מצב החסה

תנו לחסה את הכבוד המגיע לה: היא בריאה, היא רזה, היא יפה. רק עכשיו, בפיגור ניכר אחרי מצבה בעולם, היא מתחילה לקבל את המקום הראוי על שולחן הגורמה הישראלי. קמפיין החסה הגדול יוצא לדרך

עד לפני כעשור איש לא טרח להקדיש תשומת לב מיוחדת לחסה. היא נחה כנועה ופריכה בתחתית סל הירקות, שימשה מצע להגשת מנות קרות וירקות מיוחסים יותר, וציפתה בשקט שמישהו יתייחס. פה ושם השתמשו בה בעלי המסעדות והשפים כדי "לנפח" סלטים, אבל אפילו החקלאים והאגרונומים דחקו אותה לקרן של המחקר והפיתוח. וככה פתאום, בלי שום סיבה מיוחדת או השפעות חיצוניות (בחו"ל היא ביססה לעצמה מעמד איתן מזמן) היתה לה עדנה.

 

מזה שנים אחדות החסה שבה ותופסת את המקום המגיע לה בתפריט היומיומי שלנו. אולי בשל החרדה ההולכת וגוברת לגזרה ולעלייה במשקל, אולי בזכות כל העלעלים הינוקים ("בייבי") שהחלו מלבלבלים סביבה בשקיקים על מדפי המרכולים. היום זו עובדה - החסה צוברת תאוצה ואף זוכה לדחיפה מאחור באמצעות קמפיין גדול של מועצת הצמחים, וכולנו מקווים שהיא תגיע רחוק - עד ליעד של 100 אלף טונות לשנה המצופה בעוד כשנתיים.

 

חסה היסטורית

 

מיניה וסוגיה השונים של החסה גדלים בר באירופה, אגן הים התיכון, אסיה הקטנה והודו. היא בויתה וגודלה על-ידי הסינים והמצרים עוד בזמן העתיק. בתקופה ההיא רחשו לחסה כבוד ויקר: המצרים הקדישו אותה לאל הצמיחה והפרסים, שראו בה מעדן, הגישו אותה למלכים.

 

אצלנו היא מופיע בתנ"ך, שם היא מכונה "מרור", חלק בלתי נפרד מצלחת הפסח. חכמי המשנה מונים חמישה סוגים שבהם יוצאים על ידי אכילת המרור בפסח. אחד מהם כונה בפיהם "חסא", משום שהאל חס על בני ישראל, ומכאן כפי הנראה שמה בעברית של ימינו.

 

השם הלועזי של החזה, Lettuce באנגלית ו-Laitue בצרפתית, מקורו במונח הלטיני Lactuca - "חלבית" בתרגום חופשי - משום שכשאר חותכים את הקלח הוא מפריש נוזל חלבי. היוונים מצאו בחסה סגולות מרפא והיפוקרטס, אבי הרפואה, האמין שהיא משפרת את הבריאות. רופאו של הקיסר הרומאי אוגוסטוס חיבב את הירק הבריא על הרומאים ויורשיו האמינו שיש בכוחו להסדיר פעולות מעיים אצל צעירים ולסייע לשינה רגועה בגיל מופלג.

 

היום אנו יודעים שאותו נוזל חלבי, שריחו מזכיר את ריח האופיום, מכיל אלקלואידים, ושכל מיני החסות הם נרקוטיים במידה זו או אחרת. יש אומרים שאכילת כמויות גדולות מאוד של חסה עלולה לגרום לערפול חושים ואפילו לאובדן הכרה. בכמויות סבירות היא מרגיעה ומשככת מדווים. ברפואה העממית נהגו להשתמש בשיקוי שנעשה מחליטת עלי חסה להקלה על שיעול ולהרגעת צריבות בעור.

