המטרה סומנה: סילבן שלום

בעקבות ועידת הליכוד שבה ספג ראש הממשלה תבוסה צורבת, סימנו בקרבתו את המטרה הבאה: שר החוץ שלו, סילבן שלום. מי שהחל כתומך של שרון, הפך ליריבו הפוליטי המר ביותר – שמצליח לצבור עוצמה לא מבוטלת בפורומים המפלגתיים. אנשיו של שרון טוענים שמדובר רק בכיסאולוגיה. שלום ואנשיו חושבים שזה מאבק פוליטי לגיטימי. והעימות הגדול - בדרך

אם יש משהו שתומכיו של אריאל שרון רוצים לראות אחרי התבוסה המשפילה בוועידת הליכוד, הרי שזה דם פוליטי. נקמה על הביזיון הגדול. והראשון ברשימת המטרות, מבחינת תומכיו של שרון, צריך להיות האיש שנחשב למי שתקע לראש הממשלה את הסכין בגב דווקא ברגעים הכי קשים כדי לדאוג לעצמו: שר החוץ, סילבן שלום.

 

לא יעזרו הסבריו של שר החוץ על כך שהמאבק שלו היה עקרוני ("למה כשפרס רוצה את תיק החוץ זה למען השלום, וכשאני לא רוצה שהעבודה תיכנס - זה בגלל הכסא שלי?" נוהג שלום לתהות בכעס), ולא יעזרו הראיונות שלו בתקשורת ("אין כאן קריאת תגר על מנהיגותו של ראש הממשלה"), בהם הוא מסביר שהוא מנהל מאבק לגיטימי, המקובל בכל מפלגה דמוקרטית. על מה שעשה לאריק, הפעילים של הבוס רוצים לראות אותו יושב על הספסל.

 

שלום נחשב היום לאחד האנשים היותר חזקים בתנועת הליכוד בכלל ובמרכזה בפרט - הוועידה הוכיחה זאת. התייצבותו בראש המורדים בשבועות האחרונים, אומרים מקורביו במפלגה בסיפוק, הטתה את הכף ועשתה את ההבדל. עם תמיכה כל כך מאסיבית בשטח, הוא לא צריך טובות מאף אחד.

 

אבל בכל הנוגע לשרון ולסביבתו, שר החוץ הוא בבחינת אחד האנשים היותר מאוסים שיש. אולי אפילו יותר משרים בכירים אחרים בממשלה, שגם אותם שרון לא אוהב במיוחד. הרחקתו היא רק עניין של זמן, ושל יכולת, שכרגע לא כל כך ברור אם יש לשרון.

 

תומכיו של ראש הממשלה, שראו ביום רביעי בלילה את שר החוץ מתרוצץ בין הקלפיות, מפקח על ההצבעות ודואג להצבת משקיפים מטעם המורדים בכל קלפי וקלפי, מרגישים את משב הרוח המנשב מראש ההר, ותובעים כעת את כבודו של הצ'יף הפגוע. "אי אפשר להשאיר את סילבן במקומו אחרי מה שהוא עשה לאריק", אמרו כמה מבכירי תומכיו של שרון ביום רביעי בלילה, אחרי שהאורות בהיכל התרבות כבר כבו, וכולם כמעט עזבו.

 

"אם אריק משאיר אותו, זו תהיה טעות גדולה. הוא ייראה כאילו הוא נכנע לסילבן, מתכופף לפניו ונותן לו לעשות מה שהוא רוצה. הוא ייראה חלש, לא מנהיג, מהוסס ופחדן. ראש הממשלה חייב להעיף את סילבן. אין דרך אחרת".

 

"יש כעס גדול עליו בסביבת ראש הממשלה", סיפר ל-ynet גורם בליכוד המקורב לראש הממשלה ולבנו, עומרי שרון. "הכעס הזה הוא מהשפיץ ועד למטה. אנשים ראו את ההתנגדות שלו, כשר בכיר, כלפי ראש הממשלה, ואנשים לא אוהבים את זה. יש להם בעיה עם זה. עוד לא ברור אם ראש הממשלה יעיף אותו, אבל זו אפשרות. בסוף הכל ייסתדר, אין מה לדאוג".

 

מבן ברית לאויב פוליטי

 

סילבן שלום סומן במחנה אריק כבר מזמן, עוד לפני משאל ההתנתקות. שר החוץ היה אחרון השרים הבכירים שהודיעו על תמיכתם בשרון, ולאחר שעשה כן - הוא לא התאמץ יותר מדי כדי לעזור לראש הממשלה. שרון בלע בשקט, גם אחרי התבוסה, קיווה לטוב והמשיך לחפש תומכים בנרות. אישור התוכנית בממשלה עוד היה לפניו, ולאחר שהחליט להתעלם מתוצאות המשאל, הוא רצה רוב בממשלה.

 

אבל הרוב הזה התקשה להיווצר, ושרון נאלץ לדחות את הבאת התוכנית להצבעה בממשלה כמה וכמה פעמים. ההערכה היתה כי התוכנית תעבור על חודו של קול, ואצל שרון קיוו כי הקול הזה יהיה של סילבן שלום. אבל שר החוץ, נאמנו הגדול (לשעבר) של ראש הממשלה, הושיט לשרון יד קרה, מהוססת, שבחרה להתחבר לידיהם של נתניהו ולימור

לבנת. השלושה הרכיבו באותם ימים את שלישיית סב"ל (סילבן-ביבי-לימור), ועשו לשרון את המוות עד הרגע האחרון. לבסוף הם הצביעו בעד התוכנית, אלא שהפעם, הזעם על סילבן שלום היה כבר גדול מדי.

