יש צדק בעולם

הוא לא לומד בבית צבי, לא היה בלהקה צבאית, והוא לא מחייך יותר מדי, ובכל זאת - כוכב ענק: המועמד שלנו, שהיה אמיתי לכל אורך הדרך, לקח את הגמר. גדי ויינריב, שעשה כל מה שאפשר כדי שתצביעו נכון, על רגעים של אושר

גדי ויינריב פורסם: 16.08.04, 09:10

יש אלוהים. תודה רבה. באמת תודה רבה לכולם. לא יאומן. אתמול נעשה צדק בישראל. לא פחות. ההראל הנכון לקח. ובא לציון גואל.

 

האמת, גם אנחנו, שידענו כבר הרבה זמן שהוא זה שצריך לקחת הביתה את הפיאט פנדה, כבר התחלנו לאבד תקווה. המשאל ב-ynet, השער של הראל סקעת ב"פנאי פלוס", התגובות של הגולשים לכתבות. כל אלה הראו שהמדינה הולכת לכיוונו של ההראל האחר. ולא משנה מה עשינו. כתבנו בכל כתבה שהוא הדבר האמיתי. לא ויתרנו. ואיכשהו, למרות הכל, המצב לא היה נראה טוב. אתם רציתם את ההראל שחייך.

 

ואתמול, ברגע קטן מדהים אחד, שכנראה הציל עונה בינונית שלמה של כוכב נולד, הוא לקח. המועמד שלנו. זה שלא למד בבית צבי. זה שלא היה בלהקה צבאית. זה שעדיין מסתבך עם התנועות על הבמה. זה שהוא הכי אמיתי. הכי נינטי.

 


כוכב נולד
מויאל והחברה, שמרית

 

הוא בחר ב"נר על החלון", שיר שעשה לו טוב. עם קצת מזרחי, הרבה נשמה ומספיק מקום להכניס את עצמו. הוא עלה בחולצה קצת ערסית וצמיד מעור. לא הבחירה הכי טובה, אבל למי אכפת. הפעם, גם אם היה עולה עם שמלת הכדור הפורח של חנה גור (באמת פעם אחרונה שאני מזכיר), היינו מצביעים לו. כי מגיע לו. הוא עשה את הדרך כמו שצריך. בשביל אנשים כמוהו קיים כוכב נולד.

 

סקעת: ככלה ביום חתונתה

 

ההראל השני לקח אתמול סיכון עם שיר של יהורם גאון. שיר שלא כל בת 14 מכירה ורק אחד שבטוח שהניצחון נמצא בכיס שלו יכול לבחור. הוא עלה ככלה ביום חתונתה, לבוש לבן, חגיגי מתמיד. הוא נתן ביצוע דרמטי ל"הנני כאן" כמו מישהו שמאוד הפנים את שיעור "מבטים של כעס ואימה" בשנה א' בבית צבי וכנראה שכח שלפניו הייתה עדי כהן שעשתה פרצופים מאוד דומים. בכלל, יחסית לשניים שגברו על 50 אלף מתמודדים באודישנים, הם נראו מאוד כעוסים בביצועים שלהם.

 


כוכב נולד
סקעת. החיים בלבן

 

מעט מאוד אנשים היו מתחלפים הבוקר עם סקעת. מועמד שעד אתמול היה בטוח שהצ'ק של מפיקי הפסטיגל הקרוב כבר בדרך. להגיד שהצופים בבית עשו לו סשה גרישקוב יהיה קיצוני מידי, כי בכל זאת, ההפרש בינו לבין הראל שלנו לא היה כל כך גדול, אבל עדיין מתברר שחברים אין רק באגד. העם אמר את דברו.

 

עדי כהן דווקא מצאה חן בעיני אתמול: היא הייתה אמיתית, בחרה שיר שאיפשר לה לצרוח כמו שצריך ונהנתה מהמעמד. הרגע בו הכריזו עליה כמי שהגיעה למקום השלישי היה הרגע הצפוי ביותר בטלוויזיה מאז חזרתה של לימור ל"רק בישראל". ובכל זאת נשלח לעדי מכאן סחטיין גדול. בתחילת העונה ידענו שיש לה קול טוב אבל ממש לא מעבר לזה. ולהגיע לגמר, למרות כל קבלני הקולות של ציפי משהיד ואלפי המעריצות הקטינות של לירון לב, זה עדיין הישג יפה מאוד. רק תחליטי בבקשה – את מעומר או מבאר שבע? זה קצת מבלבל.

 

הבוקר שאחרי

 

מויאל שלנו יתעורר הבוקר בזרועות חברתו החמודה ויביט בחלון. הוא יקום, ישטוף פנים, ישים ג'ל בשיער, יצא לגינה ויתחיל לעבוד עם הגיטרה על הדיסק החדש שלו. הוא לא מתכוון לבזבז דקה. הוא בא הנה כדי לעשות מוזיקה ולהשמיע אותה לכמה שיותר אנשים. מה שבטוח, אותו אנחנו לא נראה מנחה באקזיט. לא נראה אותו בפתיחות נחשבות ובמדורי הרכילות. נראה אותו מופיע. ממלא אולמות. וחותם על הדיסקים שלו בקניון. כמו שצריך.

 

העונה השנייה של כוכב נולד הגיעה לסיומה. העברנו כאן חמישה חודשים בעיסוק כפייתי במי שר מה, מה הם לבשו, מי זייף, למי הגיע לעלות ויותר חשוב למי לא הגיע לעלות. נפגשנו מידי שבוע – בהתחלה בימי שישי ואחר בימי רביעי, צוות מצומצם ובכיר שניסה לתהות על קנקנם של המועמדים (ובהזדמנות זו המדור מודה לחלק השני של הצוות, מוטי פרידמן, יועץ הסתרים לענייני זיופים בכוכב נולד עם התמחות בקבוצה הבלונדינית בתחרות - שדה,פנדרייך,שחר ולילו).

 

כמו כולם, קיטרנו וסבלנו, אבל המשכנו לראות. כי כאלה אנחנו כנראה. בינתיים עומדת להיות לה עוד עונה: עוד אודישנים המוניים, עוד קאמבקים של אסף אשתר ואולי עוד ניסו סימנטוב אחד שהפעם יקבל צ'אנס. אנחנו, כמו אודטה וכמו שמעון פרס, נהיה כאן. אתם יותר ממוזמנים.