העימות השני בין בוש וקרי, הלילה (שבת) באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, נראה כמו תחרות אגרוף על הכתר העולמי במשקל כבד. בוש וקרי שיגרו חבטות מילוליות קשות זה בזה והציגו עמדות מנוגדות לחלוטין. כל צד טען לנצחון טכני לאחר תשעים דקות, אבל לא היה שם נוק אאוט ברור. אף אחד לא נפל לקרשים.
מסקר בזק שערכה רשת CNN לאחר העימות עולה שהציבור נחלק באופן כמעט שווה בדעותיו בשאלה מי ניצח בעימות עם יתרון קל לקרי - 47% לעומת 45% לבוש.
בוש שכנע את המשוכנעים - 45 אחוז מהאמריקנים התומכים בו. קרי שכנע גם הוא את המשוכנעים - 45 האחוז שתומכים בו. השאלה הגדולה היא כיצד השפיע העימות הלילה על עשרה אחוז של אמריקנים מתלבטים. ואולי חשוב עוד יותר: מה חושבים המתנדנדים במדינות המתנדנדות שמספרם הוא לא יותר מ-2 וחצי מיליון איש.
התשובה על כך אינה ברורה. יהיה כנראה צורך להמתין לעימות השלישי והמכריע ביום רביעי בשבוע הבא באריזונה, ואולי עד לרגע האחרון ממש ערב הבחירות ב-2 בנובמבר.
אחרי העימות הראשון (62 מיליון צופים) שגרם נזק רב לבוש, של אובדן יתרון מבטיח של 8-12 אחוז והחזיר את קרי לתמונה, הפעם היה זה סוג של עימות פחות מכופתר והרבה יותר נוח לנשיא בוש. מתכונת של אסיפת בחירות עממית, שאיפשרה לבוש להיות משוחרר יותר ולהפגין את אופיו החברמני והמבודח.
בניגוד לעימות הראשון שבו עמדו המועמדים צמודים לפודיום ובוש נראה קפוא ועצבני, הפעם הם ישבו על דרגשים ויכלו לנוע על הבמה ולהתקרב ל-140 הצופים. הקהל נבחר על ידי סוקרים של מכון גאלופ, שאיתרו מצביעים מתלבטים.
כל אחד מהנוכחים הגיש שתי שאלות למנחה העימות, צ'ארלי גיבסון מרשת ABC. איש מלבדו לא ידע מהן השאלות וכותבי השאלות לא ידעו מראש אם ייבחרו להציגן למועמדים. גיבסון בחר 18 שאלות, שהוצגו במשך 90 דקות, שמחציתן הוקדשו לשאלות בנושאי חוץ וביטחון ומחציתן לנושאי כלכלה ופנים.
זה היה בסיומו של עוד יום של פיגועים בטאבה ובבגדד, עריפת ראש של בריטי בעיראק, סטטיסטיקה לא מחמיאה על מצב התעסוקה בארה"ב, שבוע שבו ראש הצוות האמריקני הגיש את דו"ח מסקנותיו ולפיהן לסדאם לא היה נשק להשמדה המונית.
שיגר חבטות בקרי
בוש לא נראה מתגונן כלל. הוא זינק מייד עם תחילת העימות כמו מתאגרף. בוש ניסה להציג עצמו כמנהיג במלחמה, שמסוגל לקבל החלטות קשות ואמיצות שיעמדו למשפט ההיסטוריה.
הוא נראה הפעם עירני וממוקד, שלא כמו בפעם הקודמת. הוא שיגר חבטות בקרי, וניסה להציגו כפוליטיקאי המשנה עמדתו שאינו מסוגל לשבת בבית הלבן ולקבל החלטות קשות בעידן של מלחמה. "אתה יכול לברוח, אבל אתה לא יכול להסתתר", הטיח בוש בקרי ושוב ושוב על רקורד ההצבעה שלו בסנאט.
כשקרי דיבר על הצורך במודיעין טוב יותר, בוש תקף שוב וטען שקרי הצביע נגד הגדלת תקציב המודיעין באמצע שנות התשעים. בוש ניסה לחשוף את קרי לניגודים בין העמדות שהביע בעימות הראשון לבין הצבעותיו במשך עשרים שנה בסנאט.
"להמשיך לבצע שגיאות זו לא חוכמה"
קרי ניסה להציג עצמו כאלטרנטיבה ראויה, כמי שמוכן להיכנס לבית הלבן ולקבל החלטות קשות בנושא מלחמה ושלום. קרי יהיה תקיף, אבל יהיה חכם, בניגוד לשגיאות האיומות של בוש.
העימות הזה היה כמו צילום רנטגן של שני המועמדים, שהציגו עמדות מנוגדות בשורה ארוכה של נושאים, מעיראק והמלחמה בטרור, הגרעון בתקציב, מיסים, ביטוח רפואי ועד להפלות ומחקר בתאי גזע. אבל יותר מהשוני העצום בתכנים, יצטרך הבוחר להחליט מי מהשניים הוא בעל האישיות המתאימה לשבת בבית הלבן.
