Lineage 2

משחק שעשוי להיות משחק מהנה עבור מי שאוהב להתקדם בדרגות ולהשיג חפצים, אך הוא בוודאי לא MMORPG. אין אינטראקציה בין השחקנים והמשחק אפילו מדכא

לפני כשנה שמענו כי משחק קטן ולא מוכר, Lineage, סחף אחריו ארבעה מיליון מנויים קוריאנים. ולמה רק קוריאנים? מכיוון ש-NCSoft, שעומדת מאחורי משחקי MMORPG רבים וטובים החליטה לא להשקיע בהפצתו ושיווקו מחוץ לדרום מזרח אסיה, מלבד דרך האינטרנט. הסיבה העיקרית היתה פיתוח Lineage 2, משחק המשך, שיועד לצאת בכל העולם בו זמנית.

 

כל אחד מחמישה הגזעים של L2 יכול לבחור להתחיל כלוחם או קוסם. אנחנו בחרנו להיות גמדה בשם יודורה, שכשאר חבריה, נאלצת להתחיל כלוחמת. אמנם לעולם לא נשיג כוחות קסם, אך מצד שני, הגמדים הם הגזע היחיד שמסוגל לבנות חפצים בעולם המשחק (Craft).

 

יודורה התחילה את דרכה במכרות הגמדים. לכל גזע ארץ משלו, שבה אזור Tutorial, בתוכו מופיעים השחקנים החדשים. מכרות הגמדים היו ריקים להפליא, מלבד זוג דמויות גמדיות מרוחקות. כששאלנו כיצד משחקים, השיבו לנו שהשרת נפל, וצריך להמתין.

 

לאחר שהשרת שב לפעול, ניגשנו למדריך. רזי השליטה ב-L2 רזים בהחלט: לחצו עם העכבר על נקודה כדי לנוע אליה, לחצו פעמיים על יצור כדי להתחיל להלחם בו, ולחצו על האייקונים כדי לבצע פעולות. למקלדת כמעט ואין תפקיד במשחק.כשנכנסנו לעיר, התרשמנו לטובה מהגרפיקה של המשחק. לעיר הגמדים עיצוב ייחודי, והיא פרוסה לאורך צלע הר, במורד קל.

 

הבסיס: מנצ'קיניזם

 

במרכז העיירה עמד גמד שמעל ראשו מתנוססת המילה Guide, עוזר לשחקן המתחיל. לחצנו עליו פעמיים והמתנו. ואז התגלה לנו אופיו האמיתי של המשחק: מנצ`קיניזם, הרצון לחזק את הדמות כמה שיותר ולהשיג הכי הרבה נקודות ניסיון ואוצרות שרק אפשר, וזה הבסיס, המהות וכל חוויית המשחק של L2. אין כלום מעבר. מדובר בתמצית המנצ`קיניזם בעטיפת גרפיקה נעימה. זה לאו דווקא רע, אבל זה בוודאי לא כל כך טוב.

 

לאחר שהתחילה יודורה להילחם ביצור, אין עוד שום דבר שעלי לעשות. אני יושב בצד, קורא קומיקס, ומחכה שהקרב ייגמר כדי שאוכל לאסוף את המטבעות שנפלו מהמפלץ וללחוץ על יצור אחר. אם נפצעתי כבר יותר מדי, יהיה עלי לשבת ולנוח כדקה או שתיים, זמן מת לגמרי מבחינת המשחק, שבו אני חוזר לקרוא בקומיקס. מולטימדיה ממש.

 

כשרונות מיוחדים ולחשים - לא הצד החזק

 

כדי להכניס קצת פעולה בכל זאת, אנשי הגזעים האחרים יכולים לבצע במהלך קרב יכולות מיוחדות או להטיל לחשים, אך יש כל כך מעט מהם, שקשה להגיד שהם עושים את הקרב למעניין יותר. מה ההבדל בין ללחוץ שוב ושוב על "חזיז קרח" (הלחש היחיד שאפשר להטיל עד דרגה 10), לבין להביט על הקרב מהצד? עם גמד אני יכול לפחות לעשות משהו אחר בזמן שהדמות שלי נלחמת. מספיק להעיף מבט בטבלאות הכשרונות של המשחק, כדי להבין שכשרונות מיוחדים ולחשים הם לא הצד החזק שלו.

