משמר המפרש. לי קורזיץ עושה כבוד לים ולגלשן

"חמש דקות אחרי שהשיוט מתחיל נעלמת ההתרגשות ומפנה מקום למאה אחוז של ריכוז בים, במתחרים ובניסיון לעבד את הנתונים לטובתך, למען המטרה שאצלי היא תמיד ניצחון". לי קורזיץ שואבת אנרגיות מהכחול העמוק, לקראת המאבק על המדליה

מאז הזכייה לפני כשנה באליפות העולם, שאלו אותי יותר מפעם אחת למה בחרתי דווקא את גלשן הרוח כפרטנר הצמוד לקריירה הספורטיבית שלי. התשובה פשוטה  - לדעתי גלישת רוח זהו הספורט היפה ביותר שיש. המפרש מחובר לגלשן, אני עומדת עליו וכולנו יחד, בעזרת הרוח והים, יוצרים תנועה. השימוש בטבע ובעוצמה שלו, בדבר החזק ביותר שיש בחיינו - כל אלו גרמו לי להתאהב בספורט הימי ובגלישה בפרט.

 

הים הוא אהבתי הגדולה ביותר ולא פחות מכך - הספורט התחרותי. אני מאוד תחרותית ואוהבת לעבוד קשה למען מטרות וזה התחבר לי מצויין עם האהבה לים. אגב, אבא שלי מציל ודייג, אחותי ואחי גולשים ולמעשה כולנו משפחה "ימית" אחת גדולה. באופן אישי אני גם מנצלת את החוף והים כדי להירגע; המרחבים, הצליל של המים והאוויר הפתוח הם התנאים האידיאליים למדיטציה. מומלץ.

 

קורזיץ בים. נותן אנרגיות (צילום - שרי היין)

 

כשרוצים להצליח בספורט, או למעשה בכל תחום בחיים שאוהבים, צריך לדעת להשקיע המון, בזמן הנכון ולא פחות חשוב מכך - להקריב לא מעט דברים שבנסיבות אחרות לא הייתם מוותרים עליהם. כך למשל בחורף מוקדם בבוקר, בזמן שמרבית האנשים מתכרבלים מתחת לשמיכה וממשיכים לעוד חלום, אני עולה על בגדי גלישה ויורדת לחוף. עם הזמן למדתי שלמרות הקור, גלישה בסערות בחורף זה הדבר הכי כיף שיש וכל גולש אמיתי מחכה לימים האלה. מזה אני שואבת את הכוח, האדרנלין שבים נותן לי את האנרגיות להמשיך.

 

הים בחורף. חלומו של כל גולש (צילום - חגי אופן)

 

בגלל שאני מאד תחרותית, אחת הנקודות החלשות שלי היא שאני לא יודעת להפסיד. בהתחלה היה לי קשה מאד להתרומם אחרי הפסדים, אבל ככל שהתקדמתי למדתי להתמודד עם זה. ועדיין, אני מאד מאד אוהבת את תחושת הניצחון ואעשה הכל כדי לנצח בכל תחרות, בכל מקום, בכל זמן.

 

הניצחון הכי גדול שלי היה כמובן באליפות העולם בקאדיז, שם גם היה הרגע המרגש ביותר בקריירה שלי (עד עכשיו). עמדתי על הפודיום, עצמתי עיניים, חשבתי רגע ואז הבנתי שזה אמיתי. פתחתי עיניים וראיתי הרבה אנשים מכול העולם נעמדים על הרגלים לכבוד ההימנון הישראלי. זה היה סיפוק ענק, לחשוב שאני - לי קורזיץ ממכמורת - עשיתי את זה וגרמתי לשמחה כל כך גדולה לכל חובב ספורט בארץ.

 

כמובן שהיו גם רגעים של משבר. רגע השפל הגדול ביותר מבחינתי היה כשקראתי בעיתון שלינור קליגר עוזבת אותי באמצע ההכנות לאולימפיאדה ועוברת להפליג עם ענת (פבריקנט?); בדיעבד זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי - גם התקופה ששייטתי ב-470 וגם הפרידה. בכלל, בכל פעם שהיו רגעים קשים הייתה לי סביבה תומכת והמאמן שלי (יאיר סוערי) ידע להגיד את הדברים הנכונים ולהוציא אותי מזה עם 'פול' כוח.

 

זהו, עכשיו אני נמצאת רגע לפני המטרה הבאה והכל-כך חשובה באתונה. כמו בכל תחרות ושיוט, גם הפעם תהיה התרגשות. זו התרגשות שאני אוהבת, של מתח חיובי. חמש דקות אחרי שהשיוט מתחיל היא נעלמת ומפנה מקום למאה אחוז של ריכוז בים, במתחרים ובניסיון לעבד את הנתונים לטובתך, למען המטרה שאצלי היא תמיד, למי ששכח, ניצחון.