כשיצאנו מ'חיות וחיוכים' אמרה לי יעל, אמא של בן, שיותר מתאים לקרוא למקום 'כמה ציפורים וג'ימבורי'. כי חיות וחיוכים היא לא כל כך ראתה שם.
האזור הפורח של השדות בין גבעת חן לרמות השבים הולך והופך למין אלטרנטיבה 'כפרית' לחיי העיר הסמוכה (רעננה). במקום יש בתי קפה, חנויות משק ואפילו בגדי מעצבים, את משבצת ה'שעשוע לילדים' ממלא המיזם שנקרא, כאמור, 'חיות וחיוכים'.
בכניסה נתקלנו בכלובון מגודר של בעלי כנף ועז אחת בודדה. הברווזים והעז חיים כנראה בשלום ומושכים מעט תשומת לב, בעיקר כי את זו תופס מתקן של מגלשת מים מתנפחת. אחד העובדים מתיז מים בצינור והילדים מתפלשים ונהנים מהחיים.
צינורות מים שמתוחים מעל הראשים מתיזים שפריץ עדין, שאמור לרענן את הקייטנים. בפועל, אם אתה לא עירום, לח ומקפץ במגלשה (כלומר אם אתה לא ילד) – אתה פשוט מת מחום ומלחות. אין מה לעשות, חודש אוגוסט הוא חודש חם. חיפוי הברזנט והמתזים העדינים רק מוסיפים לחום וללחות, והופכים את השהייה במקום לסוג של סבל עבור ההורה הדואג. לילדים זה ממש לא הפריע.
עבור הקטנטנים יש אזור של ג'ימבורי עם בריכת הכדורים הנצחית ושאר מתקני ספוג ושעשוע. צי של מכוניות, בימבות וחצילים (!!) מספקים שעשוע מוטורי לעוללים. האדמה מכוסה בחצץ גס ומעליו שטיחי קש-פלסטיק שאמורים להקל על הצעידה. ברגליים יחפות זה עדיין לא כל כך נעים.
בפינת היצירה עושים כל מה שעושים בכל פינת יצירה אחרת בארץ: צובעים תבליטי גבס. שירה ובן התנפלו על בריכת הכדורים וניסו לרוקן אותה, עד שבא ילד קצת יותר גדול וקפץ לתוך הבריכה. אח"כ בדקנו את המכוניות, ובעיקר ניסינו לעלות על המתקן המתנפח הענק, שלא באמת התאים לגילנו.
ויש גם חיות: מסדרון ובו כעשרה כלובים קטנים של בעלי כנף מהווים את עיקר ה'חיות', החצי השני של החיוכים. פינת הליטוף הזעירה מאפשרת לילדים ללטף ארנבונים. בתשובה לשאלתי, התברר שכל החיות במקום הן למכירה ("בשבילך ארנב רק 30 שקל"). אולי בגלל זה הם מחזיקים רק ציפורים, כמה ארנבונים ועז חומה אחת. שירה קיבלה גזר להאכיל את הארנבונים, אבל העדיפה לנגוס בו בעצמה. הארנבון לא ידע אם לברך או להתאכזב, אבל מהר מאוד באה ילדה אחרת וליטפה אותו במרץ.
בין המתנפחים לכלובי החיות ולצי ה'בימבות' יש שפע של מקום לשבת, להתפרקד ולשלוח את הילדים לפרוק אנרגיות.
ביום שביקרנו במקום התרוצצו שם קייטנים והורים רבים עם ילדים, והמקום נראה הומה ומלא ילדים שמחים והורים סחוטים.
אם הילדים שמחים, אז למה הטון המתלונן? אני חושבת ש'חיות וחיוכים' סובל מתסמונת 'העם דורש': העם אוהב פינות ליטוף? יאללה נעשה פינת ליטוף. יש דרישה לפינת יצירה? קדימה, נביא אותה בגבס צבוע. ישראלים אוהבים 'פינות זולה?' יופי, נסדר כורסאות רביצה. העם אוהב אסאדו? ג'חנון בשבת? מתקנים מתנפחים? הכל יש. הכל עשוי בטוב טעם (מלבד מזג האוויר, שלא תלוי באף אחד), הכל נראה מושקע, אבל בכל זאת חסרה במקום קצת 'נשמה', ולפעמים, המשהו הלא ממש מוגדר הזה עושה את ההבדל.
ספירת מלאי
בירכיים שחורות: אזור הג'ימבורי היה מלא בפרוסות לחם, שפוזרו באופן שווה בכל השטח, אבל ככה זה עם ילדים קטנים. בסך הכל רמת הניקיון סבירה, הכל נשטף בזרזיף מים כמעט כל הזמן.
פיפי קקי: שירותים מאוד לא מזמינים, ריח של פיפי ואין פינת החתלה.
אמא תקני לי: הכניסה לחיות וחיוכים עולה 30 שקלים לילד, הורה נכנס בחינם. אסור להכניס אוכל או שתיה (אוכל אני מבינה, אבל שתיה? בחייאת, אנשים) ויש מזנון עשיר שמציע בשר על האש, צ'יפס (ריח הטיגון נישא באויר), גלידות ושתיה.
השורה התחתונה: יש מעט מדי חיות, אבל המקום שופע אפשרויות לפעילויות לילדים בכל הגילאים, אולי אפילו יותר מדי אפשרויות וגירויים. אני משערת שבסביבות אוקטובר מזג האוויר יהיה ידידותי יותר וגם להורים יהיה כיף לבוא.
הפרטים היבשים: חיות וחיוכים, על כביש עוקף גבעת חן, 2252363 - 052.