה של טורבינת גז), עובדים על אותו עיקרון. בשלב הראשון, מתבצעת בחלקו הקדמי של המנוע יניקת אוויר באמצעות מניפה. בשלב השני, מדחס, הבנוי ממניפת להבים, שמחוברת לציר, גורם להעלאת לחץ האוויר במנוע. בשלב השלישי, האוויר הדחוס מתערבב עם הדלק, וניצוץ חשמלי מבעיר את התערובת. כתוצאה מכך הגז, שנשרף, מתפשט, ופורץ בכוח אדיר דרך צינור הפליטה, הממוקם בחלקו האחורי של המנוע. כאשר הגז יוצא מחלקו האחורי של המנוע, גוף המנוע, והטיסן, בו המנוע מותקן, מתקדמים קדימה בניגוד לכיוון זרימת הגז.
מלבד ההנאה בהטסת הטיסנים הרבה מהקסם שלהם נמצא בהרכבתם, אמיר כהן, אשר במקצועו הוא טכנאי מטוסים, מסביר על תהליך ההרכבה שלהם:
תהליך ההרכבה מורכב מכמה שלבים: המוצר אותו מקבלים הוא גוף המטוס, בעל הצורה הנכונה, אך ללא יכולת לעשות שום דבר. בתחילה מרכיבים את 'מערכת קני נסע' - הגלגלים המתקפלים (שניים אחוריים ואחד קדמי) ומווסתים אותם על ידי שסתומי אוויר. לאחר מכן מווסתים את מערכת הבלימה האחורית והקדמית ולבסוף את מערכת ההגוי. לאחר ההרכבה של הגוף מגיעים להתקנת מנוע הסילון וראשית מערכת הדלק. מערכת הדלק מורכבת ממצבר של 12 וולט, משאבה ושני מכלי דלק. את כל המרכיבים משלבים תוך התחשבות במרכז הכובד של הטיסן, אשר הוא האלמנט המרכזי בהחזקתו וביכולת הטיסה שלו; לבסוף מגיעים לכיוון המנוע – 10% של סיבובי המנוע הראשונים צריכים להיעשות לא על ידי דלק, אלא בעזרת גז פרופן (הנפט הנו חומר בערה, אשר דורש טמפרטורה גבוהה ביותר, והגז לעומתו ניצת בקלות ומעלה במהרה את חום המנוע. לאחר עשרת האחוזים הראשונים ניתן להזרים דלק למנוע ולהתחיל להטיס את הטיסן.
לטיסן הסילון משדר רדיו, הפועל על ידי גלי RF. למערכת בין 10-8 ערוצים, כאשר ניתן בעזרתם לשלוט במערכות השונות של הטיסן. המשדר שולט בפעולות כגון: גובה, כיוון הגה, מאזנות (כיוון הטיסה), מערכת הגלגלים, הברקסים וכו'. המשדר מסוגל לעבוד עד לתווך של 4 ק"מ מהטיסן. (חשוב לציין, שכבר במרחק של כ-1/2 ק"מ, קשה להבחין בטיסן עצמן) היה ואם הטיסן מתרסק, הבערה הפנימית של מנוע הסילון גורמת להידלקות והצתה של הטיסן.