למי מראים חצי עבודה?

לכם! פרויקט y הגיע לאמצע הדרך וזה הזמן לחיתוך מצב עצבני. תביאו קפה שחור ותתישבו לקרוא! זריז!

חגיגות אמצע הפרויקט בעיצומן, ובואכה ראש השנה זאת הזדמנות מצוינת לשיחת חתך לאור ההתרחשויות בווילה. אז מה היה לנו שם. 16 מועמדים שמהם נשארו 11, שני אקטים מיניים מלאים בטוחים (ליבי ורפאל, אלון וקאתי) שלל הזדווגויות מוטלות בספק (אלעד ואנה, אוהד ורוני, מישל ואוהד, קאתי ורן), אינפלציה בערך העגבניות, פרסומות סמויות (סמויות כמו שפול דרי הוא רב-גונדר) בריכה נקייה, צבר כלים מלוכלכים וסטירה אחת לא ממומשת. את האלמנט הכנסנו לכם, אבל אין לנו את זה מצולם.

 

זה נכון שהווילה היא בועה הרמטית מערפלת חושים, אלעד כבר מרגיש איך החודש וחצי האלה נראים לו כמו שנה, ובכל זאת יש נקודה אחת או שתיים קיצוניות יותר, שיעלו את הטמפרטורות בווילה. זה השלב שמגיע, אם להסתמך  על הפרויקט הקודם, קצת לפני הסוף, בו אין למתמודדים לאן לברוח. בוורסיה הבתולית של התוכנית ההפקה משכה את השלב הזה קצת יותר מדי ונאלצה לקצר את משך השהייה בווילה. אז אחרי שכבר מוצתה הפמיליאריות עד לזרא הבינו המנהלים הגדולים שאם הם רוצים להריץ את המתמודדים שלהם שפויים, כדאי להם לעשות ריסקג'יואל. הפעם יש לקוות, הם יורידו את הפרוייקט מהגז ממש שניה לפני שהוא גולש. אבל כשנגיע לגשר נחלוב פרה פרה את כל העדר. היום עוד לא הגענו לאינטימיות שאופפת ששה-שבעה מתמודדים, עוד לא רואים באופק את איחוד השבטים ורן עוד יכול להגדיר סביבו שלושה מעגלי חברים בלי להכנס למצוקת דיירים. סימן שעוד לא הגענו, והאופק עוד רחוק.

 

אמצע הווילה זה זמן מצוין לספירת מלאי ולסקירה קצרה של הדרך שעבר כל מועמד עד הגיעו הלום. בגדול אי אפשר להתעלם מהתחושה שחלק גדול מהיחסים האופציונאליים כבר נשחקו. זוהי שעתם של האאוטסיידרים, האנדרדוגים, החפרפרות. השאר צריכים פרסוס משמעותי (לעורך היקר ולשאר האנשים הזקנים: פרסוס זה פועל חדש בעברית, תוצר של הביטוי "פניית פרסה"). כמו נקודת משבר באמצע דיאטה, בשביל להמשיך לרדת במשקל צריך צעד הרבה יותר דראסטי, איזה סוויץ מפתיע שיתפוס את המטבוליזם של הווילה ברגע הכי פחות צפוי. מה הסיכוי שזה יקרה? תשאלו את מירי בלקין.

 

אוהד: בהתחלה הוא היה השאף של הווילה. היה לו כל מה שצריך כדי להפוך לדודי בלסר החדש. לוק, רגישות, עדינות, כושר מצוין ודיבור רך. אולי אם דודי בלסר היה נכנס לווילה היינו מאבדים עניין באותה מהירות. עכשיו הוא מנצל את העדר עמוד השדרה שלו כדי להיכרך סביב מישל. ולחשוב שרועי היה מבולבל מינית. במילה אחת: נקסט.

 

אלעד ואנה: למרות גיפופיים ו"מי-לאב-יו"ים הדדיים, עדיין לא ברור מה מתרחש בינו לבין אנה, ככה שאלעד עדיין יכול להחזיר לעצמו את הריספקט שצבר מתוקף היותו נאמן לשירה חן. גם ככה יש לו בגיבוי את האובססיה העיוורת של מישל, אלא שזאת הולכת ומאבדת את קופוני השפיות האחרונות שלה. אלעד עם אנה הם זוג מעט אנמי. לא נקבל מהם אפילו את המשגלים הנסוגים של ליבי ורפאל, רק פלפולי ניו אייג' מהסוג שמציף את הבלוג של אנה, אולי בקצב הראפ. במילה אחת: נראה.

 

מישל: הבחורה הכי פסיכופטית בווילה, ועדיין עשויה להתרומם כל רגע מבין ההריסות. אמרתם מישל, אמרתם דרמה. היא אולי מזייפת את זה, מודה רפי ניב, אבל זה עדיין עדיף על כל סקאלת המימיקות של ליבי מרחב. היא תתפרץ, היא תצעק, היא תבכה, היא תשתכר, אבל היא תעשה את הכל בסטייל, וסטייל  זה עניין מדבק. אל תשאירו אותה לבד אפילו רגע אחד.

 

רוני: כתבתנו לענייני מועמדים מודחים, לקחה את השבוע שבו היטלטלה מעליה חרב ההדחה וסחטה ממנו לימונדה של מערך שיעור, אותו היא מיישמת אקטיבית על כל מי שמועמד לעוף מהווילה גם אם הוא בכלל לא זקוק לזה. הווילה זקוקה לרוני, כי רוני זקוקה לווילה שזקוקה לה. כרגע היא נשארת, וזה מה שחשוב.

 

הילה ורן: ההצגה הכי טובה בווילה נכון להיום. מה יותר טוב מדרך חתחתים בואכה אהבת אמת? האם הילה תאזור אומץ ותגיד לרן מה היא מרגישה? האם רן יבין שהילדה עם השיער האדום והנשמה הבוערת היא היא נערתו האמיתית? האם הם ישבו וישוחחו על זה? מי מהם יוכל לדרקון ויחלץ את השני מהמגדל?

 

ליבי ורפי: אפילו לא בצחוק.

 

קאתי: לא הצליחה להתברג לסד"כ החיוני של החיים בווילה, קשה להשים את האצבע על הסיבה. יש לה את האינטיליגנציה, את הקסם, את ההומור, את ההבלחות, את התובנות. למרבה הצער היא לא יודעת לשיר, אבל תומר ידע לשיר ועוד איך, ואנחנו לא רואים אותו חושף את הכוס ליורם לוינשטיין, נכון?

 

אלון: המלך של הווילה. פיינליסט. מנובוריש רוחני הוא הפך לבנאדם הכי אותנטי בווילה, וזה בלי להסתכסך עם אף אחד. איך הוא עושה את זה?

 

עד כאן, ynet, וילה.