בוש דיבר על עקביות ונחישות. קרי סנט בו שלבצע שגיאות איומות ולהתעקש להמשיך בהן, זו אינה חוכמה גדולה.
קרי לעג לנשיא בוש שהוא הנשיא הראשון ששרף עודף תקציבי עצום בקדנציה אחת והשקיע את אמריקה בגרעון של 2.2 טריליון דולר. קרי הזכיר שתחת ממשל קלינטון אוזן התקציב הלאומי ונוצרו 23 מיליון מקומות עבודה חדשים.
קרי האשים שהפחתת המיסים של בוש פעלה לטובת העשירים בלבד. בוש קפץ על המציאה והזהיר שקרי יעלה מיסים כדי להפחית את הגרעון.
קרי אמר: "אני לא מתכוון להעלות מיסים", והזכיר את בוש האב שאמר בעימות מול דוקאקיס ב-1988: "קראו את שפתי, לא תהיה העלאת מיסים". בוש האב ניצח והעלה מיסים. זה עלה לו בנשיאות כעבור ארבע שנים.
"כמובן שהוא יעלה מיסים", טען הנשיא בוש וקרי הגיב: "הנשיא מנסה להפחיד את כולם כאן". על הגרעון החמור והמלחמה בעיראק, תקף קרי את בוש באומרו: "אילו עשינו דיפלומטיה חכמה היינו חוסכים 200 מיליארד דולר על הפלישה לעיראק ועכשיו אוסאמה בן לאדן אולי היה בכלא או מת. זוהי המלחמה באמיתית בטרור".
על משבר התעסוקה בארה"ב, אמר קרי שבוש הוא הנשיא הראשון זה 72 שנה שארה"ב איבדה מקומות עבודה בתקופת כהונתו.
"בא לי לצעוק"
קרי האשים את בוש שתחת נשיאותו גדל האיום על ארה"ב מצד אל קאעידה, מאיראן, וצפון קוריאה. "זה איום. איום עצום בעוד הנשיא עסוק עם עיראק".
בוש הגיב שממש בא לו לצעוק. הוא האשים את קרי במדיניות "תמימה ומסוכנת", כשקרי דיבר על הצורך שאמריקה תחזור למו"מ ישיר עם צפון קוריאה.
על העובדה שלא נמצא בעיראק נשק להשמדה המונית אמר בוש: "לא שמחתי לשמוע שלא מצאנו נשק, אבל סדאם חוסיין היה איום מיוחד והעולם במצב יותר טוב בלעדיו".
אחת הבעיות הגדולות של בוש היא שמועה שמועברת בקרב סטודנטים בקמפוסים, שבוש יחדש את גיוס החובה לצבא מייד לאחר הבחירות. בוש קפץ וצעק ממש למיקרופון: "אנחנו לא מתכוונים לחדש את גיוס החובה. נקודה".
"ערפאת לא יוביל למדינה פלסטינית"
בוש התייחס גם לאזורנו כשניסה להדגים מדוע העם האמריקני אינו רוצה נשיא שיקבל החלטות לפי מידת הפופולריות שלהן. "בנוגע לישראל לקחתי החלטה שלא לקיים מגעים עם ערפאת", אמר. "איני חושב שהוא אדם שיכול להוביל למדינה פלסטינית. אנשים באירופה לא אהבו וזה לא היה פופולרי, אבל זה היה דבר נכון לעשות. הפלסטינים צריכים מנהיגות שתוביל לחופש ולדמוקרטיה".
בוש השווה את ההחלטה להחרים את ערפאת להחלטתו שלא להצטרף לבית הדין הבינלאומי בהאג, שם ביקשו להעמיד לדין את החיילים האמריקנים בעיראק. "אינכם רוצים נשיא שרוצה להיות פופולרי, אלא כזה שמנסה לעשות את הדבר הנכון", אמר.
מה חושבים המתלבטים
90 דקות של העימות ציירו תמונה ברורה למדי של שני מועמדים, הרואים בצורה שונה שורה ארוכה של נושאים, מעיראק והמלחמה בטרור, דרך הגרעון בתקציב, מיסים, עבור לביטוח רפואי והפלות.
אבל מעבר להבדלי העמדות, נראה שהנשיא הבא ייבחר גם על פי אופיו. מכונת התעמולה של בוש מנסה להציג את קרי כאדם שאינו מתאים לתפקיד ובוש עצמו אמר לקרי: "אתה חייב להיות עקבי כשאתה מכהן כנשיא".
השאלה הגדולה היא מה חושבים המתלבטים. האם השתכנעו שאופיו של קרי אינו יציב דיו להיות נשיא בעידן של מלחמה? או אולי הם השתכנעו מכושרו הרטורי העדיף והשליטה הטובה שלו במגוון הנושאים שבהם צריך לטפל היושב בבית הלבן.