קבוע בעולם משתנה

וולר אוואנס, האבא של השחקנים באירגון ה-ATP, נפגש בניו יורק לשיחה עם גלעד בלום. הנושאים העיקריים: החוקים החדשים ועתיד הטניס. המסקנה: החוקים מרעננים והעתיד מבטיח. ומה עם ההווה? הוא לעומת זאת נראה פתאום הרבה יותר מעורפל

הרבה דברים השתנו בסבב ה-ATP מאז שפרשתי ממנו, בסוף 1995. הסגנון הפך לכוחני יותר, הנקודות התקצרו, המחבטים השתכללו והשמות של השחקנים התחלפו ברובם. אפילו שיטת הדירוג ומבנה התחרויות כבר לא כשהיו. ובכל זאת דבר אחד, או יותר נכון - איש אחד, לא השתנה: וולר אוואנס.

אוואנס הוא אמנם רק מס' 3 בהיררכיה של מינהלת ה-ATP, אירגון שחקני הטניס הבינלאומי, אבל בקרב השחקנים ומנהלי התחרויות הוא האיש החזק, מס' 1. זאת, בעיקר בזכות אופיו הנוח והעובדה שהוא פשוט נמצא שם כבר כמעט 20 שנה, שבוע אחרי שבוע. מטורניר לטורניר. מדבר מהשטח. קרוב לאירועים. תפקידו של אוואנס הוא לקשר בין השחקנים למארגני התחרויות ולדאוג שהעסק ידפוק. כשמרסלו ריוס, שדורג זמן מה במקום הראשון בעולם, נתפס באמצע הלילה נוהג שיכור, ללא רשיון כשלצידו קטינה, היה זה אוואנס שהוזעק למשטרת סינסינטי כדי לחלץ את הפרחח הצי'ליאני מצרה ואף דאג שהפרשה לא תדלוף לעיתונות. מי שמכיר את אוואנס אומר עליו שהמסירות שלו ל-ATP היא טוטאלית. איש עשיר למדי שמעדיף לישון אצל חבר בניו יורק במקום ללון במלון, רק כדי לחסוך לאירגון איזה כמה דולרים.

כבר שנים שאוואנס הוא האבא של השחקנים ואין זה משנה אם מדובר בפיט סמפראס או בסתם שחקן סבב ממוצע. בשביל השחקנים אוואנס הוא הקשר בין הרצונות (או הקפריזות) למנהלי התחרויות והספונסרים (האנשים עם היד על הצ'ק) שבשטח.

 

 

אוואנס סיים את אוניברסיטת פרינסטון בשנות השבעים ושיחק קצת כמקצוען, ללא הצלחה מיוחדת. האהבה הגדולה שלו לענף העבירה אותו לצד הניהולי של המתרס. בשנת-1980 הצטרף רשמית לסבב ה-ATP כנציג השחקנים ולאט-לאט בנה לעצמו נישה שהתנפחה עם השנים למימדים כמעט מיתולוגיים.

את אוואנס פגשתי בניו יורק, בה שהה למשך יממה, בדרך לטורניר המאסטרס בליסבון שמתחיל ביום שלישי ויסיים רשמית את שנת 2000 של ה-ATP. "יש לי כרטיסים למשחק של הקבוצה שלי, הניו יורק ניקס, נגד וינס קרטר והטורונטו ראפטורס במדיסון סקוור גראדן. בוא נראה קצת כדורסל ונשוחח על טניס", הציע לי אוואנס. מיותר לציין שקפצתי על ההצעה (מיותר גם לציין שהניקס הפסידו).

 

ש: "הרבה דברים השתנו בסבב ה-ATP השנה. בין השאר שיטת הדירוג ומבנה הסבב. אולי אתה תעשה לי ולחובבי הטניס קצת סדר במהפכה?

 

ת: "בתחילת שנת 2000 הצגנו את שיטת ה-"מירוץ" הדומה למה שמתרחש בסבב הפורמולה 1 ובסבב הגולף. מדובר בשיטה פשוטה בה כל שחקן מתחיל את השנה עם אפס נקודות. מי שמסיים את השנה עם הכי הרבה נקודות הוא "אלוף העולם", או המדורג הראשןן בעולם. הנקודות נצברות בצורות הבאות: ארבעת הטורנירים הגדולים (ה-"גראנד סלאמס"), תשעת הטורנירים שנקראים "סופר 9" ועוד חמישה טורנירים לפי בחירת השחקנים. בסך הכל 18 טורנירים בשנה. בניגוד לעבר, השיטה החדשה מקצרת את העונה וממקדת את העניין במספר טורנירים מרכזיים".

