לוסיין קינג לא נראה כמו מישהו שיאצור תערוכה ב"ברביקן גלרי", אחת מגלריות האמנות הנחשבות והמוערכות ביותר בלונדון. הוא לא מתלבש כמו מישהו שיאצור תערוכה כזאת והוא בטח שלא
מדבר כמו מישהו שיאצור תערוכה כלשהי. קינג הוא בכלל פריק של משחקי מחשב שהפך למנהל השיווק באירופה ובאסיה של חברת המשחקים "רוקסטאר" - חברה שנחשבת לילד הרע (אבל מגניב) של התעשייה. והנה, למשל, מה שיש לקינג לומר על מנהלי חברת סגה היפנית: "אוסויגי היא מילה ביפנית שהמשמעות שלה היא אנשים זקנים. האנשים האלה הם קוסויגי, מילה שהמשמעות שלה היא אנשים זקנים מזוינים.
האנשים הזקנים המדוברים קיבלו בשנות התשעים סדרה של החלטות אומללות שהביאו לשקיעתה של אחת מחברות משחקי הווידאו הגדולות והחדשניות ביותר שיצאו מיפן. אבל המשחקים שהותירה אחריה סגה עדיין חיים ובועטים ב-GAME ON, תערוכה שעוסקת בהיסטוריה של משחקי הווידאו, ושקינג הוא אחד משני אוצריה. התערוכה - שסוקרת גם את יחסי הגומלין בין משחקי הווידאו למוזיקה, לקולנוע ולאמנות של תקופתם - הוצגה עד כה בבריטניה, בפינלנד, בצרפת ובהולנד ותגיע (בחסות "HOT") למוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב ב-27 בספטמבר. חג שמח.
כשקינג, 33, נשאל אם לא קשה היה לשכנע אנשים מתחום האמנות להפיק תערוכה שעניינה משחקי מחשב, הוא טוען שבדיוק להפך. "כשהצעתי למרק ג'ונס, מנהל המוזיאון הלאומי של סקוטלנד (התערוכה נאצרה על-ידי מרכז הברביקן בלונדון בשיתוף המוזיאון הסקוטי), את הרעיון לתערוכה, הוא אמר שהוא יחשוב על זה, חזר הביתה, דיבר עם הילדים שלו ולמחרת חזר אליי ואמר שהוא מעוניין. במיוחד מצא חן בעיניו הרעיון לפנות לקהל צעיר יותר, לא בדיוק הקהל הרגיל שמבקר במוזיאונים.
GAME ON היא מסוג התערוכות המבטלות את החבלים המרחיקים את הקהל מהיצירות. כאן מעודדים את המבקרים להתנסות ולשחק במשחקים השונים, הפרוסים בכ-200 עמדות בחלקיו השונים של החלל. קינג מספר על אנשים עם דמעות בעיניים, שמגלים מחדש את המשחק שעליו רבו עם האח הקטן שלהם לפני עשרים שנה. ייתכן שזו גם הסיבה שלמבקר הממוצע לוקח יותר משעתיים לעבור על התערוכה, בעוד שאותו מבקר, בלובר נניח, יצליח לחלוף בשש דקות על פני כ-300 יצירות אמנות בנות אלמוות, לא כולל ביקור חטוף בחנות המזכרות.
מיהו ממציא הפונג?
התערוכה הזו מסמנת שיא כלשהו בתופעה הרטרו-גיימינג, שבמסגרתה חוזרים בוגרי משחקי הווידאו של פעם אל המסכים שעיצבו את ילדותם והתבגרותם. GAME ON מורכבת ממספר אגפים שבהם ניתן לשחק במשחקים מהתקופות השונות בתולדותיו הקצרות של המדיום, החל מתור הזהב של אולמות הארקייד ועד לדור המתקדם ביותר של משחקי המחשב והווידאו הביתיים - קונסולות ה-XBOX, הגיימקיוב והפלייסטיישן 2.
