פעם היה יותר טוב

הרגע הכי מרגש בגמר "כוכב נולד" היה זה שנינט עלתה בו על הבמה (אפילו יותר מהמחשוף של שירי מימון). הנוער של היום זה לא מה שהיה

כוכב נפל: גמר "כוכב נולד", ערוץ 2, 20:45

 

אמא, זה נגמר? מותר כבר לצאת מהמקלטים? מה נסגר בערב החשוב ביותר בהיסטוריה הציונית של הזמן החדש? הראל סקעת יס? נו? אבסטיין? יש לנו מדינה? יש חיים אחרי הלידה?

 

המסקנה היחידה היא שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה ששמה עמישראל מתיישבת למתמודד הוודאי לניצחון על הפרצוף ומועכת אותו לכדי פיתה המומה; כך קרה לפני שבוע עם סשה, כך קרה אמש עם הראל סקעת, שפרצופו ההלום ומוכה התבוסה הוא משהו שלא נראה כאן מאז, אה... סשה.

 

יש, בואו נסכים, איזה צדק היסטורי בנצחונו הבלתי חשוב של הראל מויאל. המתחרה סקעת עלה לבמה עם שיר מיושן ואנכרוניסטי שהוצא מקברו והריח בהתאם, והשייך במקור ליהורם גאון, האיש שגילו גבוה מזה של כדור הארץ. "אני חוזר באלף ניגונים"? הבנאדם ממש שר את השורה הזו, כמו היה בעיצומו של ערב מחווה למשוררים מתים בערוץ 33.

 

אבל סקעת, מה לעשות, היה היחיד שהתקרב להרים את ניצנים. ההפקה הענקית – מצלמת-רחף וכל זה – היתה אמש גדולה מנוכחותם של הפיינליסטים, שנבלעו בבמת הענק, שפת גופם זועקת "קיראו למכבי האש! איך יורדים מהעץ הזה?" ואיש מהם אינו מסוגל לקרוע את הבמה ולו בדרגת תת-נינט.

 

עדי כהן, בשמלה שנתרמה על-ידי דודתי, התחרפנה לעת בלותה וביצעה את "סוף הסיפור" – המקבילה המושלמת ל"עוד יום" של סשה: נבואה המגשימה את עצמה. רבאק, האם כאשר את שרה שורות כמו "החגיגה נגמרת, המסיכה נושרת" ו"כל התשואות כבר תמו" את ממש מצפה לניצחון סוחף? זה שיר לוזרי מינקות, שכהן הגישה בהופעה קפואה ובפרצוף של מי שהתבשרה כרגע כי השתלת הכבד שלה נדחתה. אבסטיין.

 

הראל מויאל, בחולצת-ווסט שנמצאה מגובבת, להערכתי, בערימה במחסני צבא היישע, ביצע את "נר על החלון" – בלדה קונבנציונלית שלא היטיבה להפגין את איכויותיו המסולסלות. גם זה שיר מדגם התחזיקו-לי-נר שאמור לרגש אותנו באמצעות הזרקת פאתוס היישר לווריד. וזה, איכשהו, הספיק לו. איך? אתם יודעים כפי שאני יודע, כי מויאל לא ניצח בזכות שירו; הוא ניצח משום שלמספיק אנשים היה דחוף שסקעת יפסיד. כולו בלבן, שיערו משגר אותות לא מפוענחים לחלל החיצון, הגיע סקעת לגמר בניצנים בפרצוף המופיע במילון תחת הערך "קטן עליי". ובכן, נחש מה, חבוב: איך נתגעגע אליך אם לא תלך?

 

כמישדר, הלך הגמר והשתפר ככל שהתקדם. אחרי הסולואים החלשים, זכיתם לשירי מיימון במחשוף רחב יותר מסלון ביתה של עדי כהן – לכשעצמו בגודל איצטדיון פוטבול, כפי שהתברר. נינט ניצנצה עם "אי-שם מעבר לקשת" – כנראה הרגע המרגש באמת היחיד של הערב. מה יש להוסיף; זה נכון מה שמבקרי הטלוויזיה אומרים: המחזור הראשון באמת היה טוב יותר. בסיומה של עונת "כוכב נולד" תעשייתית, לא יצירתית, עם מתמודדים שכל אחד מהם יכול היה להיות מוחלף בכל אחד אחר מבלי שריקי גל תרגיש, מישהו בכלל מחכה לסיבוב הבא? אבסטיין.