 

ש: מה היתה תגובת השחקנים למהפכה?

 

ת: "אתה וודאי מכיר את המנטליות של שחקני הטניס. הם לא ממש אוהבים חידושים ושינויים. ובכל זאת, ולמרות שמדובר באנשים שמרנים ועקשנים, גם הם הבינו די מהר ששיטת המירוץ היא מדד אמין לקביעת השחקנים ה-"חמים" בסבב. על פי השיטה הקודמת היה אמור שחקן להישאר בראש הדירוג במשך רוב השנה בגלל שהנקודות שצבר שנה לפני כן השפיעו. כך למשל, נדחק שחקן כמו אנדרה אגאסי מחוץ לשמינייה הראשונה בגלל שעבר עונה בינונית בשנה שלפני כן וכל הסבב המקצועני נפגע. שחקנים שפתחו את שנת 2000 באופן מוצלח - כמו לייטון היואיט, מגנוס נורמן, גוסטאבו קווארטן וכמובן מאראט סאפין - נטלו את ההובלה במירוץ והכניסו מתח ועניין. השחקנים מתעניינים בסבב הרבה יותר מבעבר והמירוץ הצמוד הופך טורניר כמו טורניר ליסבון לקליימקס של השנה, מקום בו ייקבע השחקן הטוב לשנת 2000. זה בדיוק מה שרצינו שייקרה".

 

ש: כבר שנים שיש ירידה מתמדת בפופולאריות של הטניס. האם מדובר בתחילת הסוף של הענף, כמו שרבים טוענים?

 

ת: "אינני חושב. הטניס בארה"ב אומנם נמצא בבעיה מסוימת, אבל בדיוק ההפך במדינות כמו ברזיל, רוסיה, ספרד, צרפת ואנגליה הענף פורח, בין השאר בגלל שחקנים כמו קווארטן וסאפין. בלי שמות אמריקנים חדשים וחמים, ברור שתהיה ירידה מסוימת בפופולאריות של הענף בארה"ב. לי נראה שזה ענין זמני וגם הזדמנות לשחקנים ממקומות אחרים בעולם לפרוץ.

לכל ענף ספורט יש את ה-"גרעין הקשה" של אוהדים. גם לטניס באמריקה יש גרעין כזה שלעולם לא ייעלם. עם זאת, אין ספק שהירידה של אגאסי וסמפראס, שהחזיקו את הלפיד שנים, משפיעה על הירידה בהתעניינות. שחקן כאריזמטי שחוצה את גבולות הגרעין הקשה יכול לשנות את התמונה בארה"ב. דוגמא מצוינת לכך היא למשל ההשפעה העצומה של טייגר וודס על הפופולאריות של הגולף".

 

ש: מה עמדתך ביחס להצעה להאט את קצב המשחק בכדי ליצור משחקים מעניינים יותר ונקודות ארוכות יותר?

 

ת: "הכל התחיל כשסמפראס וגוראן איבניסביץ' נפגשו בגמר ווימבלדון ב-98 והפציצו בלי הפסקה. אמרו שגמר כזה פוגע בטניס ומאז יש מי שמנסים למצוא פתרונות למצב. לדעתי, הנסיון להכניס כדורים חדשים, הגדולים מהנוכחיים, הוא לא רציני בעיקר מפני שמיד יעלו מספר פציעות הכתף של השחקנים. מה שכן עשינו בשנה האחרונה הוא שהאטנו את מהירות המשטחים גם בטורנירים הנערכים באולמות, עובדה שהפכה את עונת החורף להרבה יותר מעניינת ואיפשרה גם לשחקנים של משטחים איטיים להצליח. לא נראה לי שאנו עשויים לצפות בשינויים ראדיקליים אחרים בעתיד הקרוב בכל הקשור לקצב המשחק. למעשה אנו די מרוצים מהרמה המקצועית וההיענות של הקהל לסבב. איננו רואים צורך להתערב בחוקי המשחק המסורתיים שבעיני הם כמעט קדושים. טניס נמצא כאן שנים ויישאר עוד שנים רבות בשטח. חשוב מאוד להקפיד שאופיו המקורי של המשחק יישמר בעתיד".