השביתה בנמלים לא נגמרה

איגוד המשתמשים בהובלה ימית: "שום דבר לא חזר לקדמותו, ויש עובדים שמקשים על חזרה מלאה לעבודה". את הנזק הישיר, 120 מיליון שקל, הם מתכוונים לתבוע מהמדינה

"מבחינתנו השביתה בנמלים לא נגמרה. המערכות לא חזרו לתפקד כמו לפני השביתה. מבחינת עם ישראל השביתה בנמלים הסתיימה לפני כחודש, אבל האמת היא ששום דבר לא חזר לקדמותו". הדוברים הם ראשי איגוד המשתמשים בהובלה ימית - דב מרום המנכ"ל ואייל מלמוד היו"ר, שהוא גם חבר במועצת המנהלים של רשות הנמלים.

 

השניים מצביעים לעבר הים בחיפה וסופרים 15 אוניות, העוגנות מחוץ לנמל וממתינות לפריקת הסחורה. לדבריהם, בנמל אשדוד ממתינות 18 אוניות. "הבעיה העיקרית שלנו היא להעיר את המערכת", הם אומרים, "המצב הקיים הוא בלתי נסבל ומסב נזק כספי של מאות מיליוני דולרים למדינה".

 

איגוד המשתמשים בהובלה ימית מאגד בתוכו את כל מי הגופים הצריכים להוביל מטענים בים. בין חברי ההנהלה באיגוד: איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים, אגרקסקו, משרד הביטחון, התעשייה הקיבוצית, מכון היצוא ואחרים.

 

העובדים אשמים

 

מרום ומלמוד טוענים, כי מאז השביתה האחרונה הנמלים לא חזרו לעבודה מלאה. השניים גם מפנים אצבע מאשימה לעבר עובדי הנמלים. "אני לא יודע לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שמונעת מהנמלים לחזור לתפקוד מלא. אבל ההרגשה היא, שמתחת לפני השטח יש קבוצות עובדים, שמקשות על חזרה מלאה לעבודה. התחושה היא שמשהו במערכת אינו עובד כמו שצריך", אומר מלמוד, "העובדים קובעים אם הנמל ייפתח או ייסגר. זה מה שקורה כשמגיעים למצב שבעל הבית במדינת ישראל הם עובדי הנמלים".

 

השניים מספרים על נזקים גדולים שנגרמו כבר לתעשיינים ויצואנים בגלל המצב הנוכחי. היצואנית הכי גדולה של מדינת ישראל למוצרי פלסטיק לא יכולה לייצא, אומר מלמוד, סבב האוניות בנמל חיפה - פריקת מטעני יבוא והטענת מטעני יצוא - לוקח בזמנים רגילים עד 3 ימים. כיום מגיע אותו סבב למינימום של כ-10 ימים. מדובר בהפסד עצום לחברות הספנות, שמגלגלות את זה על בעלי המטענים, שנאלצים לספוג את הנזק.

 

לטענת השניים, הנזק הישיר שספגו בעלי המטענים מסתכם בכ-120 מיליון שקל - עלויות ההובלה, אחסנות בחו"ל והמתנת האוניות בנמלי ישראל.

 

אבל הנזק הישיר אינו הכול. מלמוד מספר על אוניות שמגיעות לישראל, ממתינות לפריקה כ-10 ימים ובורחות מכאן עוד לפני הטענת היצוא. "ישראל היא בורג קטן בלוח הזמנים הבינלאומי שלהן, ויש להן התחייבויות מול לקוחות ושווקים אחרים", מסביר מלמוד.

 

לדברי מרום, למצב הזה יש גם נזקים מצטברים: "בשנתיים האחרונות ישראל איבדה את כל האמינות המסחרית שלה מול השווקים הגדולים. אם הצלחנו לכבוש שוקי יצוא, עכשיו הם עוברים לאספקה ממדינות אחרות. ביום חמישי שעבר נפגשתי עם יו"ר המועצה למסחר ישראל-וירג'יניה. האיש הגיע לישראל מסיבה אחת: להזהיר מפני התערערות האמון של וירג'יניה באספקה מישראל. אני מפגיש אותו עם מפעלים שסבלו מהשביתה, כדי שינסו לשכנע אותו שיש גם שביתות באמריקה, ושהמצב יחסור לקדמותו. אין לי דרך אחרת לפעול".

 

השניים מספרים על מפעלים שנמאס להם והחליטו לפתוח מפעלי ייצור מחוץ לישראל, כדי שלא יסבלו מהמצב בנמלים. יצרן הפלסטיק שהולך ומקים בחו"ל אתרי ייצוא, מפעל נייר גדול שעמד לפני השקעות גדולות בישראל, אבל עצר כעת את תוכניותיו. "מדובר פה בהפסד של יצוא ובהגדלת האבטלה", אומרים השניים. מרום: "אני מכיר היום 4 מפעלים מהמובלים בארץ בתחומם שנמצאים בבדיקות, ושניים מהם גם במו"מ מתקדם לרכישת מפעלי ייצור באירופה. המשמעות לכלכלת ישראל היא הרסנית. מישהו צריך לתת על כך את הדעת".

 

רואים את השביתה הבאה

 

באיגוד המשתמשים בהובלה ימית מתכוונים לפנות לממשלה ולבקש פיצוי על הנזקים הישירים שנגרמו להם. "את החשבון על ההוצאות הישירות אנחנו נגיש לממשלה", אומרים השניים, "אבל את ההוצאות העקיפות אין גורם שמסוגל לכסות. אם לא נקבל את הפיצוי, נאלץ לפנות לערכאות נגד עובדי הנמלים, רשות הנמלים וממשלת ישראל. כרגע אנחנו במו"מ מול האוצר, ויש לנו הבטחה בעל פה לכיסוי הנזקים, אבל הכיסוי הוא חלקי ומוגבל בזמן, ואינו מספק אותנו".

 

מרום ומלמוד כבר רואים באופק את השביתה הבאה, בסביבות חודש פברואר 2005, עם כניסתו לתוקף של חוק רשות הנמלים, שהופך את הנמלים לחברות ממשלתיות. "אני צופה שידור חוזר של מה שהיה כאן לפני חודש", אומר מלמוד, "הטקטיקה שנקטה בה ממשלת ישראל לא שינתה את מאזן הכוחות. העובדים נכון להיום הם עדיין הבעלים בפועל של הנמלים, כך ששום דבר לא השתנה".

 

השניים מציעים לממשלה להתעשת מהר ולפעול לשינוי המצב. צריך לפתוח מיידית את נמל היובל, הם אומרים, ליצור אלטרנטיבות אמיתיות, ולא את האלטרנטיבות שמכרו לנו. בלי זה, אין שום סיכוי למהלך אחר להצליח.

 

מרום: "אני מכיר היום 4 מפעלים מהמובלים בארץ בתחומם שנמצאים בבדיקות, ושניים מהם גם במו"מ מתקדם לרכישת מפעלי ייצור באירופה, כדי לחסוך את הצורך בשימוש בנמלים הישראלים. המשמעות לכלכלת מדינת ישראל הרסנית. במקום להביא את כל מפעלי הפיתוח לכאן ולהגדיל את הייצור, הם מעבירים את המפעלים לאירופה. מישהו צריך לתת על כך את הדעת ולשנות את המצב הזה".