תופעה: בתי ספר סרבני מיחשוב

על פי נתוני משרד החינוך, 662 בתי ספר ומוסדות חינוך ברחבי הארץ אינם מעוניינים כלל להכניס מחשבים לכיתות. מרביתם חרדים מתבדלים אך יש גם אחרים, שעקב המצוקה התקציבית הגדולה - אין שום גורם שיכפה עליהם את הקידמה

התוכנית למיחשוב בתי הספר יצאה לדרך כבר בשנות ה-80, ויוזמיה, משרדי ממשלה, גופים ציבוריים כמו מפעל הפיס וכן עמותות פרטיות, החליטו שבאופן ממוצע, יש צורך בעמדת מחשב אחת לכל 10 תלמידים. בשנת 2000, במקביל להתקדמות הטכנולוגית, הוחלט על הגדלת המכסה, והקצאת עמדת מחשב לכל חמישה תלמידים. למרות זאת, 662 בתי ספר ברחבי הארץ אינם מעוניינים לשלב מחשבים בתוכנית הלימודים. 

 

בתי ספר שלא משתתפים בתהליך

 

מרבית בתי הספר - יסודי עד תיכון - כוללים מחשב אחד לכל 11 תלמידים באופן ממוצע, ואילו מספר בתי הספר שהחלו בתהליך מיחשוב ביחס של מחשב אחד לכל חמישה תלמידים עומד על 806 בלבד, מתוך יותר מ-3,700 בתי ספר בארץ.

 

הסיבה לכך היא בעיקר תקציבית, מסבירים במשרד החינוך. "מאז שנת 2003, כאשר קוצץ תקציב הפיתוח של מפעל הפיס בכשני שלישים, חלה ירידה ניכרת במספר המחשבים שחולקו לבתי ספר", אומר ל-ynet סמי קפלן, מנהל גף מחשבים בחינוך.

 

במציאות הבעייתית הזו מתבלטים גם כמה מאות בתי ספר שכלל אינם מעוניינים להשתתף בתהליך המיחשוב, רובם נמצאים בירושלים, בני ברק ואשדוד, ומשתייכים לזרמים חרדים "קיצוניים ושוליים", כפי שמכנה אותם קפלן, ומוסיף כי לרוב מדובר בקבוצות שזהו לא הביטוי היחיד להתבדלותם.

 

"מדובר למשל בקבוצות כמו נטורי קרתא ואחרים, שכלל אינם סמוכים על שולחן הציונות. חלק ממוסדות הלימוד לא קשורים למשרד החינוך, ורובם לא רשמיים ולא מוכרים. אלה שוליים שלא קשורים למעגלים הפורמליים ממילא", הוא מסביר.

 

100 אלף תלמידים לא ממוחשבים ולא בגלל מצוקה תקציבית

  

נכון לחודש יולי האחרון, 662 בתי ספר ברחבי הארץ, שבהם לומדים 100,545 תלמידים, אינם מעוניינים לשלב מחשבים בתוכנית הלימודים. בחלוקה על פי גילאים, ניתן לראות כי מרביתם, 58,786 מתוכם, הם תלמידי בתי ספר יסודי, ו-37,128 מהם, תלמידי תיכון. בחלוקה על פי גילאים, מרביתם, 58,786 מתוכם, הם תלמידי בתי ספר יסודי, ו-37,128 מהם, תלמידי תיכון.

 

קפלן מעריך כי מדובר בעיקר במה שמכונה ת"ת (תלמוד תורה), מוסדות חינוך חרדיים, שמסונפים לחסידות זו או אחרת, ונמצאים אמנם על אדמת רשות מקומית מסוימת, אולם אין להם קשר כלשהו עם עימה. לדבריו, מדובר בערים כמו ערד, אשדוד ואחרות.

 

לא רק בתי ספר חרדים הם סרבני מיחשוב. יש גם בתי ספר הנמנים על הזרם האנטרופוסופי שדחו ברובם את עידן המיחשוב, אך כיום גם הם הולכים ומתמחשבים מאז חדר האינטרנט לישראל, מציין קפלן. דווקא במגזר הערבי לא נצפתה כלל תופעה של סרבנות מיחשוב והמחסור במחשבים ביישובי המגזר נובע בעיקר ממצוקה תקציבית.

 

אין כפיה טכנולוגית

 

אחת הבעיות של התופעה הזו, היא שבמצב הקיים, בו ראשי רשויות ומוסדות חינוך שונים נאבקים על תקציבים, אין גורם שימהר לכפות על ישיבה או בית ספר כלשהו למחשב את המערכת, או לשלב בתוכנית הלימודים שיעורים טכנולוגיים.

 

"לא רבים איתם. בגלל המצוקה התקציבית בערים רבות, כמו בת ים למשל, שם יש תור ארוך מאוד לקבלת מחשבים, אם יש מישהו שלא רוצה - לא יכריחו אותו. בכלל לא מגיעים אליהם", מודה קפלן, ומוסיף כי מי שאחראי על הקצאת וניתוב הכספים הוא ראש הרשות עצמו.

 

קפלן מעריך שהפער יתבטא בעתיד לא רק בכל הנוגע לטכנולוגיה ומיחשוב, אלא גם בתחומים אחרים. "הם לא לומדים גם אנגלית, מתמטיקה ועברית. יש ישיבות תיכוניות למשל, שמלמדות תורה, גמרא, תלמוד וזהו. אין כאן רק פער דיגיטלי, אלא פער כללי, שילך ויגדל, ויבוא לידי ביטוי בהרבה דברים אחרים".

 

עם זאת, קפלן מביע אופטימיות קלה לקראת העתיד, ומציין כי גם בקרב החרדים האדוקים ביותר ישנו תהליך של התקדמות עם הזמן. "זה לא מקשה אחת. יש הרבה גוונים ודעות, ואני מעריך שהם ישנו את דעתם. הזמן עושה את שלו ומקרב אותם למדינה ומוסדותיה. ובכל מקרה, כרגע יש מחסור בתקציבים, הניתנים במשורה, כך שמה שקורה עכשיו עשוי להשתנות בעתיד".

 

דווקא הזרמים המוכרים יותר של החרדים, כמו ש"ס או אגודת ישראל, אשר מוסדות החינוך שלהם מוכרים ברובם על ידי משרד החינוך והמדינה, הולכים ועוברים תהליך מעניין של "התמחשבות", זאת, מאחר והם רואים בטכנולוגיה אפשרות לשילוב בכוח העבודה ולצמצום הפער הכלכלי וההשכלתי לעומת החילונים. בכל הנוגע לתעסוקת נשים, לדוגמה, שפעמים רבות מתפקדות כמפרנסות העיקריות - מהווים המחשבים פתרון מקובל.