חיות באפילה: סיור לילי בספארי

מה עושות האיילות בלילות? מסתבר שלא הרבה. ההיפופוטומים שוקעים, הקרנפים מנשנשים ואפילו הזברות לא עושות מסיבת פיג'מות. גבי מנשה הציץ לחדר המיטות של החיות וגילה שכמעט ולא קורה שם כלום

לקרנף שהוא חיה אדירת ממדים יש איבר מין קטן. מאכזב, נכון? לא נורא. על הגודל מפצה העובדה שהוא נראה כמו פרח. לא יכולתי לחשוב על עיצוב רומנטי יותר לאיבר מין זיכרי.

 

כדי שלא לפגוע בצינעת הקרנף תנו לי לספר לכם על טיול לילי ביזארי משהו בין צומת מסובים לרמת גן, במיקרוקוסומוס החייתי והמרתק שבו מתגורר גם הז.. של הקרנף.

 

כל מי שנסע בלילה בכביש גהה דרומה, בטח הביט ימינה ושאל את עצמו לא פעם "מה עושות האיילות בלילות?".

הספארי ברמת גן החליט לענות על השאלה, ומציע סיורי לילה מתובלים בסיפורי אהבהבים.

 

המפגש בכניסה לספארי מתקיים בשעה 10:30 בלילה, מה שכבר הופך את העניין לרומנטי. זוגות זוגות הם הגיעו, ואולי זה רק נדמה לי, אבל כולם החלו במעין משחק מקדים (זוגתי אומרת לי שזה רק אני). זוג אחד משוחח על פנינים, זוג אחר מפגין שרירים של חדר כושר (הוא) וגופיה שיכולה להיות גרב (היא). לאור פנסים דהויים מתנשקים קלות, יושבים על הספסלים שמפוזרים בכניסה, מחכים לרכבת. כן, בלילה לא יתנו לכם להיכנס לספארי ברכב פרטי.

 

כדי שספארי בלילה יצליח, צריכים שלושה דברים: הדרכה טובה, 

מצב רוח מתאים, חיות. את שני הגורמים הראשונים ניתן לארגן, אבל השלישי נתון ביד הגורל או החיות עצמן - ולפחות במקרה שלנו, הרייטינג לא עניין אותן בכלל.

 

אפרת (המדריכה) מציגה את עצמה ומסבירה למה התכנסו פה ומה הולך להתרחש בהמשך. חוסר הודאות מעורר ריגוש, שמתגבר כשהרכבת החלה לזוז.

 

חבורת תומפסונים, סוג של איילות, הם הראשונים לפגוש אותנו. אנחנו מפריעים קצת את מנוחתם, אבל הם כבר ראו טיפוסים שכמונו לא פעם והמבט שלהם היה ברור: "תגידו, אין לכם חיים?", הם שאלו. הזכרים והבוגרות יוצרים מעגל ובתוכו מוגנים כל הוולדות הצעירים. אנחנו מקבלים הסבר קצר על השליט בעדר ועל הדרך בה הוא מקבל, או נכון יותר לוקח, את מנהיגותו. הבחור שם מוקף בכמה וכמה איילות רזות וקלילות, ומה הוא עשה בשביל זה? נתן כמה ראסיות לאיזה שכן.

 

ממשיכים במסלול ומתקרבים לשלושה קרנפים עם שמות שמשרד הפנים היה שולל. קצת היסטוריה,

קצת על אורחות החיים שלהם, קצת על התאקלמותם בספארי. הידעתם שהקרן של הקרנף בעצם עשויה שיער? (כן , כן, אני יודע שכולכם ידעתם את זה).

 

מסתבר שלקרנפים בספארי יש בעיות בזוגיות. אחת לא החליטה מה הזהות המינית שלה והיא מפריעה לכל התרחשות מינית באיזור, אחד זקן ולשלישי קוראים אטארי, כמו למשחק מחשב ישן. עם שם כזה מי תרצה לקבל ממנו 'פרח'?

