יום כיף בספארי

ועידת הליכוד בהיכל התרבות? מה הלאה, ועידת העופות באיטליז השכונתי? ולכבוד סיום "אסתי המכוערת", כמה מילים טובות (אבל ממש מעט)

וולגריה עילית: ועידת הליכוד, ערוצים 1, 2 ו-10

 

גבירותיי ורבותיי! ברוכים הבאים לשידור החי מוועידת הליכוד בהיכל התרבות (הופה, אוקסימורון! אהבתי! מה הלאה? כנס הפמיניסטיות במועדון 'הבורסה'? ועידת העופות באיטליז השכונתי?). והפעם – כמו בכל פעם – הקרב הגדול. העימות הסופי. הרגע ההיסטורי.

 

בצד הימני של הזירה – קבלו את נבחרת "המורדים", בכיכובו של סילבן (בנחמין) שלום ועוזי לופילנדאו! ומשמאל – קבלו את נבחרת "השיר שלנו", בכיכובם של אריקסון שרון ולימור ליפתן!

 

אתם מתרגשים? (דממה בקהל). איכפת למישהו? (שקט גמור). נו, ועידת הליכוד. עוד ועידת ליכוד. והפעם על סדר-היום: החלטה שגם אם תתקבל – אין לה כל משמעות מעשית המחייבת את ראש הממשלה, כך שבעצם הדרמה כאן נעה בספקטרום שבין עזבו-אתכם לתשכחו-מזה. אבל תשמעו: חם לנו, יבש לנו, אין חדשות. וכמאמר חז"ל: בהעדר "כוכב נולד", גם ועידת הליכוד לחדשות דחופות תיחשב.

 

אז היתה ועידה. איך היה? כרגיל בוועידות הליכוד: יום כיף בספארי. וכרגיל, העסק נופח ליום בלהות תקשורתי שלם, שכן איכשהו, ועידת הליכוד עדיין נתפסת כססמוגרף עממי במסגרתו אנחנו אמורים לשפוט, על סמך מד-הנהמות, האם שרון יוצא ממנה כשהוא מקורקף, מחושק או מרוכך.

 

כמקובל, לא הצליח שרון להגיע לאמצע נאומו מבלי שחבריו יצרחו, ישרקו ובאופן כללי יעשו בו מעשה עכוזו של עופר שכטר במצלמות. הטיול לוולגריה עילית הסתיים, כרגיל, בכיבוש הפיסגה, וסוקניק סיכם, לפיכך, כי הפעם היה יחסית רגוע. טלוויזיונית, מוכרחים לתת טיפ דחוף לוועידת הליכוד: אם אי-פעם תרצו לגרום שוב להלם ציבורי או לשמיטת לסתה של רינה מצליח, יש לכם רק דרך אחת לעשות את זה; לקיים דיון תרבותי (צחוק היסטרי בקהל).

 

יהי זיכרה נמוך: "אסתי המכוערת", הסוף, ערוץ 2 20:45

 

תשמעו, להציג את "אסתי המכוערת" כדרמת-מקור איכותית, מתוחכמת מרובדת במשמעויות וענוגה – כפי שהקפידו ב"קשת" לעשות לכל אורך הדרך – זה פשוט, איך נאמר, רישום כוזב במסמכי תאגיד. "אסתי" היא טלנובלה שגומרת ברבע-שנה יחסים שצריכים להספיק לשעה. לא יותר.

 

אז מה. אין טעם להתווכח יותר עם "אסתי". איכשהו, הצליחה סבוניית-האימים הזו לשדרג את עצמה לדרגת פאוור-טלנובלה, כולל אסי דיין ועודד קוטלר ועוד מיני תותחים כבדים שבסך הכל באו להתפרנס – ועדיין לשמור בקפדנות על כל הסטנדרטים הנמוכים בהם מחוייב הפורמט. נצדיע.

"אסתי" הגיעה לשיבה טובה ומתה לבסוף, כמתוכנן, מזיקנה. יהי זיכרה נמוך. עם הסתלקותה, אפשר למצוא (בתום חפירות ממושכות) שלושה דברים טובים לומר עליה:

 

1. שייקה לוי. בתפקיד אלוויס, המציא את עצמו האיש מחדש מבלי להמציא שום דבר חדש, כלומר נותר שייקה, אבל רילודד – להלן הגשש הראשון שהצליח לחזור מן הכפור ולהיות שוב רלוונטי, מבלי שיצטרך לחרוג מגששותו המקורית. מדובר בהברקה תסריטאית, שהפקידה בידיו שורות גששיות-פרופר ("אני גמיש. המחיר לא") שעברו התאמה מלאה לערוץ-שתיימית. שייקה הרוויח ביושר את הסידרה-הבת המיועדת לו (ובואו לא נפתח ציפיות מופרזות, כן?).

 

2. "אסתי" הצליחה. מאוד הצליחה. אפשר לפתוח כאן דיון אקדמי בלתי דחוף בעניין מרכז-מול-פריפריה וכל הניג'אז הזה, אבל למה, בעצם. עבור מספיק צופים, היתה "אסתי" איוורור-מוח שבועי ראוי, בדיוק מה שלא רשם הרופא מהעיתון. שיהיו בריאים. גם העישון מזיק, ועדיין.

 

3. היא נגמרה. ייפי!

 

צריך להגיד:

 

למנהלי "רשת" ובעלי המניות: האם כאשר יעל בר-זוהר מביאה 14.5 אחוז רייטינג בפריים-טיים, אפשר עדיין לקרוא למה שהיא עושה שם "מעשים טובים"?