פרופ' זאב הוכברג

ויסות צריכת מזון

מגיפת ההשמנה היא בעיה ששורשיה גנטיים - גוף האדם מתוכנן להתמודד עם תקופות רעב, ולהתכונן לאפשרות שלא יהיה לו אוכל. לכן הגוף פיתח מנגנונים לחסכון באנרגיה, מה שנקרא "הגן החסכן". זהו הגן שלימד אותנו להעדיף מזון מתוק, שלימד תינוקות לצעוק עד שיקבלו אוכל, לייעל את מנגנוני שריפת האנרגיה. זהו גם הגורם לכך שירידה מהירה במשקל מפעילה מיד את כל מנגנוני ההגנה של הגוף, ומכאן כישלונן של דיאטות הפלא המהירות.

בראיה רחבה יותר, ה"גן החסכן" אחראי גם על דפוסי ההתנהגות והחשיבה המאפיינים השמנה.

כמובן שבחברת השפע המודרנית, שמתמודדת עם עודף משקל ולא עם חוסר מזון, מנגנונים אלו מזיקים.

מחקריו של הוכברג עוסקים במשולש האחראי על ויסות צריכת המזון (שגם הוא נשלט ע"י "הגן החסכן"): המוח, רקמת השומן, והקיבה. שלושת הגורמים האלו מקיימים יחסי גומלין ותקשורת באמצעות הפרשת הורמונים ואיתות עצבי זה לזה.

רקמת השומן - מייצרת לפטין שמגיע למוח. ככל שיש יותר רקמת שומן, עולה רמת הלפטין, ומאותתת להפסיק צריכת מזון. הורמון נוסף, אדיפונקטין, הוא הנגדי ללפטין - מודיע על הידלדלות רקמת השומן.

הקיבה - מייצרת גרלין. רמתו עולה לפני הארוחה ויורדת אחריה.

המוח - מקבל מידע מרקמת השומן ומהקיבה. במקרה ומרגיש מצב של תת תזונה - יוצא למלחמה. אחת הטקטיקות במלחמה זו (שנחקרת ע"י הוכברג) היא הפעלה של אנזים שמעודד ייצור קורטיזול ברקמת השומן. הקורטיזול גורם ליצירה של רקמת שומן ולהגדלתה.

לכן, ביטוי מוגבר של האנזים מתבטא בהוספת רקמת שומן, ובהשמנה. האות להפעלת האנזים מגיע מהמוח לרקמת השומן באמצעות הורמונים ומערכת העצבים המרכזית.

 

פרופ' זאב הוכברג, רופא וחוקר בבית החולים לילדים מאייר בחיפה התארח בתכנית מספר 138