 

מה ראינו אותם עושים? אוכלים. זה הכל. הקרנף נראה כאילו תפסנו אותו על חם אוכל עוגיות באמצע הלילה. להקת זברות היתה התחנה הבאה. אין זמן טוב יותר לראות חיה עם פיג'מה מאשר בלילה! 

 

עוד חיות שבחנו במהלך הסיור היו אלה ממזרח לנו, אלה שנוהגות בכביש גהה (ושמישהו יגיד לי שאנחנו לא כאלה). בעיניים שמנסות לאמץ נקודת מבט של תושב ספארי, תחנת הדלק של מסובים נראית כמו נוף במסיבת אסיד, עם המון אורות ירוקים ואדומים. מסלול ההנמכה לנתב"ג שעובר ממש מעלינו, רק מגדיל את האבסורד. 

 

המסע ממשיך ואנחנו מגלים קן של יענים, שמזכיר לי נקודת איסוף של כדורי באולינג לבנים. את ההורים פגשנו רובצים למנוחת לילה כשצוואר היענה לבן-אפור וצוואר היען סמוק ארגמן. אפרת הסבירה שבתקופת החיזור היען רוקד בצורה מוזרה, וכל אורך צווארו מתאדם עד כדי צבע הארגמן. לא מזכיר לכם כל מיני בחורים שמבלים במועדונים?

 

הריגוש התחיל כשסיפרו לנו שנכנסים לגוב האריות, אלא שהמילה 'כלובים' תתאים יותר מ'גוב'. מידי לילה נכנסים האריות לכלובים ונסגרים שם, וכדי שאנחנו נוכל לראותם יוצא מדריך השמירה וסופר את האריות,

מוודא שאף אחד לא נשאר בשטח וזומם להפוך אותנו לפת הלילה שלו. מבלי לפגוע, קיוויתי שהמדריך לא דיסלקטי או משהו, ושהספירה נכונה.

 

נכנסים לכלובים. קרוב קרוב לאריות וללביאות. הלב רוטט אך עם זאת עצוב. ככול שהחיה אדירה יותר סורגי הכלוב גדולים יותר. הדיון אם אנשים צריכים להכניס חיות לכלובים כדי שיוכלו לראות אותם, התחיל כבר לפני שנים. אישית, הייתי מוותר על החוויה. למרות הכל, העוצמה של החיות המלכותיות מעוררת קריאות התפעלות בקרב הקהל.

 

הפסקת הקפה מתקיימת במסעדת הספארי. הבורקס היה טעים. כנראה סיפורים על "פרח" עושים תיאבון. אפרת המדריכה מודאגת: איפה כל ההיפופוטמים?

היא מקווה שכולם יהיו באגם. ואכן, עיניים ואוזניים של היפו בטבילת לילה מציצות מהמים. ההיפו פער מולנו פה כל כך גדול עד שנהג הרכבת החליט שממשיכים. להקת פלמינגו עומדת בצד. כולם לבנים ואחד ורוד, בהתאם לסוג האוכל של כל ציפור. המראבו, ציפור ששבתה את ליבי, נראית מהורהרת ומודאגת, כנראה מהמצב בארץ. 

 

באגם חיכה לנו מקבץ החיות הגדול ביותר, כאילו חיכו להיפרד מאיתנו לשלום. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים. את ה'פרחים' שמרנו לשבת.

 

ספארי לילה הוא עניין של מזל. החיות, לפחות במקרה שלנו, לא ממש חיכו לחבר'ה הרומנטים, העדיפו לנמנם, לא ממש רצו להראות את עצמן ואנחנו לא ממש רצינו להעיר אותן. אין ספק שסיור מהסוג הלילי הוא חוויה אחרת. מחיר החוויה, 95 שקלים, קצת מופרז לטעמי, אך זה כמובן לשיקולכם. 

 

לפרטים נוספים: ספארי ר"ג, 382829 - 800 - 1.