אילת רוכבת על הגל

אילת של השנים האחרונות לא מפסיקה להתחדש. לצד 46 בתי מלון ושפע ברים ומסעדות, הולידה התחרות על כיסו של הנופש סל מתפקע של אטרקציות ופעילויות פנאי. קבלו דגימה

יגאל צור פורסם: 16.08.04, 13:50

סופשבוע באילת דווקא בשיאו של חום יולי-אוגוסט? על הנייר זה לא נשמע הכי מפתה. חופי הים צפופים, הבריכות עמוסות, עם ישראל מקיף אותך מימין ומשמאל. אבל חייבים להודות - היה טוב. מה זה טוב, נפלא.

 

גילוי נאות: אני מאלה שבמשך שנים חלפו באילת רק בדרך לסיני. פתאום אני מגלה עיר קיט ברמה בינלאומית, עד כדי כך שתהיתי למה בעצם כולם מסתערים על טורקיה. וזה לא רק כי באילת יש 46 בתי מלון, כך שכל אחד יכול למצוא לו משהו מתאים מבחינת רמה ומחיר, אלא בעיקר בזכות המצוינות שפוגשים לחופי ים סוף, לאן שלא פונים.

 

איימקס:  בולט בכל מקום

 

כיוון שירדנו דרומה בלי הילדים, החלטנו, זוגתי ואני, לבדוק כמה שיותר אטרקציות ופעילויות, כאילו היינו שוב בני עשרים פלוס. התחלנו בתיאטרון-קולנוע איימקס, המתנשא לו כפירמידה מוכספת ובולט מכל מקום באילת. האיימקס נפתח לפני כשלושה חודשים, הוא גדול ומהודר והקהל מגיע בהמוניו. בכניסה קיבלנו משקפיים לצפייה בסרטים תלת-ממדיים ונכנסנו לראות את 'מקסימום אנמיציה'. פיג, המארחת השובבה, עשתה לנו סיור בתוך עולם הסייבר העתידני והמשעשע, שבו משולבות דמויות אנימציה חדשות לצד ותיקות יותר, כמו משפחת סימפסון והנמלים. ביציאה לא ראינו אף אחד שמנסה להגניב החוצה את המשקפיים הגדולים. פתאום הכל נראה כל-כך תרבותי.

 

 

המצפה התת-ימי:  חכו לחודש צבי-הים

 

המשכנו אל פארק המצפה התת-ימי. אוגוסט הוא חודש הכרישים. בכל חודש נבחר יצור ימי אחר וסביבו נערכות הרצאות, האכלות וסדנאות. אם הכרישים עשו לכם את זה, חכו לחודש צבי-הים שיבוא בספטמבר, עם הפנינג ענק של שחרור צבונים אל הים.

 

נכנסנו עם איתן, ממנהלי המקום וידען מדהים. התחלנו באקווריום המרשים המכיל למעלה מ-400 בעלי חיים ומציג את דגי הים הפתוח מול דגי השונית. כאן תלמדו, למשל, שדגי ים פתוח נעים בעזרת סנפיר הזנב הגדול בעוד שאר הסנפירים הם רק להיגוי, בניגוד לדגי השונית שכל הסנפירים שלהם עובדים בתיאום.

 

עברנו אל בריכת הכרישים. 450 מינים יש בעולם ובים האדום חיים עשרה אחוזים מהם. דיברנו על המקרה האחרון של תקיפת תיירת ועל העובדה המוזרה שתיירות שוויצריות הן היעד המועדף על הטורפים הימיים המפחידים. בבריכה שוחים כמה יצורים מדהימים כמו עטלף ים, חתולי ים וכמובן הכרישים.

