"עברתי שבעה מדורי גיהינום. במשך שלוש השנים האלה לא ישנתי אפילו לילה אחד בשקט. הרי זו האשמה הכי מבישה, הכי בזויה שיש". כך אמר ל-ynet בהתרגשות גבי אלמדו, שזוכה היום (ב') בבית המשפט המחוזי בחיפה מאשמת אונס.
אלמדו, ששימש מנהל מחלקת הגבייה במועצה המקומית בשלומי, הואשם כי לפני כתשע שנים אנס אישה תושבת המקום, שהגיעה למשרדו כדי לבקש הנחה בתשלום חובותיה. השופטים זיכו אותו לחלוטין, וקבעו כי עדותה של המתלוננת אינה אמינה.
על פי כתב האישום, בשנת 1995 הגיעה האישה למשרדי המועצה על מנת לבקש הנחה בחובה. הנאשם, כך נטען, ביצע בה מעשים מגונים וניסה להפשיטה עד שברחה מחדרו. מספר ימים לאחר מכן, לפי כתב האישום, הגיע הנאשם לביתה בתואנה של בדיקת צינורות המים ושם אנס אותה. למרות שהמעשים בוצעו, לכאורה, בחודש אפריל 1995, הגישה המתלוננת את תלונתה רק בחודש יולי 2001. מספר ימים לאחר מכן נעצר אלמדו, וישב בתא המעצר חמישה ימים.
מלכתחילה, אישר הנאשם כי שכב עם המתלוננת, אך טען כי כל הקשר ביניהם היה בהסכמה. בעימות שנערך ביניהם אף הזכיר לה פרטים מהמפגשים ביניהם, אותם לא ציינה בתלונתה במשטרה. כך לדוגמה, לא ציינה המתלוננת בתלונתה כי בעת הפגישה הראשונה ביניהם הוריד אלמדו את מכנסיו, אולם לאחר שהזכיר לה את הדבר צירפה פרט זה לעדותה במשטרה.
"לא התנגדה כשהוא שם קונדום"
בהכרעת הדין כתבו השופטים כי לא ניתן לקבל את עדותה של המתלוננת כאמינה. "בסיכומו של דבר, הננו סבורים שעל עדות המתלוננת לא ניתן לבסס ממצא עובדתי, לפיו הנאשם בעל אותה שלא בהסכמתה", קבעו השופטים אריה רזי, רון שפירא ויצחק כהן. "המתלוננת ידעה להתלונן על אנשים רבים אשר טיפלו בענייניה... וטיפלו בה במסירות רבה, ואפילו הגיעה בתלונותיה עד למשרדו של ראש המועצה המקומית בכבודו ובעצמו".
"מדוע איפוא מילאה פיה מים ובמשך תקופה ארוכה לא התלוננה על מעשה האונס שהנאשם עשה בה? מדוע חששה להתלונן על הנאשם, אך לא חששה להתלונן על אנשים אחרים?", כתבו השופטים.
"לדברים אלה מצטרפות אף התמיהות ... כגון, כיצד זה לא התנגדה המתלוננת לנאשם כאשר האחרון הפסיק את מעשהו כדי להתקין לעצמו קונדום, וכיצד לא צעקה או לא התנגדה כאשר הנאשם דחף אותה מחדר האורחים לחדר השינה. לעומת דברים אלה", ציינו השופטים, "הנאשם עשה רושם חיובי בעדותו, וגרסתו תאמה את הדברים שמסר בהודעותיו במשטרה".
"מילה של גבר לא שווה?"
אלמדו קיבל את הכרעת השופטים בהתרגשות רבה. "הצדק יצא לאור", אמר ל-ynet. "המתנתי יותר משלוש שנים מאז שנעצרתי, ב-1 באוגוסט 2001. בתוך תוכי האמנתי שהצדק יצא לאור, אבל חששתי. שמעתי פה ושם 'חברים', שסיפרו לי כי חצי מהיושבים בבתי הכלא בישראל הם למעשה אנשים זכאים.
"אני שמח שהחששות לא היו מוצדקים. בזכות עורך הדין שלי ובזכות שלושה שופטים אמיצים, אני אדם נקי וטהור. הם ראו את הראיות של התביעה, שמעו אותי ושמעו את המתלוננת, והחליטו מי משנינו צודק. חבל שהמשטרה והפרקליטות לא עשו אותו דבר.
"מה קורה היום במדינה? בחורה מגיעה ומעלילה איזו עלילה, ומיד מאמינים לה ולוקחים למעצר. שיאמינו גם לגברים. מה, המילה שלנו לא שווה? אף אחד לא התייחס אלי. הייתי חמישה ימים בבית המעצר. נפלו עלי כרעם ביום בהיר. צעקתי שזה עלילה, אבל אף אחד לא האמין לי. מה שהיא אמרה זה מה שהם קיבלו.
"עברתי שבעה מדורי גיהינום. במשך שלוש השנים האלה לא ישנתי אפילו לילה אחד בשקט. הרי זו האשמה הכי מבישה, הכי בזויה שיש. אתה צריך להתמודד עם זה, להוכיח שאין לך אחות. טחנות הצדק טחנו לאט, אבל אני שמח שהן טחנו בכיוון הנכון".
עורך הדין משה גלעד, שייצג את אלמדו, אמר כי התמיהות סביב התנהלותה של המתלוננת היו צריכות להדליק נורות אדומות עוד בעת החקירה. "העובדה שהתלונה הוגשה יותר מחמש שנים לאחר המקרה, והעובדה שבעימות ביניהם, מרשי הוא זה שהזכיר לה מה בדיוק קרה בפגישה הראשונה ביניהם, בסופו של דבר, העובדה הזו עמדה לזכותו".