אמיר פרי מציע: מתכון מוזיקלי עשיר

האלבום החדש של פרי מספק שפע של צלילים מעולמות מוזיקלים שונים

אלבום שלישי לאמיר פרי (The Easiest Way To Fall). נכון שלא ידעתם? אתם לא היחידים. בשולי תעשיית המוזיקה בארץ ממשיכים לקרות דברים נפלאים יותר (ונפלאים פחות), מה שבטוח, אמיר פרי הוא בין המתמידים. פרי לא מפסיק לעבוד והוא אחד המוזיקאים הפעילים ביותר כרגע בשוק. לצד איוש עמדת הדי ג'יי, בעיקר במסיבות מוזיקה שחורה, הוא הספיק להוציא בשנים האחרונות שני אלבומים ואי.פי אחד שיצאו ב-earsay, הלייבל של האוזן השלישית - ועכשיו אלבום נוסף.

 

פרי עובד לבד והמוזיקה שלו משקפת את זה. החיסרון מורגש בעיבודים המינימליסטים, אבל פרי מפצה על כך בשלל הסגנונות שהוא בוחר לגעת בהם. פרי צובע את האלבום בצבעים מלוכלכים יחסית עם דיסטורשנים, שירה מרוחקת ועומס כללי על האוזניים. המוזיקה נעה בין אקוסטית ל-Fאנקית, גועשת ומתבלגנת, עם השפעות שחורות. אז נכון שהסאונדים לא הכי עדכניים, ולעתים נדמה שפרי התמכר למניפולציות יתר בעריכת הסאונד, אבל אחרי כמה סיבובים על המגש זה כבר לא נורא מפריע, בעיקר בשל הFאנקיות היעילה והמלודיות התופסות.

 

האלבום נפתח בקטע האינסטרומנטלי homesick, סוג של חיפוש עצמי מרחף, וגולש היישר אל שיר הנושא שמעוטר בגיטרת סלייד חמימה ובחצוצרה מהדהדת, זכר לימים עברו ב"פורטרט". הקטע השלישי שנקרא why? אלקטרוני בהתחלה אבל מהר מאוד המלודיה הפסיכדלית משתלטת ברוב הדר על השיר, בהחלט אחד המוצלחים של פרי עד כה. לא הרחק מאחוריו תמצאו את rumble שאמנם נפתח בגיטרה אקוסטית כאילו זה שיר רוק גיטרות אמריקאי נוסחתי, אבל מהר מאוד פרי מפמפם בדיסקו פאנק מגניב (מעניין מה דאפט פאנק היו חושבים על הקטע).

 

מכאן פרי ניגש למחווה פאנקית הכוללת סימפול של הקלאש, ממשיך בעוד סימפול מלא עשן של הטמפטיישנז וחותם בגרסת כיסוי ל-let's all make a bomb של heaven 17 שמקבלת עליה את הצבע השולט באלבום של פרי, קרי גיטרה אקוסטית, טמבורין קצבי, חצוצרה חסרת מעצורים ושירה דרך מסך של פילטרים. 

 

אח"כ ממשיך הטיול הקצר לשנות השמונים בעוד קטע שמחזיר עטרה ליושנה עם גיטרת סלייד ומקצב תופים אייטיזי. Down in my soul מתחלק לשתי רצועות, הראשונה נוגה, אקוסטית ונשמתית, ואילו השניה אלקטרונית ועושה שימוש במכונת התופים הידועה I'm gonna make you mine  .808TR הוא יופי של פאנק שחור שהביא אותי לשקול ברצינות גידול אפרו אימתני רק כדי שאוכל להניע אותו מצד אל צד וכך גם ברצועה העוקבת high blood pressure. הקטע המסיים נקרא the bad guy – קטע דאונטמפו שמשאיר טעם של עוד ובקצב התפוקה הנוכחי של פרי לא ירחק היום.

 

אל תתנו לאמיר פרי להטעות אתכם, רוב השירים שלו מתחילים ברעיונות מוזיקלים על גיטרה אקוסטית פשוטה, לפעמים זה נשמע כאילו הוא נשאר ברמת הסקיצה אבל איכשהו תמיד הוא נמשך למחוזות Fאנקיים, אלקטרונים - ומה לא. בסופו של דבר וזה היופי באלבום הזה, העושר המוזיקלי שהוא מציע רב ונכבד. 

 

ב-28 לספטמבר תתקיים מסיבת השקה לאלבום החדש של אמיר פרי במועדון הג'ה פאן בתל אביב. ינגנו די ג'יי אמיר פרי ודי ג'יי איסר טננבאום (רוקפור) בק טו בק.