 

יצאנו לבריכת צבי הים וזרקנו חסה לחנהל'ה, צבת הים הירוקה והמרשימה. היה שם גם צב קרני-ראש, מאלו שנעלמים בגלל התאבון הגדול של הסינים. עברנו לתצוגה של אזור האמזונס, הנהר הגדול בברזיל שזרימתו היתה ממלאת את הכנרת בשתי דקות ו-13 שניות. היו שם כמובן פירנות אדומות, אנקונדה וצלופחים מסתוריים, אבל אותי שבה צב האליגטור, שלא השתנה בצורתו מזה 250 מיליון שנה. היצור המשונה הזה יכול להגיע ל-80 קילו, למרות שאורכו רק 65 סנטימטר. מדובר בבעל החיים הכי כבד בעולם יחסית לגודלו.

 

 

סנטה פה: הגיע הזמן לאכול

 

צהריים. הגיע הזמן לאכול. הגענו ל'סנטה פה', מסעדת גריל מקסיקני בהשראה אמריקנית, שנמצאת בטיילת החוף הצפוני. התחלנו בסלסה של הבית עם רוטב גואקמולי. עברנו למנה שנקראת 'קורבן מאיה' - כבד אווז ברוטב מנגו. לא נגעתי בטורטיות המקוריות ממקסיקו רק בגלל שידעתי שלא יישאר לי מקום למה שיבוא אחר-כך: כנפיים ברוטב צ'ילי מתוק. ואלה רק המנות הראשונות.

 

לעיקריות אכלנו טייגר שרימפס מוקפצים בשמנת וחלב קוקוס, מוגשים עם אורז מקסיקני וצלעות טלה ברוטב צ'יפוטלה, עשוי מפלפלים חריפים וטקילה. כשהגענו למנות אחרונות כמו מדונה ספיריטי - שני קונוסים מרשימים עשויים משוקולד לבן - כבר נאנקנו קשות. מה עשינו אחר כך קל לנחש: נפלנו לסיאסטה עמוקה וממוזגת.

 

 

'וואו': גוד טיים

 

חששתי שנקום רעבים במלון 'הילטון מלכת שבא', אז הזמנתי מראש מגש של סושי ממסעדת 'יאקימונו', להגשה בחדר ב-6 לפנות ערב. פתחנו את העיניים ואת הווילון, השקפנו על הים הכחול ועל הרי הגרניט האדומים, ונשנשנו. רק כדי להיות מוכנים לבילוי הלילה.

 

החלטנו לראות מה זה ה'וואוו', המופע במלון 'רויאל גרדן' מרשת 'ישרוטל'. האולם גדול, מרשים ומטופח עד שקשה להאמין שאנחנו בארץ. ההתחלה היתה מעט מאכזבת. חשבתי, "וואוו, איזה נפילה". אבל זה מיד התרומם כמו שצריך. קטעי הריקוד היו קיטשיים לטעמי, אבל הקטעים של אנשי המקצוע מרשימים מאוד: קודם כל להקת הילדים הסינים שעושה אקרובטיקה מדהימה, אחר כך הבנות על החבל, הקופצים על מוט ונערת הגומי. זהו המופע הרביעי בסדרה, כך שגם מי שראה בעבר יכול לחזור ולמצוא דברים חדשים. יצאנו בהרגשה כללית שקיבלנו הופעה טובה וגוד טיים.

 

 

פאפאגאיו: לא זוכר את השמות

 

היה כבר מאוחר והחלטנו שאוכלים עכשיו או בכלל לא. הלכנו לסניף האילתי של 'פאפאגאיו', מסעדת בשרים ברזילאית שבצדק מגדירים אותה כתאוות בשרים. אנחנו לא טורפים גדולים, 200 גרם ואנחנו מחוסלים, אבל הממוצע כאן עומד על 900-800 גרם לסועד - בהחלט מרשים. המסעדה מעוצבת יפה ועובדת בשיטת 'הבשר הרץ', או אכול כפי יכולתך. יש 11 סוגי בשרים (מצטער, לא זוכר את שמותיהם, הייתי עסוק בעיקר באכילה) וגם דג סלמון ושבעה סוגי סלטים ומנות חמות. שוב התפתינו וסיימנו עם מנות אחרונות מצוינות.

