מטרת הניסוי היא לנסות להבחין בין 3 סוגי משקאות קלים בטעמי קולה תפוזים וספרייט, כשהעיניים מכוסות והאף סתום. הניסוי בדרך כלל אינו מצליח. ניסוי נוסף, בעל מטרה זהה, הוא לנסות להבחין בין בצל ותפוח עץ. (אם בכל זאת נצליח להבחין הסיבה היא כנראה קליטה של פרודות ריח שנכנסו דרך תעלות פנימיות שמובילות מהפה לאף – הסבר בהמשך).
ההסבר:
רוב הטעמים הם למעשה ריחות. כולנו מכירים את התופעה הנפוצה כשאנו מצוננים והאף שלנו סתום אנחנו מרגישים כי לכל אוכל שאנחנו אוכלים יש את אותו טעם.
קולטני / תאי הטעם שלנו הם פקעיות שנמצאות על הלשון, החיך והלוע. לבן-אדם יש כ- 3000 פקעיות (לפרה לעומת זאת יש 35 אלף פקעיות). ברגע שמגיעה פרודת (חלקיק קטן) טעם אל הפקעיות הן מגיבות אליה ושולחות שדר חשמלי למוח, דרך מערכת העצבים, והמוח הוא שמזהה את הטעמים. יש 4 סוגי פרודות של טעם: מתוק, מלוח, חמוץ ומר (חריף, דרך אגב זה לא טעם אלא תחושת כאב). לכל תא / קולטן יש אמנם אזורים רגישים לכל ארבעת סוגי הפרודות אך בכל קולטן יש יחס שונה בין אזורי הטעם, כלומר הקולטן מגיב לכל סוג טעם בעוצמה שונה.
על הלשון שלנו הקולטנים מסודרים כך:
בחלק הקדמי – קולטנים שרגישים בעיקר לטעם מתוק.
בחלק האחורי (אזור הלוע) – קולטנים שרגישים בעיקר למר.
בצדדים הקדמיים – קולטנים שרגישים בעיקר לטעם מלוח.
בצדדים האמצעיים – קולטנים שרגישים בעיקר לטעם חמוץ.
מכאן ניתן לראות כי במרכז הלשון חוש הטעם מאוד חלש, עד לא קיים בכלל. הצעה לניסוי נוסף היא לטבול קצה אצבע במי-סוכר ו/או במיץ לימון ולהניח אותה במרכז הלשון. מרגישים את ההבדל.
המונח האנגלי לטעם הוא Flavor והגדרתו היא: צירוף התחושות של האדם הטועם. זוהי תחושה מורכבת הכוללת טעם (taste), ריח ומישוש הפועל כשאנחנו לועסים. הטעם (taste) נותן את התרומה הגדולה ביותר ל- flavor . אנשים מכנים את התחושה הכללית בשם טעם, כי הם מזהים את תאי הטעם כממוקמים בפה (ואת תאי הריח כממוקמים באף). חוש הטעם שלנו מפותח הרבה פחות מחוש הריח, אדם יכול לזהות רק 4 טעמים (כפי שצוין) לעומת 3000 ריחות שונים. ולכן רוב הטעמים שאנחנו מרגישים הם בעצם ריחות. עובדה מעניינת נוספת שתומכת בכך שהבלבול / ההבחנה בחיי היום-יום בין טעם לריח היא די מלאכותית היא שלבעלי חיים יש תאי חוש ריח גם בפה. זוחלים ויונקים רבים (כמו חתולים, פילים, יעלים) קולטים חלקיקי ריח בעזרת הלשון שהם מוציאים ואז ומביאים אותה לתקרת החיך (לאיבר יעקובסון) שם הריחות מפוענחים.