 

כאשר הסתובבתי בכפר מצאתי את מועצת הגמדים, שם הצלחתי ליטול על עצמי שני קווסטים. זה די פשוט - בעת דיבור עם כל דמות במשחק מופיע חלון השיחה, שבו המון טקסט ארעי ובסופו כפתור "קווסט". פשוט מאוד. אין צורך להתחיל בשיחה רבת משמעות, או להיכנס לאווירה של העולם חס ושלום – לחץ על קווסט, קרא את המילים המודגשות בצהוב כדי לראות מה עליך לעשות, לאחר מכן לחץ על "אני מסכים", וגמרנו.

 

קווסטים חביבים

 

הקווסטים אינם מסועפים במיוחד: הרוג 40 זאבים, חסל כמה שיותר גובלינים ותחזיר את שרשראות הצוואר שלהם, או חסל ככה וככה אורקים. לעיתים, כאשר מתעקשים לקרוא את הטקסט ולא רק לדלג הלאה במכניות, מסתבר שהקווסטים דווקא חביבים. האורקים, למשל, הם שבט שמסתובב בארצות הגמדים בניסיון להשתלט על המכרות שלהם. הכורה הראשי מודאג מאוד, ושולח אותך לאסוף מהאורקים את דגימות המחצבים שהם נושאים עימם, ובתקווה גם מידע מודיעיני כגון מפות ורשימות. בתכל`ס, צריך פשוט להרוג הרבה אורקים וכשחוזרים אל הכורה, הוא משלם תמורת הפריטים הללו. לשחקן הממוצע של L2 ממש לא אכפת.

 

תנו לי לספר לכם על השחקן הממוצע של L2 – לא אכפת לו משום דבר. חצי מהשחקנים משחקים סולו, בפני עצמם, והמשחק תומך בכך ללא בעיה. ארצות הגמדים, למשל, הן מתחם סגור שניתן לצאת ממנו רק על ידי שיגור מהעיר הראשית, אולם הן גדולות מספיק כדי להכיל יצורים במגוון דרגות קושי, שני מכרות, ואפילו יצור בוס או שניים. מעין חממה סגורה למנצ`קין הבודד. אמנם, MMORPGs רבים ניתן לשחק כמו משחק תפקידים פרטי, להסתובב בעולם ולהרוג יצורים תוך התעלמות מכל השחקנים האחרים, אך L2 הוא הראשון בו אני מגלה כי כך נוהגים כל השחקנים.

 

רוצחי הדמויות

 

סוג שנוא במיוחד של שחקני סולו הוא ה-PK (ראשי-תיבות - Player Killer) שמסתובבים בגפם או בקבוצות של שניים-שלושה, ומחסלים דמויות שחקן אחרות, לרוב כחלק מהניסיון להשיג שיא כלשהו. אני זוכר במיוחד פעם אחת בה הסתובבתי בערבות הקפואות, הורג-נח-הורג אורקים (הייתי רק דרגה חמישית, כל אורק היה עדיין תפלץ שאול מבחינתי). במהלך הפסקת מנוחה, בה בחנתי את הסביבה עם העכבר, צצו לפתע שני גמדים על המסך, חיסלו אותי בשתי מכות, והמשיכו לרוץ מיד. אחד מהם אמר "246 האהאהא" (בטח היה כותב "חחחחחחח" אילו היה אפשר), והשני אמר דבר מה שכבר אינני זוכר מה היה בדיוק, מלבד התדהמה שחשתי מכך שמישהו באמת משתמש במשפט I Will Own You במהלך שיחה.

 

הדרך היחידה בה המשחק מעודד שיתוף פעולה היא על ידי יצירת שבטים של שחקנים, שיכולים גם לכבוש טירות, אחד משיאי המשחק. לכאורה זוהי פעילות חברתית מאוד, אך למעשה, השבטים כוללים עשרות או מאות אנשים שרובם כלל אינם מכירים האחד את השני, ושחקן שמצטרף הולך לאיבוד בין כל חברי השבט האחרים. מטרתם האמיתית של שבטים היא טכנית לגמרי - כיבוש טירות - ותו לא.