 

 

שוטטנו לנו בטיילת. ב'מנקיס', כרגיל, ניגנה להקה בריטית והבירה נשפכה כמים. הלכנו לשבת בגג של מועדון 'אקסייט'. ראו ישר שאנחנו ישישים שמגיעים כבר בחצות. יש שם 'חדר אדום' ו'חדר אהבה' ו'חדר דיגיטלי' וחדר עם ג'קוזי, למי שבארבע לפנות בוקר זקוק לטבילה. שאפנו אוויר על הגג ושתינו איזה דיג'סטיף כדי שיהיה לנו כוח להמשיך לאזור התעשייה החדש, שיש בו התחלה של ברים טובים כדי לסגור את הלילה. ישבנו גם ב'גטס' וגם ב'באר1'.

 

ג'יפ שיא: להתעורר למדבר

 

נפלנו רק כדי להתעורר לטיול ג'יפים שהזמנו. זוגתי ויתרה. המדבר פחות מדבר אליה, בטח בשעות כאלו. יצאתי עם מאיר מ'ג'יפ שיא' לתור מעט את המדבר. עשינו את מה שידוע כמסלול הצפוני העובר בנחל רודד, נחל נטפים ועין נטפים, וחוזר דרך בריכות הפלמינגו. ראינו כמה חרדוני צב ומשפחת יעלים שלווה ועצרנו אפילו ליד עורק של 'זהב לשוטים' - זהב אמיתי שנמצא באבנים, אבל כדי להפיק ממנו 30 גרם של אבקת זהב צריך לרסק טון של סלעים.

 

 

'קיסוסקי ספורט ים': השערות עוד סומרות

 

קצת ספורט מים לא יזיק, אז הלכנו ל'קיסוסקי ספורט ים' והתחלנו בדבר המטורף ביותר. זוהי רחפת הוריקן, סירה שטוחה עם שני מנועי ענק, שטסה במהירות של 40 קשר. החבר'ה שנוהגים בה עוד מטיסים אותך ליד הספינות העוגנות, מתפתלים בין מצופים ומעגנים, ועולים על גלים של ספינות טיול, כך שהשערות סומרות על הגב מהפאניקה. שווה כל רגע.

 

אחר-כך החלטתי על מצנח רחיפה, כדי לראות קצת את אילת והמפרץ מהאוויר. סתלבט אמיתי. אם אתם בקטע של לגוון, לכו על המבצעים. למשל, סירת מנוע ובננה וקיאק וסירת פדלים ב-55 שקל לאדם. 

 

 

ריף הדולפינים: הושט היד וגע בם

 

המשכנו ל'ריף הדולפינים', מקום שבמשך שנים שומר על ערכי הטבע. זה מתחיל בכניסה שנראית כאילו זרוקה אבל בעיקר בא לביטוי בתחושה שאתה במקום אחר. בין הנמל והמעגן, המחסנים והצינורות, יושבת לה פנינה אקזוטית שלוקחת אותנו למקומות הכי קסומים. החבר'ה שם לא מפסיקים לשפר, לבנות. אפילו הצמחים המטפסים מגיבים באהבה למרות הקירבה לים. ישבנו בסוכות המוצלות מתבוננים לעבר הילדים השולחים בערגה יד אל הדולפינים.

 

 

'פאגו-פאגו' : מנות אחרונות עם טעם של עוד

 

שוב תשושים, אבל גם רעבים. בחרנו ב'פאגו-פאגו'. באמת אחלה מקום. רפסודה שקטה הצפה לה על הלגונה בין היאכטות של המפורסמים. בחרנו בסלט התאילנדי, שידענו שלא השתנה כאן במשך שנים, למרות שהשפים התחלפו. אכלנו מנת סושי יפהפיה ונהדרת. 'אירופה' היא מנה מצוינת של פירות ים עם פירות יבשים, אבל במיוחד אני זוכר את המנות האחרונות שהשאירו טעם של עוד, גם כשהיינו כבר על המטוס בדרך חזרה צפונה: קאוס (מוס שוקולד קרמל ועליו מוס גבינה וגריסת תפוזים) ופונדנט (סופלה של שוקולד חם ובתוכו שוקולד לבן בניחוח פירות טרופיים). יותר מזה?