תספרו את האמת

למתיישבי גוש קטיף מגיע פרס ישראל על האיפוק שהם מגלים כלפי פעולות תנועת "שובי", ולתקשורת מגיע "בלתי מספיק" על הדיווח על האירועים

ערן שטרנברג פורסם: 08.09.04, 09:17

לפני כשלושה שבועות, "זכינו" לפרובוקציה אלימה בדמות ביקור של תנועת "שובי" ביישוב רפיח-ים, שכללה בימוי אירוע תקשורתי. עופר קורנפלד כתב על כך במדור זה.

 

ביקור אנשי התנועה הוא אמנם בהחלט לגיטימי, אלא שכל מבוקשם היה להשמיץ את כלל התושבים ואת מאבקם הדמוקרטי הנפלא, שהתבטא באירועי יום העצמאות, במשאל המתפקדים, בשרשרת האנושית ועוד, ולציירו ככזה שנועד למען פיצויים מוגדלים.

 

המאבק הנקי הזה, הנוחל ניצחונות, הוציא מהדעת את אנשי השמאל מ"שובי", שכל שיש בידם זה סקרים מטעם, וגרם להם לחפש בנרות פירצה שתאפשר להם להטיל דופי בתדמיתם של המתיישבים. ואכן, לבסוף נמצאו אנשים ספורים בינינו, המוכרים זה שנים רבות כאלימים כלפי חבריהם, ששמחו על ההזדמנות לחסל חשבונות פנימיים תוך שימוש בבמה שסיפק להם מהשמאל.

 

ב"שובי" לא יספרו לכם שאף אחד מהאנשים שרוצים כסף תמורת פינוי לא פוטר מעבודתו במועצה האזורית, לא ידווחו לכם על הפרובוקציה הפראית בכבישי גוש קטיף, על איומי הדריסה והאלימות כלפי המתיישבים, על ההטרדות הטלפוניות שיזמו ראשי "שובי". גם התקשורת תדווח רק על מה שהיא רוצה.

 

לאור כל זאת ברור שלתושבי גוש קטיף מגיע פרס ישראל על סובלנות, אם כל מה שנגרם לאנשי "שובי" בביקורם היה עיכוב ביציאה. אני אפילו לא רוצה לדמיין מה היה עולה בגורלם אם הם היו מתעללים כך בתושבי מקום אחר בישראל.

 

אין לי שום ציפייה שאנשים אלה יזהו מורכבויות. הרי מה יותר קל מלקחת את "יש לנו אהבה והיא תנצח" ואת "ההתנתקות קורעת את העם", ולהציג אותם כמסרים סותרים על רקע סיטואציה של מפגש טעון עם בני נוער? אני איני מוצא שום סתירה. מסר האהבה מופנה כלפי העם, שרובו תומך בגוש קטיף לפי כל המבחנים הדמוקרטיים, ואילו המסר הכוחני מופנה לפוליטיקאים. באמצעות אהבה נסביר את ערכה של מולדתנו למי שאינו מבין אותה, ודווקא האהבה הגדולה שיש בנו לעם הזה היא הנותנת כוח להמשיך במאבק, שבגלל ראש הממשלה עלול להפוך לאלימות. האהבה והחרדה לגורל המדינה הן גם הסיבה לזעם הרב שהופנה כלפי המניפולציה של "שובי", ובמיוחד על רקע הסכמי אוסלו. בסרט הזה כבר היינו.

 

עוד כותב קורנפלד: "לא מכבר דחתה הנהלתה המצומצמת של מועצת יש"ע את "מסמך שיח אחים"... בבסיס המסמך, ההסכמה להימנע מאלימות... מדוע דחתה המועצה את המסמך? משום שמבחינתם אף רוב לא ימנע את ההתנגדות בכוח לפינוי". שוב אבחנה מוטעית. המתיישבים דחו את המסמך כי הם יודעים היטב שהשמאל רוצה דמוקרטיה רק כשזה נוח לו, ובמקרה הצורך אפשר פשוט להעביר החלטות גורליות על חודה של מיצובישי. לכן אין שום טעם בחתימה על מסמכים מיותרים, שכל מטרתם היא לסנדל את המאבק בתקשורת.

 

קורנפלד אינו עוצר באדום ומגיע למסקנות מופרכות: "למרבה הצער דומה שמחויבותם של המתנחלים לארץ ישראל גוברת לא רק על החלטות הממשלה, אלא אף גורמת לאי נכונותם לקבל את רצון רובו המכריע של הציבור", הוא כותב. הלו, על איזו החלטת ממשלה אתה מדבר? על זו שפיטרו בשבילה שרים, או על החלטת הפינוי בשלבים, ששרון בעצמו צחק עליה בשידור חי? איזה ערך יש להליך דמוקרטי לאחר מעשי שרון, שאפילו פוליטיקאים ישרים התומכים בהתנתקות כינו אותו "גרוע מצ'אושסקו"? יואיל נא האדון הנכבד לגלות את אוזננו מי הוא "רוב" הציבור התומך בו. ותהיו רציניים, אל תענו בסקרים. אם אנשי "שובי" כה בטוחים שהרוב איתם, מדוע הם מפחדים מתביעתנו לקיים משאל עם?

 

ערן שטרנברג, דובר מועצה אזורית חוף עזה