 

מנוע גרפי מרשים

 

עם כל הטרוניות האלו, חייבים בכל זאת לתת נקודות זכות למנוע הגרפי. ניתן לעבור ברגל ארצות שלמות מבלי לסבול משנייה אחת של זמן טעינה, באופן מרשים מאוד. העיצוב של פני השטח מעניין ומושך, עם הרים גבוהים ועמקים רחבים, נהרות שזורמים באופן עקלקל ושבילים שמתמשכים על פני תוואי שטח שונים. הערים יוצרות רושם ממשי, גם אם ריק מדי מ-NPCs, והטירות גדולות ומרשימות. העולם מרגיש אמיתי להפליא ויפהפה. מבין עולמות ה-MMORPGs שראיתי עד היום, וגם מבין עולמות הפנטזיה הממוחשבים האחרים, זהו אחד היפים והמציאותיים ביותר. הדבר היחיד שמפריע לאווירה הוא השחקנים והמפלצות.

 

כיבוש טירות - לוותיקים בלבד

 

כל הנושא של כיבוש טירות נשמע די מגניב, אך לצערי לא יצא לי להשתתף בו. מדובר בפעילות המיועדת לשחקנים ותיקים בלבד, אלה שהגיעו לדרגות הגבוהות ומחפשים את האתגר הבא. בעיקרון, זהו קרב מאוד גדול בין שני שבטים, PK בקנה מידה עצום, בו אפשר להשתמש גם בכלי מצור ודרקונים. בהחלט נשמע מגניב, אך לאחר שנתקלתי באיטיות מבהילה בשוק המונה רק כ-40 איש, אני מעט מפקפק ביכולתו של המנוע לתמוך בקרב שכזה מבלי שהשחקנים יאלצו להוריד את כל המדדים הגרפיים למינימום האפשרי. יש מספר מוגבל של טירות בכל עולם (בכל שרת, כלומר), ולמרבה הפלא, עדיין לא כולן תפוסות – הטירה בה נתקלתי אני הייתה נטושה.

 

אפשר להגיד כמה דברים טובים על Lineage 2, ואין כל ספק שהוא משחק מהנה עבור אלו שמחפשים לעלות דרגות ולהשיג חפצים, אך הוא בוודאי לא MMORPG. אין אינטראקציה בין השחקנים, והמשחק אפילו מדכא את השחקנים המעוניינים לנסות להיות חברותיים בכל זאת, בגלל מחסור באייקונים ואפשרויות שיחה מתקדמות, אי היכולת לראות את דרגתו וכוחו של שחקן אחר או לקיים איתו אינטראקציה בקלות, והיעדרם המוחלט של כל אמצעי תרבותי כדוגמת בתים לשחקנים, חייטים היוצרים ביגוד אישי וכדומה.

 

סיכום

 

יחסית למשחקי MMORPG אחרים בשוק, ובהתחשב בכך שבודדים מהז`אנר מגיעים בכלל לארץ, ברור ש-L2 אינו בחירה טובה לשחקן הישראלי, המתחיל או המתקדם. זהו משחק יפה וממכר, אבל זה לא מספיק.

 

משחקיות: 6. הקרבות לא מספיק מעניינים, אין עלילה ואין שיתוף פעולה עם דמויות אחרות.

 

גרפיקה: 8. מרשים יחסית לז`אנר, ומרשים בכלל, אבל עוד גיוון בדמויות היה עוזר.

 

סאונד ופסקול: 5. מנגינה של חמש שניות בכניסה לאזור, אפקטים מיוחדים בודדים בלבד. שקט מאוד.

 

אורך חיים: 8. עבור המכורים, לנצח. עבור כל האחרים, שבועיים.

 

טכני: 6. תמיכה יפה בשטחים נרחבים, אבל יותר מדי באגים, ו-Lag בהתכנסות של מעל 30 איש.

 

ריבוי משתתפים: 6. שחקנים נוספים נמצאים באזור, זה פשוט לא אומר הרבה.

 

ציון: 68.