הכלה המשחררת - אברהם ב. יהושע

התבשיל הנוכחי עדיין ערב לחיכי, אבל הוא העניק לי שובע מקומי בלבד, סיפוק חלקי לסקרנותי העלילתית. ותו לא. לא היה בו שאר רוח שקיים בבודדים ספרים אחרים שלו. התרוממות הרוח היא לא הצד החזק של הסופר

היה מעניין. לעיתים מבריק, לעיתים מייגע. לפעמים הרגשתי שיהושע דוחף לי סימבוליקות בכפית - כלה ערביה, כלה עבריה, (מי ידע חייכן?). לצערי, הרגשתי,  את "התפרים" של הסיפור, כאילו הניח יהושע לפנינו את המצרכים:

 

• קורטוב משפחתיות.
  
• יחסי יהודים ערבים.
  
• ביקורת על הסטוריונים חדשים.
  
• אינטריגות אקדמיות.
  
• רמז ליחסי דתיים חילונים.
  
• קצת שירה בשביל הנשמה והתובנה. 

 

ערבב וחכה כמה דקות.

 

התבשיל הנוכחי עדיין ערב לחיכי, אבל הוא העניק לי שובע מקומי בלבד, סיפוק חלקי לסקרנותי העלילתית. ותו לא. לא היה בו שאר רוח שקיים בבודדים ספרים אחרים שלו ("מסע אל סוף האלף", וה"מאהב"). אולי שאר רוח, התרוממות רוח, זה לא הצד החזק של הסופר הזה.

 

למרות הכל, צלחתי בהנאה את 556 עמודי הספר. היו בו לא מעט רגעים יפים, היו רגעים בהם הרמתי גבה של חוסר אמינות. שמחתי לאידם של ההיסטוריונים החדשים, שמאחד מהם לפחות, מונע הפרופסור קידום ושם אותו ללעג קל.

 

מאידך, לא אהבתי, בלשון המעטה, את התיחסותו של יהושע לדתיים בספר. שניים הם: אחד חי מעצבן וגזעני, והשני מת, אם גם מוכשר מאד.

 

בדתי הראשון נוהג הפרופסור לזלזל, הלה, עמית למחקר באוניברסיטה, מראשי החוג למזרחנות, מוצג כמוכשר פחות, ובעל דעות לא מחמיאות וסטריאוטיפיות על הערבים. (דתי, אלא מה?)

 

כדרכו של יהושע, שום דבר לא ממש נפתר. לא סיפור הכלה האחת, לא הסיפור הערבי, לא המחקר, כלום. כמו בחיים, כל אחת מהדמויות ברומן התקדמה והבינה דברים נוספים ותו לא. זה לא מעט, בחיים זה אפילו די יפה, אבל בסיכומו של דבר, אני יוצאת מן הקריאה מאוכזבת.

 

רומן עב כרס כזה, צריך בעיניי הצדקה יותר משכנעת לקיומו. אני מחפשת בו רגעים של אמת פנימית עמוקה יותר, של התגלות, התעלות ואין בנמצא.