 

חסה לבריאות

 

החסה נתפסת ממילא כירק בריא בקרב הצרכנים, אך במועצת הצמחים בחרו להדגיש את הנושא, בהסתמך על מחקרים אחרונים בתחום. חסות ירוקות עשירות בוויטמינים A , K , ויטמינים מקבוצת B ובכללם חומצה פולית, ויש בהן מעט ויטמין C, סידן, אשלגן וברזל. החסה בעלת העלים הכהים היא מקור לנוגד החמצון לוטאין, המסייע לבריאות העין. בחסה סגולה יש אנטוציאנים, נוגדי חמצון התורמים להאטת תהליכי ההזדקנות.

 

החסה נחשבת לירק דיאטטי במיוחד, רק 10 קלוריות ל-100 גרם, אבל מומחי הדיאטה מדגישים כי רוב רובה של החסה הוא מים, וכדי ליהנות מיתרונותיה הבריאותיים יש לצרוך כמויות גדולות ממנה. לפי מועצת הצמחים, שני ספלים של חסה חתוכה מספקים 100 אחוז ממנת הוויטמין K המומלצת ליום, 80 אחוז ממנת הוויטמין A , 40 אחוז ממנת החומצה הפולית ו-30 אחוז ממנת הוויטמין C .

 

חסה עכשיו

 

בעוד שבחו"ל בורך מדף החסות במינים רבים ומגוונים, בארץ ניתן היה להשיג עד לפני מספר שנים רק סוגים מעטים. הזן הנפוץ ביותר היה חסה ארוכת עלים, הנקראת חסה רומית (או ערבית), ולצדה חסה אייסברג (אמריקנית) צפופת העלים ודמוית הכרוב. במקומות מסוימים נמכרו גם חסות צבעוניות, עגולות, מסולסלות ומיני עולש.

 

משהחלה קרנה של החסה עולה בקרב הצרכנים, גם המשווקים והמגדלים לא נשארו אדישים. מבחר החסות גדל ולצד החסות השלמות החלו להופיע חסות שטופות וחתוכות באריזות אטומות. סקרים שערכה מועצת הצמחים העלו ממצאים מעניינים: 91 אחוז מהאוכלוסייה בישראל אוכלים חסה, את המקום הראשון במשפחה באכילת חסה תופסת האם (87 אחוז) וככל שהילדים קטנים יותר כך הם ממעטים באכילתה. החסה נתפסת כירק בריאותי ודיאטטי, אך הגורם המרתיע את צרכניה יותר מכל הוא ההתעסקות בשטיפה וחיתוך. היקף שיווק

 

היקף שיווק החסה היום מוערך ב-82.5 טונות לשנה, והישראלי הממוצע צורך 12.330 ק"ג חסה לשנה (לעומת 14 ק"ג חסה לנפש בארה"ב). שתי המטרות העיקריות שניצבות עתה בפני אנשי החסה הן שיפור האריזות והארכת חיי המדף של המוצר. הגידול המשמעותי ביותר צפוי בצריכת חסות מיוחדות והמוצרים המעובדים – חסה שטופה וקצוצה. "בעתיד יושם דגש על פיתוח אריזות השומרות על טריות המוצר ועל העלאת רמת הניקיון שלו לרווחת הצרכנים ולהנאתם", אומר מיכאל אלון, מנכ"ל מועצת הצמחים.

 

שוק מוצרי החסה המעובדים מגלגל בארה"ב יותר מ-1.2 מיליארד דולר בשנה, וכדי להגיע לחדירה דומה בשוק המקומי, שואפים המגדלים להגיע ל-100-150 מיליון שקל לשנה (לעומת 35-45 מיליון שקל לשנה כיום). לכבוד הקמפיין הכינו במועצה חוברת מתכונים יפה שעליה חתום השף חנוך בר-שלום, עם הסברים קצרים על סוגי החסות, ערכן הבריאותי והשימוש בהן. נקודות המכירה - ברשתות השיווק, בשווקים ובחנויות הירקות - קושטו בכרזות ובדגלונים והמוכרים צוידו במידע על החסות, שאותו ישמחו להנחיל לצרכנים.