מלבד המשחקים המקוריים תפגשו בתערוכה גם את הגיבורים שליוו את התעשייה לאורך השנים. מריו, למשל, הוא שרברב איטלקי גוץ שהכניס מיליוני ילדים להיסטריה בשנות ה-80, ובאותה הזדמנות גם כמה מיליארדי דולרים לחברת נינטנדו היפנית. מצידה האחר של הסקאלה ממוקמת הדמות שבמידה רבה מסמנת את הדרך שעבר מדיום משחקי המחשב מהימים התמימים הראשונים
אל שנות ה-90: לארה קרופט, הדמות הווירטואלית המושלמת הראשונה ומי שהחזה המפואר שלה העסיק גיימרים הרבה יותר מאשר המשחקים שהחזה האמור כיכב בהם.
אחת המכונות היותר מופלאות שבהן ניתן לשחק בתערוכה היא COMPUTER SPACE, יפהפייה צהובה המעוצבת בתצורה שבתחילת שנות ה-70 נחשבה לעתידנית וכיום משמשת דוגמה לעיצוב רטרו משובח. יוצר הקונסולה הזאת הוא נולן בושנל, אחד האבות המייסדים של תעשיית משחקי הווידאו, מייסד חברת אטארי ומי שאחראי במידה רבה למעבר שעשו משחקי המחשב מאולמות המשחקים אל הבתים הפרטיים.
גם המשחק המיתולוגי "פונג" מוצג בתערוכה. את "פונג", גרסה פרימיטיבית של טניס ואחד ממשחקי המחשב הראשונים בהיסטוריה, הציג לראשונה עובד של חברת אטארי בשם אל אלקורן ב-1972, בפאב בשם אנדי קאפס בקליפורניה, לאחר ששכנע את הבעלים לאפשר לו להשאיר בפאב מכונה של המשחק המופעלת במטבעות. באמצע אותו לילה התקשר בעל הפאב לאלקורן והתלונן שהמכונה מקולקלת. אלקורן נזעק למקום רק כדי לגלות שהדבר היחיד שקלקל את המכונה היה העובדה שנסתמה מרוב מטבעות שהוכנסו אליה. הוא רוקן את המטבעות והמכונה חזרה לעבודה תקינה.
מאז חלפו יותר משלושים שנה, נולן בושנל מכר את חברת אטארי לתאגיד האחים וורנר ורכש בכסף רשת פיצריות, ושוק משחקי המחשב מכניס בארה"ב כבר שלוש שנים ברציפות יותר מתעשיית הקולנוע. מומחים צופים כי העסק יגדל פי חמישה עד שנת 2010.
כל התערוכה ב-50 אלף
תופעת הרטרו-גיימינג מורכבת גם מתת-תופעת האספנות של פריטים שונים מההיסטוריה של משחקי המחשב. קטלוגים עבי כרס מתעדכנים במחירי הפריטים על בסיס שנתי, אתרי מסחר וחנויות מיוחדות ברחבי העולם מתמחים במכירת משחקי מחשב בני עשרים ושלושים, ו-Ebay, אתר המכירות הפומביות הגדול ברשת, מוצף במשחקי וידאו ישנים שהנדירים שבהם מכניסים סכומים נאים מאוד.
רק בחודש יוני האחרון נסגרה באתר, מוקדם מהצפוי, מכירה פומבית של עותק נדיר ממשחק וידאו בשם Encounter Kizuna, לאחר שהגיעה לסכום השערורייתי של 5,500 דולר. משחקים נדירים של קונסולת האטארי, שהיתה פופולרית כל כך בארץ בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80, מכניסים באופן קבוע מאות דולרים במקרה הרע, ולמעלה מאלף דולר למשחקים נדירים במצב סביר.
אבל אם למקרא השורות האלה אתם מתחילים לרוץ לבוידעם, וגם אם (כנגד כל הסיכויים)קונסולת האטארי המשפחתית שרדה את עשרות ניקיונות הפסח שעברו מאז חוברה לטלוויזיה בפעם האחרונה,
עדיין לא כדאי לפתח ציפיות. מרב הסיכויים שיחד עם הקונסולה - שלכשעצמה לא שווה כמעט כלום - תמצאו את המשחקים הנפוצים כמו קומבט, פולשים מהחלל או פאקמן. מבין למעלה מ-900 המשחקים שיצאו לקונסולת האטארי לאורך שנות חייה, רק מעטים הפכו נדירים באמת.
