איך עושים את זה: הדפסות ענק

מי מאיתנו לא ראה את הפוסטרים הענקיים שתלויים על הבנין בדרך ההלכה בתל אביב? בוודאי שאלתם את עצמכם, כיצד מבצעים את ההדפסה הזאת. וגם אם לא, אורי ארמון וירמי אריאלי ביררו בשבילכם, ואפילו הגיעו לכמה תובנות

ובכן, היו זמנים בהם זו בהחלט הייתה יכולה להיות בדיחה, למעשה עד לפני שש שנים בדיוק. כבר כמה שנים שהם מסתכלים עלינו בעיניהם הגדולות וגופם הענק כאשר אנחנו עוברים, קטנים כמו נמלים, מתחת לשלט שעליו הם מופיעים בכניסה לרמת גן ומעל נחל איילון.

 

את שלטי הענק המכסים בתים שלמים ומתפרסים על שטח של עד 2,200 מ"ר הביא אלינו גיא ברעם בשנת 1998, בעזרתן האדיבה של מכונות הדפסה שבאותו זמן היו זמינות רק בניו יורק.

השלטים הלכו וגדלו עד שהגיעו לגודלם המירבי (נכון להיום), בשלט העוטף שלושה מקירותיו החיצוניים של בניין מגורים.

 

השלט שהוגש לספר השיאים של גינס בתור השלט הגדול בעולם, כמעט ונכנס למהדורה האחרונה, כאשר חברה "לא מתחשבת" מבריטניה לקחה לעצמה את הבכורה עם שלט בן 3,500 מ"ר.

 

אז נחזור אל הסטודיו

 

ניסיון ליצור קובץ ברזולוצייה מתאימה וביחס של 1:1 לשלט עצמו, עשוי להעמיד כל גרפיקאי או מחשב במצב מביך למדי. משקלו של קובץ כזה עשוי להגיע לכ-10 גיגהבייט (לא כולל שכבות). בפועל, רזולוציית הקובץ המיועד להדפסה, עומדת על dpi25 בלבד, שהם כ-5% מגודלו של הקובץ הסופי. לא שאנחנו מזלזלים, חס וחלילה, בקובץ במשקל של 50 מגהבייט, אלא שזה באמת כבר לא קובץ חריג במיוחד.

 

תהליך ההדפסה

 

כיום, המדפסת שמדפיסה את השלטים האלו כבר עלתה לארץ, ושוכנת לה בדפוס "עבודי-צאיג" בראש העין. מדפסת אמרנו? מפלצת תהיה, קרוב לוודאי, מילה יותר מדויקת. מדובר במוטציה מוזרה של מדפסות הזרקת הדיו שכולנו מכירים, עם שמונה ראשי צבע שנוסעים להם לאיטם הלוך וחזור ביצירת פס צבע של חמישה ס"מ.

 

המדפסת מאפשרת להדפיס על בד שרוחבו כחמישה מטרים ואורכו בלתי מוגבל. ובשעה אחת ניתן ליצור אמצעותה רצועה שרוחבה חמישה מטר ואורכה 18 מטר. הדפסתו של שלט שלם, יכולה גם להימשך למעלה מ-20 שעות רצופות.

 

"מפלצת דיו"

 

כיצד נעשה חיבור השלט?

 

רצועות הבד שהודפסו זה עתה, ומהן עשוי השלט, מועברות לשלב החיבור כך שהשלט הסופי מגיע לאתר בו ייתלה, מוכן להרכבה בגודלו המלא. גם אופן החיבור בין הרצועות אינו רגיל. במרבית המקרים, מתבצע החיבור באמצעות גלי קול. הלחמה מסוג כזה יוצרת חיבור חזק מאוד וכמעט בלתי נראה לעין. במקרים בהם השלט מותקן במקום החשוף לרוח חזקה במיוחד, יחזקו את החיבורים גם באמצעות תפירה.

 

שלב ההרכבה בשטח

 

השלט עצמו עשוי מבד רשת. בד שכזה, הוא בעצם רשת הצללה לכל דבר. תכונה זו מאפשרת לתלות את השלטים גם בחזיתם של בנייני מגורים - מבלי לחסום לדיירים את האור או את אוויר באופן מוחלט. כך למשל, מנוצלים רוב השלטים הללו לכיסוי בניינים שנמצאים בתהליך שיפוץ.

 

הרכבת השלט היא תהליך ארוך ומורכב, המשתנה מאתר לאתר ולעיתים אף כרוך בסיכון. לדוגמה, בשלטי הפרסומת הארוכים של חברת ההלבשה קסטרו, מתבצע עיגון של השלט לצידי הבניין תוך ביצוע סנפלינג מגגו.

 

במקרים אחרים נמצא השלט על גבי פיגומים שעל הבנין, והעיגון נעשה על הפיגומים עצמם. תהליך פריסת השלט מתחיל כבר בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, או אז נסגר מסלול הנסיעה בכביש שליד האתר, והשלט מועלה אל גג הבנין בעזרתו של מנוף ענק. בשלב זה מתחיל תהליך ארוך של חיבור חלקו העליון של השלט אל גג הבנין. 

 

לאחר חיבורו וחיזוקו, נזרק השלט, פשוטו כמשמעו, כלפי מטה ונפרש לכל אורכו של הבנין בתוך כמה שניות, תהליך קצר שגורם לכל מי שנמצא בסביבה לעצור לרגע אחד את נשימתו.

 

רעיון: 20 קומות של סנדי בר כמחסה מהשמש

 

שאלנו "איך שוטפים את השלט?", ובכן, מסתבר שלמרות שזהו חלומם של כל מדפיסי השלטים, לא ניתן לשטוף את השלט, והוא מיועד להגיע היישר להררי הזבל החדשים אשר בנגב. על מנת למנוע, ככל האפשר, פגיעה משמעותית בטבע, באות בחשבון שתי אפשרויות יותר חיוביות: דחיסת השלט לכדי כדור קטן במיוחד, או תרומתו לצה"ל, כדי שישמש את חיילינו כמחסה מהשמש.

 

עובדה זו העלתה בכותבי שורות אלה נוסטלגיה רחוקה. בזמננו, כשחייל רצה לקשט את בסיסו בתמונת דוגמנית זו או אחרת, היה הגודל המקסימלי שאושר על ידי המפקד - גודל גלויה ולא ס"מ יותר. ואילו החיילים של היום, נחים להם בצילה של דוגמנית מדהימה בגובה בנין בן 20 קומות.

 

בשולי השלטים

 

אנשי חברת "ברעם" ומתנגדי השלטים ניהלו לאורך השנים לא מעט מלחמות. שלוש פעמים ניסו לשרוף את השלט של חברת קסטרו, ללא הצלחה מרובה, שכן הרשת עליה מודפס השלט אינה דליקה.

במקרה אחר, ניסו כמה מאנשי התנועות הירוקות, הפועלות למען איכות הסביבה, למנוע את התקנתם של השלטים, בטענה שהם הורסים את יופיה האורבני של העיר.

 

ככלל, נוהג גיא ברעם להתייחס לשלטיו כאל "אמנות אורבנית". וטוען שלא יפרסם כל דבר על השלטים שלו. לדבריו, הפרסומות שעליהם, צריכות להיות מעוצבות בצורה יפה ואסטטית. אל דאגה, מודעות פרסום בוטות או הצעות נישואין גרנדיוזיות, לא ימצאו את דרכן אל חזית הבית שבאיילון.

 

כתבו: אורי ארמון וירמי אריאלי