נס בעיירה

מדוע "החיים זה לא הכל" שהסתיימה השבוע היא נס טלוויזיוני? מי החזיר את המילה סבבה לרחוב? מה הבעיה בחידון של תוכנית הבוקר בערוץ 10? ולא הגזמנו קצת עם עופר שכטר? שאלות בוערות לסדר היום

 

אז אפשר לעשות טלוויזיה טובה?

 

"החיים זה לא הכל", שהשבוע שודר הפרק האחרון שלה לעונה, היא נס קטן בטלוויזיה שלנו. קומדית מצבים (סיטקום) קלילה, מצחיקה, לא מעליבה, אינטיליגנטית ומצליחה. במשך 11 שנות קיומו השכיל ערוץ 2 לייצר לא מעט דרמות איכותיות, כמו "הפוך", "פלורנטין" ו"הבורגנים", אבל בתחום הקומדיות, הוא כשל כמעט תמיד ורשם פלופים רבים ("ספי", "משפחת עזאני").

 

הטענה הבסיסית שנשמעה במהלך השנים היתה שהיעדר מסורת, מחסור בכותבים מיומנים ותקציבים נמוכים לא מאפשרים לייצר קומדיה שתהיה גם איכותית וגם מצליחה ("שמש" עונה רק לקריטריון השני, "ג'וני" עדיין לא שם). "החיים זה לא הכל" מוכיחה שהבעיה העיקרית היא הפתיל הקצר של הזכייניות. לקומדיה טובה, וזה כלל ידוע, לוקח זמן לתפוס. הדמויות מתעצבות לאיטן, משתנות בהתאם לפידבקים, ורק כאשר הן מבשילות ומקבלות מימדי עומק, הקהל לומד להזדהות איתן. אפילו הסדרות הטובות ביותר כמו "סיינפלד" או "לארי סנדרס" היו זקוקות לזמן הבשלה לפני שהגיעו לשיאן.

 

בעבר שודרו בערוץ 2 מספר קומדיות שהיו ראויות להשקעה נוספת. "פזאל" לדוגמה היתה בהחלט יכולה להמריא אם היו נותנים לה צ'אנס. "החיים זה לא הכל" קרטעה לא מעט בהתחלה, אבל הלכה והשתפרה עם הזמן. העונה הזו הסתיימה במונח מקצועי הידוע כ"קליף האנגר" - פרידה של בני הזוג. טוב יעשה יוצר הסידרה דניאל לפין אם ישכיל לנצל את הסיטואציה כדי להוסיף לסדרה בעונה הבאה את המימד הרגשי שחסר לה, כזה שהופך קומדיות טובות למעולות באמת.

 

הכל סבבה?

 

השפה העברית מציגה דינמיות תמידית. מילים וביטויים באים ויוצאים ממנה ללא הפסקה, כששפת הרחוב משתנה בקצב מדהים. הנה רק לפני שנה אי אפשר היה להימלט מה"ב'סדר" תוצרת טל "לובה" פרידמן, והיום היא שקעה בתהומות הנשייה, לפחות עד לחזרתה של "ארץ נהדרת" בחורף הקרוב.

 

באופן מפתיע, דומה שהיורשת שלה היא לא אחרת מה"סבבה" הוותיקה, שנשאבה מתהומות האייטיז. המילה עברה עדכון לעידן המודרני והצליל שלה שונה מעט (משהו כמו סאאאאאאאאא-בבה), והיא כבשה כל פינה. השימוש בה מתאים כמעט לכל סיטואציה, ואפשר לשלב אותה בטבעיות בכל משפט.

 

תחקיר לא מעמיק העלה טענה שמקור החזרה של המילה לאופנה נעוץ בבית קפה תל-אביבי אופנתי אחד ובמלצרית אחת חביבה, ואפשר להניח שגם עידן טלוויזיית הריאליטי, שרבים מכוכביה מרבים להשתמש במילה, תרם לכך. ואולי זו לא רק אופנה. אולי מדובר בניסיון לשנות בכוח - לפחות מילולית - את המצב שלנו, שהוא בטח לא ב'סדר, ורחוק מלהיות סאאאאא-בבה.

 

ככה לא עושים חידון.

 

מדי בוקר מציגים בתוכנית הבוקר של חדשות ערוץ 10 חידון לצופים ובו שלוש שאלות העוסקות באירועי היום העתידיים. הצופים מתבקשים לנחש מה יקרה באירועים, ואחד מהם זוכה בחופשה בבית מלון.

 

עד כאן, הכל נראה כשורה. אלא מה, הצופים מוזמנים למסור את תשובותיהם עד לשעה שש בבוקר ביום שלמחרת, שעה לפני תחילת התוכנית. כלומר - הצופים יכולים למסור את התשובות לשאלות, אחרי שהאירועים למעשה התרחשו. לשאול בבוקר "האם אריק זאבי יזכה במדליה", כשאת התשובה אפשר למסור אחרי הקרב, זה לא רק טיפשי, אלא גם גבולי מבחינת התקנון - שכן החידון הופך בעצם לסוג של הגרלה, שכן לשאלות אין משמעות, והגרלות בתוכנית כזו לא בדיוק מותרות.

 

לא הגזמנו קצת?

 

חקירה במשטרה של עופר שכטר, הורדה חסרת תקדים מהאוויר, שימוע רב משתתפים כולל התנצלות  והחזרה לשידורי ניסיון תחת פיקוח - זה רק חלק קטן ממה שעבר על "אקזיט" בשבועות האחרונים, וכל זה למה - כמה בדיחות חסרות טעם, כמה שטויות שפלטו המנחים, ואולי גם איזה מעשה או שנייים שהיו ראויים ל"נו נו נו" ואיזה קנסון. 

 

הטלוויזיה מוצפת בתוכניות דומות. נכון שרובן לא משודרות בערוצים המסחריים שנתונים לפיקוח הרשות השניה, אלא בלווין ובכבלים, אבל דומה שרק צביעות, בורות וחיבה מוגזמת לכותרות תקשורתיות, גורמות לשומרי המוסר הציבורי לנבור כל כך הרבה בפלוץ אחד קטן.