רב-ניצב משה קראדי, משטרת ישראל, מפכ"ל
אינני רוצה שתחשוד בנימוסים שלי, ולפיכך - הרשה לי לברך אותך לרגל כניסתך לתפקיד. למרבה הצער, אלה יהיו המלים הנעימות היחידות שתשמע ממני. אני הולך לומר לך דברים קשים. יתכן שאתה אפילו מכיר את הנושא, אבל הגיעו מים עד נפש.
מהו תפקידה של המשטרה, מר קראדי? אצטט ברשותך מתוך אתר האינטרנט של המשטרה: "ייעודה של משטרת ישראל - להגן על החיים והרכוש של כל אדם במדינת ישראל, ולעשות, במסגרת החוק, כל פעולה הדרושה למען מטרות אלו".
זכור את המלים האלה, מר קראדי. הן יקבלו משמעות בהמשך.
לפני מספר שנים נחנך מעבר משוקע בצומת הרחובות אלוף-שדה והירדן ברמת-גן. רחוב אלוף שדה הוא אחת הכניסות החשובות לגוש דן, והמעבר המשוקע מזרים את התנועה היטב וחוסך זמן מיותר של עמידה ברמזור. המעבר, החולף בציר מזרח-מערב, כולל שני נתיבי נסיעה בכל כיוון, וגם הכביש (המרומזר) שמעליו כולל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון. כך תכנן מהנדס התחבורה, כך ביצע קבלן התשתיות. התוצאה, אגב, לתפארת.
המנהרה, לא נכחיש זאת, מפתה את הנוסעים בה להעיק על דוושת הגז קצת יותר מן המותר. לא נדיר לגלות את אלה היוצאים ממנה דוהרים ב-70 או 80 קמ"ש, במקום ה-60 המותרים. נגד החוק? בוודאי. חמור? נתון לפרשנות. כר נרחב לגביית קנסות שמנים? בלי שום ספק.
אז אתה, או מי מטעמך, שולח אל המקום ניידת שיטור, עם מתקן למדידת מהירות וכל הציוד הנלווה, אוכף את החוק ומחלק דרישות לתשלום קנס. הבט בבקשה בתמונות הנלוות לכתבה זו, מר קראדי. אנא, הקלק עליהן. הגדל אותן. בחן אותן בעיון. לידיעתך, הן צולמו אתמול, יום א', ה-8 לאוגוסט 2004. האם תוכל לתאר את שרואות עיניך?
לתועלת הקוראים, אעשה זאת בשבילך. ניידת השיטור ששלחת לאזור עומדת בפינה הצפון-מערבית של הצומת, סמוך מאוד ליציאה מן המנהרה. דרך השמשה הקדמית שלה ניתן להבחין בציוד אכיפה כלשהו. אני לא מומחה לנושא, ואינני יודע מהו. הנקודה החשובה היא המיקום המדויק של הניידת: על נתיב הנסיעה השמאלי (מתוך שניים) מעל המעבר המשוקע, בכיוון ממזרח למערב, תוך חסימה מלאה של נתיב נסיעה שלם.
מדובר, מר קראדי, בחוצפה, בסיכון חיי אדם, וגם בהתנהגות אדנותית של משטרת ישראל כלפי האזרח. כל זאת בנוסף לרמיסת היעדים של המשטרה עצמה (ראה לעיל) לטובת התפחת קופת הקנסות.
הייתי שמח למסור לך את פרטי הניידת, מר קראדי, כדי שתוכל לטפל בנושא טיפול זריז, ענייני ומהיר. אינני יכול לעשות זאת. שים לב לתמונות: מכסה תא המטען של הניידת פתוח, ולא ניתן לראות את מספר הרישוי שלה. ומה קורה מקדימה? ובכן, מקדימה מספר הרישוי פשוט מכוסה בכיסוי שחור. מישהו אחר, עם מוח עקום וחשדן יותר משלי, היה בוודאי חושב שהשוטרים מנסים למנוע מהאזרח התמים לזהות אותם. מה דעתך, מר קראדי?
מכיוון שיש כאן נושא שמובן, פחות או יותר, לכל מי שעוסק בו, חוץ מאנשי משטרת ישראל, אני נאלץ לומר כאן במלים ברורות מאוד את מה שעדיין לא הבנתם במשטרה. אין שום עוררין על כך שקטע הכביש המדובר הינו בטיחותי יותר עשרת מונים במצבו הרגיל, כאשר שני הנתיבים פתוחים לתנועה, בהשוואה למצב בו עומדת שם מכונית שיטור וחוסמת נתיב אחד, וללא ספק מפריעה לתנועה.
אמשיך, ברשותך, הלאה, כדי שתבין עוד יותר את המשמעות הנוראה של דברינו עד כה. הסיכוי שלי לעבור את קטע הכביש הנ"ל בשלום, ללא תאונה, ללא נזק לרכושי או לגופי, גבוה הרבה יותר כאשר מכונית השיטור ששלחת לשם אינה נמצאת שם, בהשוואה למצב בו היא כן נמצאת שם.
לא הבנת? שוב: כאשר מכונית השיטור נמצאת שם, הסכנה לחיי ולבריאותי עולה.
בנקודה זו אני מבקש ממך לחזור כמה פסקאות אחורה, ולקרוא שוב את הציטוט אודות ייעודה של המשטרה. וכדי שזה יהיה ברור עד הסוף: מישהו במשטרה מחליט לסכן את חיי, כדי לאכוף את החוק ולמלא את קופת המדינה בכספי קנסות. אני מקווה שעד כאן אין בינינו מחלוקת.
ומכאן בקשתי: מצא את האיש הזה, ותפטר אותו. זרוק אותו מהמשטרה. לא בשבוע הבא, לא מחר. היום.
היום, משום שזו כבר הפכה להיות שאלה בסיסית של אמון בין האזרח למשטרה שלו. אני אהיה חריף יותר: שאלה של אמון שנותן האזרח בטוהר כוונותיה של המשטרה. עד כדי כך, אדוני המפכ"ל. ברגע זה נראה לי, שבבחירה בין לסכן את חיי ולמלא את קופת המדינה בקנסות שמנים, לבין לשמור על חיי, על בריאותי ועל שלמות גופי במחיר של ויתור על כמה קנסות בטוחים – אתה בוחר באפשרות הראשונה.
אילו הייתי אני יושב בכסא שלך, משבר האמון הזה היה מבהיל אותי.
ממתין לתגובתך,
גדי שוורץ