עולם החתונות - סרט אימים

None

כלה, חתן, לבן, טוקסידו, חופה, אמא, אבא, רב, כתובה, טבעת, כוס, נשברת, "מזל טוב". זה בערך מה שקורה בחתונה ממוצעת, פה אצלנו, אבל מעטים (פרט לחתן כלה, משפחה קרובה, רחוקה, חברים וכל מי שמוכן לשמוע) באמת יודעים מה מסתתר מאחורי החתונה היהודית הכשרה, כמובן.

לא סתם קמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי: "יום חופש, מה נעשה היום? כן! נכתוב כתבה על חתונות". הסיפור מרתק אף יותר... לפני מספר חודשים הגיעו אח שלי וחברתו (זה שבע או שמונה שנים), והודיעו לנו בחגיגיות: "אנחנו מתחתנים", ראינו את הטבעת היפה, ואז ,כמובן, כמו כל משפחה יהודית טובה, הרמנו כוסית ואמרנו "מזל-טוב". אבל כן, באותם ימים היינו תמימים, ולא ידענו באמת מה קורה בעולם החתונות... (אני יודע שזה נשמע כמו סרט אימים... אבל זה לא רחוק מזה..).

אז כמובן שהדבר הראשון שכל זוג שמתחתן עושה זה למצוא אולם או גן. אז כמובן שהסיפור כרוך שנסיעות רבות, לאולמות ולגנים שכוחי אל, אבל בסוף, מוצאים את הגנאולם המושלם, הטוב ביותר, אין דבר כזה בעולם ("אנחנו גילינו אותו!"). חשוב לציין שמחיר ארוחה לאדם באולם חתונות (הפשוט ביותר), עולה כמו ארוחה משפחתית במסעדת יוקרה (משפחה של 10 אנשים! טוב אני מגזים... אפילו יותר).

אחרי שמוצאים את הגנאולם המושלם ישר נכנסים למים הקרים (ואפילו קפואים!) של חיפוש שמלת כלה. קבלו תסריט של כלה ממוצעת שמחפשת לעצה שמלת כלה (כמובן, ה"מושלמת ביותר"), גם אם היא גרה באילת תבוא לביקור קצר (ואולי אפילו ארוך, ארוך מאוד) ברחוב דיזינגוף, הכלה העתידית תזגנדף לה ברחוב, תכנס לכל, אבל לכל, חניות של מעצבי ומעצבות שמלות הכלה. כמובן שבמהלך ביקורה בהיכלי הקודש, אישה שחולצה ב-50 שקל נראית לה יקרה, שמלה בחמשת אלפים היא ממש מציאה. כמובן שבסוף היא תקנה את השמלה הכי מהממת (הפכתי להיות סנדרה רינגלר, רק בלי החמצן).

ועכשיו נעבור לדבר האמיתי, הארוע עצמו. בכל חתונה חיביים להיות מספר דברים בסיסים: פרחים (עכשיו, כמו שהבנתי גם נרות..), די.ג'י טוב, ו... מה עוד.. אה... כמובן... החופה. שימו לב שהחופה, למרות שהיא בעצם הדבר החשוב ביותר, היא החתונה (לשם כך אנחנו מתכנסים) היא החלק הקצר ביותר... ב"חתונה".

אני לא יודע אם הרבה יודעים אבל שוק החתונות בישראל הוא שוק ענק! עשרות אם לא מאות חברות, פועלות מסביב לשיגעון שנקרא חתונה. מעצבים, מפיקים, פרחנים, מנהלי ארועים, מאפרים, מלבישים ועוד ועוד (זה בדרך כלל בא בנקבה.. ואם זה זכר אז זה סוג של נקבה...). בגלל שה"שוק" הזה יודע את חרדתה של הכלה בנוגע לחתונה המושלמת, והמחירים בהתאם, הם גבוהים, גבוהים מאוד.

אז אחרי כל הבלגן של מציאת גנאולם, שמלה (וגם כמובן איפור ותסרוקת...), ועיצוב הגנאולם. מגיע השלב המכריע. המוזמנים. ימים על גבי ימים יושבים המשפחות ורושמים את רשימת המוזמנים האולטמטיבית ("כן להזמין? לא להזמין? כן להזמין?), הרשימה תופחת ותופחת, ומגיעים למספרים גדולים מאוד של אנשים. ואז כמובן ההזמנות – והכל מוכן!

סופרים חודשים, שהופכים לשבועות, שהופכים לשבוע.. ואז יום הארוע. לחץ! היסטריה! מאפרים! מאפרות! צלמים! (אין צלמות!) שמלה! כלה! חתן?! חמש שעות, ארבע, שלוש..... הארוע.

קבלת פנים מרגשת... חופה יפה... ויאללה למסיבה... אחרי כל ההכנות לארוע... (שימו לב! גם לארוע משטרתי, שיש בו נפגעים קוראים ארוע... מוזר, לא?!), נגמר הארוע, שעורך לא יותר מחמש שעות.

והעיקר שיהיה במזל!