קנסות ב'אל על': מידה כנגד מידה

בני משפחה סירבו להיענות לדרישת אל על לשלם קנס עבור מזוודות במידות חריגות, וזאת מאחר שדיילת הבידוק לא מדדה אותן. בויכוח בשדה התעופה היו מעורבים גם קצין ביטחון ושוטרים. במשפט בישראל קבעה השופטת כי הדרישה לתשלום נעשתה "בשרירות לב"

"לא יעלה על הדעת כי נוסע ידרש לשלם קנס בעבור מידות חורגות של מזוודה על פי 'בחינת עין' של דיילת. אם סברה דיילת הבידוק כי מידות המזוודות חורגות מהמותר על פי כללי יאט"א, היה עליה למדוד את המזוודות ולהודיע לנוסעים בכמה הן חורגות", כך קבעה שופטת השלום זהבה בוסתן בפסק דין המצווה על חברת אל על לשלם פיצויים בסך 500 שקל לכל אחד משלושת בני משפחה בגין עוגמת נפש שגרמה להם.

 

השופטת שדנה בתביעה שהגישו השלושה נגד אל על לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, חייבה את החברה בנוסף להחזיר לתובעים 800 שקל שגבתה מהם בגין "חריגה במידות של שתי מזוודות" ולשלם להם גם הוצאות משפט בסך 250 שקל.

 

התובעים, בני משפחת א', טענו כי דיילת הבידוק בדלפק הקבלה בנמל התעופה בניו יורק, נהגה כלפיהם בעוינות ודרשה מהם שלא בצדק לשלם עבור כבודה חורגת של שלוש מזוודות שהיו ברשותם. תחילה, סיפרו, היא טענה כי גודלה של אחת המזוודות חורג מהמידות המותרות וביקשה מהם לשלם 89 דולר. לדבריהם היא גילתה כלפיהם קוצר רוח, טענה כי הם מבזבזים את זמנה והתריסה כלפיהם כי לא יוכלו לעלות לטיסה לישראל אלא אם ישלמו על הכבודה החורגת.

 

בני המשפחה סירבו למלא את דרישתה ובינם לבינה התפתח דין ודברים. האחראית על דלפק אל על בניו יורק, שהגיעה למקום בעקבות המהומה, תמכה בעמדתה של דיילת הבידוק. לדברי התובעים, היא קבעה כי הם דיברו בגסות אל דיילת הבידוק, נטלה מידיהם את כרטיסי הטיסה והכריזה כי לא יוכלו לעלות למטוס.

 

במהלך הויכוח שהתנהל בין הצדדים הוזמן למקום קצין הביטחון ולדברי התובעים הוא הורה להם בצעקות להתרחק מהדלפק. בהמשך הגיעו למקום גם שוטרים, ואלה הודיעו לתובעים, בשמה של האחראית על הדלפק, כי הם נדרשים לשלם גם עבור מידות חורגות של עוד שתי מזוודות.

 

בני המשפחה השאירו את אחת המזוודות בידי קרובים שליוו אותם לנמל התעופה ושילמו 178 דולר עבור שתי המזוודות האחרות.

 

אל על: המיומנות של הדיילת מספיקה

 

בדיון בבית המשפט טענו התובעים כי המזוודות שלהם לא נמדדו בשום שלב וכי בכרטיס הטיסה לא מצוינות מידות המזוודות שאותן מותר להעלות למטוס. חברת אל על טענה כנגד כי תקנות יאט"א מתירות לכל נוסע בקווים אל ומצפון אמריקה לשאת ללא תשלום שתי יחידות כבודה שמידותיהן יחד (אורך, גובה ורוחב) לא חורגות מהמידות המצטברות של 273 ס"מ ובמשקל מרבי של עד 32 ק"ג. התקנות מתירות, טענה הנתבעת, לשאת ככבודת יד מזוודה אחת שמידותיה לא יחרגו מ-115 ס"מ ומשקלה לא יעלה על 8 ק"ג.

 

חברת אל על טענה כי 3 יחידות הכבודה של התובעים חרגו בגודלן ולכן התבקשו לשלם על פי הנוהלים 89 דולר עבור כל אחת מהן.

 

נציגת אל על אישרה בבית המשפט כי גודל המזוודות לא נמדד אבל אמרה שמיומנותה של דיילת הבידוק מספיקה כדי להעריך "חריגה קיצונית" כפי שהייתה במקרה זה, והוסיפה כי אין זה מחובתה של הדיילת להבהיר לנוסעים מה גודל המזוודות המותר.

 

בנוסף, הכחישה נציגת אל על כי דיילת הבידוק ומנהלת התחנה נהגו בתובעים בצורה לא מנומסת וטענה כי התובעים הם שצעקו והשליכה את הדרכונים והכרטיסים בפניהן של השתיים, ואף פגעו בהם.

 

השופטת כתבה בפסק הדין ש"במידע לנוסע המודפס על גבי כרטיס הטיסה מצויין כי בטיסות טראנס אטלנטיות מוגבלת הכבודה לשתי מזוודות לנוסע במשקל מרבי של 32 ק"ג כל אחת. לא מפורטת שם הגבלה על מידות המזוודות". עוד כתבה השופטת כי קשה להשתחרר מהתחושה כי הדרישה לתשלום עבור כבודה חורגת נעשתה "בשרירות לב ולא על פי קנה מידה ראוי".