 

כשהחלו הדיבורים על ממשלת האחדות, מקורביו של ראש הממשלה פתחו במתקפה תקשורתית נגד שר החוץ. "סילבן ייצטרך לזוז", אמרו גורמים בסביבתו של שרון. "נצטרך למצוא לו משהו ראוי". אחד האנשים היותר קרובים לשרון התלוצץ והציע לשלום לנהוג כפי שנהג משה ארנס בשנות השמונים, ולכהן כשר בלי תיק. שר החוץ, שהבין מהרמזים השונים כי הוא יהיה קורבן האחדות, לא חשב שזה מצחיק, ונערך לקרב על מעמדו וכסאו.

 

חיש מהר אורגן כנס תומכים בביתו שברמת גן, ולאחר מכן כנס גדול בתל אביב בהשתתפות מאות פעילים. הערב היה תחת הכותרת "לא לממשלת אחדות חילונית", אבל כולם הבינו: זה כנס להצלת סילבן שלום.

 

"אדון יקר, הכסא לא שלך בירושה"

 

המאבק של שר החוץ על כסאו על חשבון הקמתה של ממשלת האחדות, הדליק את הפיוזים אצל אנשיו של שרון עוד יותר. לא בכדי היה שלום השר המנוגח ביותר בכנס חירום שאירגן כרמל שאמה ברמת גן לפני כעשרה ימים. בכנס דנו תומכיו של ראש הממשלה בדרכים הנחוצות כדי להתארגן לקראת הוועידה, אבל לא שכחו לסגור חשבון ולהעביר

מסר ברור לשר החוץ.

 

"הגיע הזמן ללמד את מנהיגינו כי הכיסאות לא חשובים יותר מהמדינה", אמר נציב השב"ס לשעבר, אריה ביבי, היום פעיל בסניף פתח תקווה. "צריך להגיד להם: 'אדון יקר, את הכסא לא קיבלת בירושה, ולא נולדת איתו'".

 

מקורביו של שר החוץ טענו למחרת כי אריה ביבי פועל ממניעים אישיים. "הוא רצה להיות שגריר בפורטוגל", אמרו גורמים במשרד החוץ, "אבל דחו אותו על הסף. אז עכשיו פתאום הוא מדבר נגד סילבן. הכל אישי, ואין לזה שום קשר לסילבן. פשוט אינטרסים אישיים וצרים".

 

אלא שהנציב לשעבר לא היה היחיד שפתח פה על שר החוץ. השבוע, בכנס מסכם של תומכי שרון ברמת אפעל, תקף יו"ר סניף הליכוד ביבנה, אברהם אבידן, את סילבן שלום, וקרא להחזיר אותו לספסלי הכנסת. "ביום רביעי זה מאבק על הכיסא של סילבן", אמר אבידן. "סילבן צריך לנוח ולהיות ח"כ מהשורה. שילמד מה משקלו של ראש הממשלה בזירה הפוליטית".

 

אחרי התבוסה הגדולה ופעלתנות היתר של סילבן שלום נגדו, יש לכאורה לראש הממשלה את כל מה שדרוש ונחוץ כדי לפטר את שר החוץ, להעניש אותו. כל מה שנותר כעת, זה לחתום על המכתב, לעשות מעשה. וכאן בדיוק הבעיה של שרון, שכן כדי להשלים את המלאכה, הוא זקוק גם ליסוד נפשי חזק, לאומץ וליכולת תמרון פוליטית. ובמצב המחדלי שנוצר, לא ברור אם לראש הממשלה יש את היכולת האמיתית לבוא חשבון עם שר החוץ שלו, ובכלל – להמשיך לתפקד כרגיל.

 

"יש פה הצטברות של דברים שאלמלא היו קורים ומצטברים, שרון יכול היה לפעול ביתר קלות", מסביר שר בכיר בליכוד. "אלמלא היה מצפצף על תוצאות המשאל ועל הפעילים, ואלמלא היה מפסיד ביום רביעי בוועידה, ואלמלא היה רוצה להכניס את העבודה, ואלמלא הניתוק שלו מהשטח, ואלמלא הריב שלו עם סילבן – ראש הממשלה יכול היה לעשות מה שהוא רוצה. אבל עכשיו זה הרבה יותר קשה".

 

חולשתו של שרון בתקופה זו מוכרת היטב לתומכיו. לכן, בעקבות הצלחת להקת המעודדים שהשתתפו בוועידת הליכוד ביום רביעי והיוו משקל נגד לפייגלינים ההמומים במקצת, הוחלט לא לפרק את מטה התומכים שהוקם בחופזה לפני פחות משבועיים. בסביבתו של שרון ראו כי ההתעוררות של "מחנה אריק" טובה לו, והחליטו לשמור עליהם. גם על ההתעוררות, וגם על המטה. יו"ר מטה התומכים של שרון, כרמל שאמה, אומר כי כבר במוצ"ש יתקיים, כנראה בפתח תקווה, כנס של מאה הפעילים המרכזיים (פורום המאה) שפעלו למען ראש הממשלה בשבועיים האחרונים.

 

"המטה ימשיך לפעול", מבטיח שאמה. "אנחנו רוצים לשמור על מה שהקמנו. למדנו לקח אחד מאוד חשוב בחודשים האחרונים: לא מזניחים יותר את השטח. צריכים לטפח את המחנה, לתחזק אותו, גם בימים אפורים, כדי שהוא יהיה תמיד מוכן לתת גיבוי ומענה פוליטי בתוך המרכז, בעיקר בתוך המרכז. אני אמליץ לראש הממשלה להיפגש כמה שיותר עם אנשים בשטח. ראש הממשלה צריך לחבק את כולם - למעט מי שהגזים".