דוגמה למשחק אחד כזה הוא נקמתו של קאסטר. הסיבה לנדירותו היא העובדה שמדובר במשחק למבוגרים בלבד, כזה שנמכר בשעתו אך ורק באמצעות הדואר, מסיבות ברורות למדי: השחקן שולט בדמותו המפוקסלת של גנרל קאסטר, ועליו להוביל את הגנרל העירום (מלבד מגפיים וכובע בוקרים) דרך מטר חיצים אל הצד השני של המסך, שם מחכה לו אינדיאנית קשורה לעמוד. למרות שגם כאן לא מדובר, עדיין, באחד המשחקים הכי נדירים שיצאו לאטארי, נקמתו של קאסטר הוא אחד המשחקים שאספני אטארי כבדים מנסים להשיג בכל מחיר, ולו בשל היעדרה המוחלט של תקינות פוליטית שהוא מפגין.
אבל גם אם אופציית הבוידעם ירדה מהפרק, עדיין עומדות בפני האספן החובב לא מעט אפשרויות. למרות המחירים הגבוהים שמשיגים פריטים בודדים רובם המכריע של המשחקים והקונסולות המוצגים בתערוכה ניתנים להשגה במחירים סבירים ומטה. ככל שהשפעתו של משחק מסוים על ההיסטוריה של משחקי המחשב גדולה יותר, כך גדל הסיכוי שהופץ בשעתו במספרים גדולים, ולכן יהיה קל יותר למצוא אותו.
למעשה, אומר לוסיין קינג, מלבד פריטים בודדים אני יכול להשיג לך את כל תערוכת GAME ON תמורת כ-50 אלף דולר - כלומר, כל התערוכה עולה הרבה פחות מפיקאסו בודד. העובדה שהפריטים בתערוכה נגישים כל כך וברי השגה היא סיבה נוספת לפופולריותה. בעוד שבתערוכות אמנות רגילות אתה נדרש לעמוד שעה בתור רק כדי לראות את המונה ליזה מאחורי זכוכית עבה וערימת יפנים מתקתקי מצלמות, הרי שכאן אתה מוזמן לשחק עם המוצגים ואז לחזור הביתה, להיכנס ל-Ebay ולרכוש את המשחק שבו התאהבת.
זה בידיים שלנו
ללוסיין קינג ברור לגמרי לאן כל זה מוביל. בימים הראשונים של תעשיית משחקי הווידאו נוצרו רוב המשחקים בידי אנשים שישבו ותכנתו בחדר השינה שלהם או מהגראז' של ההורים. יצירות מופת נכתבו בפרק זמן של שבועות בודדים או חודשים (אם המתכנת היה עצלן במיוחד). כיום דורשת יצירת משחק מחשב מספר שנים, מיליוני דולרים וצוותים של עשרות אנשי מקצוע. מתכנתים, אמנים, תסריטאים, אנשי תלת-ממד, אנשי סאונד - רשימת הקרדיטים בסוף כמה מהמשחקים החדשים לא היתה מביישת שום הפקה הוליוודית.
אבל לתעשיית המשחקים הממסדית והכבדה קמה תחרות ממקום לא צפוי. אלו הם ההאקרים והמודרים - מי שלוקחים משחק קיים, משנים אותו והופכים אותו למשהו חדש לגמרי. קיימת גם תופעת שובן
של קלאסיקות ותיקות או משחקים בסיסיים הדומים להן בצורת משחקי אינטרנט - משחקים פשוטים שיכולים להעביר כמה דקות בהפסקת צהריים או לבלוע לילה שלם בלי שנשים לב. משחקים כאלה מתוכנתים על ידי בודדים או קבוצות קטנות ובעצם מחזירים את הכוח היצירתי לידי מי שמעוניינים ליצור משחקים, אבל אין להם את מיליוני הדולרים והמשאבים של החברות גדולות.
זאת גם הסיבה שמשחקי מחשב הפכו לקול בשנים האחרונות, אומר לוסיין. "אנחנו, הדור שגדל על משחקי המחשב, נמצאים עכשיו בעמדות השפעה. עכשיו אנחנו הפכנו להיות היוצרים, האמנים, המנהלים ואלה ששולטים בתעשייה. באופן מסוים, אנחנו עכשיו הקוסויגי, האנשים הזקנים המזוינים".