ילד גדול

סינגל חדש של רפי פרסקי, מתוך אלבום שייצא בדצמבר, הגיע השבוע לתחנות הרדיו. "עכשיו אני כבר ילד גדול, הרבה יותר רגוע מפעם, הרבה יותר מפוכח". ראיון עם מי שספר יותר מכמה פעמים עד 10 - ואולי הפעם משהו יקרה

בתחילת שנות ה-90 רפי פרסקי היה הדבר הטוב הבא. שירים דכאוניים, חן בלתי נגמר, שיער ארוך שעשה ריגושים לכל מיני בנות בגיל המתאים וחיוך של מיליון דולר. העיתונאי עמנואל בר-קדמא המליץ אז לקהל קוראיו לשים עין על פרסקי. "אולי ייצא ממנו זמר המחאה האותנטי הראשון", כתב בר-קדמא חודשים ספורים לפני שיצא ב-1989 אלבומו הראשון של הזמר, "כמה פעמים ספרת עד 10", שעורר התעניינות רבה וזכה לביקורות משבחות.

 

בר-קדמא לא היה היחיד שחשב כך, גם בחברת התקליטים NMC גילו התעניינות, ופרסקי היה לזמר הראשון שקיבל חוזה הקלטות בחברה לאחר הפרידה מ-CBS. על אלבום הביכורים שלו כתב אז עמוס אורן ב"ידיעות אחרונות": "פרסקי עושה רוק טהור ומזוקק יש לו קול מרתק ומהפנט, שירה מצליפה, קטלנית בפגיעתה, כזו שכופה הקשבה והתייחסות".

 

לשמו של פרסקי דבקו שמות התואר: "תגלית", "הבטחה מסקרנת" ו"סינדרלה". נדמה היה שפרסקי, עד אז טכנאי באולפני "טריטון", בדרכו למעלה.

 

האלבום, בהפקתו המוזיקלית של מנהלו האישי יעקב גלעד, גרף זהב. גלעד צוטט אז באחד הראיונות כשאמר: "לפרסקי יש קול שמזכיר לי מוזיקה מהסוג שאני אוהב באנגליה. רוברט סמית מהקיור שכזה... יש בו משהו חותך, בוטה מאוד, חד. אני לא יכול להשוות אותו לאף אחד אחר בארץ".

 

משיקולים שגויים, ההופעות של פרסקי, שהיו אמורות ללוות את צאת האלבום הראשון, נדחו - והמומנטום נמוג. פרסקי נדחק לשוליים, בין היתר בשל עליית גל להקות ה"רוקסן" שניגנו רוק עדכני יותר. אלבומו השני, "מפתח הלב", גם הוא בהפקתו של גלעד, יצא שנתיים מאוחר יותר ואכזב במכירות. גם אלבומו השלישי, "סקס, אוכל, כסף, אהבה, שנאה", אותו הפיק עובד אפרת, לא הצליח לממש את הציפיות. פרסקי התעטף בשתיקה, עם הבלחות רגעיות בעיתונות המקומית בנושאים שקשורים פחות למוזיקה ויותר לרכילות.

 

ב-1997 הוא פתח קיוסק ברחוב אלנבי, אותו הסב מאוחר יותר לפאב על-שמו של המוזיקאי יוסי אלפנט, חבר קרוב שנפטר שש שנים קודם לכן, אך גם מיזם זה לא צלח.

 

השבוע, תשע שנים מאז צאת אלבומו האחרון, מוציא פרסקי לתחנות הרדיו סינגל מתוך אלבום חדש שייצא בלי נדר בדצמבר. "חדר 123" מוגדר בהודעה לעיתונות המצורפת לו כסינגל הראשון מתוך האלבום, אך סינגל ראשון מאלבום מובטח חדש של הזמר יצא כבר ב-2001. "השיר שיצא לרדיו לפני שלוש שנים היה מתוך אלבום אחר שניסיתי להוציא ובסופו של דבר לא יצא לפועל", מסביר פרסקי ומתכוון לאלבום אותו אמור היה להפיק מיכה שטרית בלייבל שהקים 10CD - אך פשט את הרגל.

 

"חמש שנים", אגב, ייכלל גם הוא ברשימת השירים באלבום הנוכחי, אותו מפיקים במשותף טל מטמור ועובד אפרת. ברשימת הקרדיטים ניתן למצוא את יעקב גלעד בתפקיד מפיק המיקסים, מיכה שטרית, ארקדי דוכין וז'אן פול זימבריס. על גלעד אומר פרסקי: "יעקב הוא יחיד. אני מכיר את כל התעשייה בישראל, עבדתי עם רוב האנשים בה בגלגוליי הקודמים ואני אומר חד משמעית אין שום דבר שדומה או מקביל ליעקב גלעד. גם באלבום החדש הוא נחלץ לעזרתי ואני מודה לו מקרב לבי על כך".

 

כאילו נעמדו המים מתחת לירקון

 

החומרים החדשים באלבום שהצטברו בשנתיים האחרונות בושלו במשך שמונה חודשים, ולדברי פרסקי, האלבום מוכן. בתקופה הארוכה שבה נעדר מסצינת המוזיקה, הוא עבד בשורת עבודות, והפרנסה העיקרית שלו כיום היא מייצור דיסקים. "מעולם לא התרחקתי מהמוזיקה. אני לא יכול, זה חזק ממני. אני כותב שירים ושר, זה מה שאני עושה", הוא אומר.

 

"חדר 123", הסינגל החדש, הוא הכי פרסקי שיש, כאילו נעמדו המים מתחת לירקון. הזמר עצמו מתקשה לזהות את ההקבלה בסאונד לשירים מפעם: "אני לא מרגיש את זה. זה כמו שהמון אנשים אומרים לי שהבת שלי, תמר, מאוד דומה לי. זה קרוב מדי, אני לא רואה את זה".

 

השוני העיקרי הוא בטונים של הטקסט, שבמידה מסוימת פחות קודר מטקסטים קודמים שלו. "זה על מישהו שצופה את מה שיקרה לו. הוא יודע שהדברים יקרו, אבל לא עושה שום דבר בכדי למנוע אותם, ההפך, הוא זורם איתם הלאה", הוא אומר, "זה לא נכתב עליי למרות שגם אני כזה. לא מתוך אפטיה או חוסר אנרגיה להתנגד, אני פשוט לא מגיב לדברים". הנושא שמחבר בין השירים באלבום לדבריו הוא: "סיפורים של פספוסים או של אנשים שחיים ליד החיים".

 

למרות הציפייה רבת השנים לצאת האלבום ושנים של עליות ומורדות, פרסקי עדיין אופטימי: "אני לא לחוץ, אני בעיקר מרוגש ושמח. זה הדיסק שאני הכי מתרגש לקראתו כי אני יודע במה מדובר. שנים שאני מנסה להוציא אותו, וזה לא הולך בגלל כל מיני דברים שקשורים לכסף ופתאום זה קורה. אתמול שמעתי את השיר לראשונה ברדיו ולא יכולתי לזוז מרוב התרגשות. קפאתי ועד שהוא נגמר לא האמנתי שזה קורה בכלל. אין בי פחד, אפילו לא טיפה, אני מוכן להכל קצת כמו בשיר, אני יודע מה צפוי וזורם עם זה. עכשיו אני כבר ילד גדול, הרבה יותר רגוע מפעם, הרבה יותר מפוכח".