ההשלכות המצמררות של חוק "דיגיטל מילניום"

חוקרים של תוכנית מדיניות חופש הביטוי במרכז ברנן לצדק בבית הספר למשפטים של NYU ערכו מחקר כדי לבדוק היכן נגמרים גבולות הקניין הרוחני ברשת ואיפה חל השימוש ההוגן

חוקרים של תוכנית מדיניות חופש הביטוי במרכז ברנן לצדק בבית הספר למשפטים של NYU ערכו מחקר כדי לבדוק היכן נגמרים גבולות הקניין הרוחני ברשת ואיפה חל השימוש ההוגן. במסגרת המחקר הם בחנו 131 מקרים של מכתבי אזהרה לפני תביעה (cease and desist letters) שנשלחו במהלך חמישה החודשים הראשונים של 2004 ובחרו מתוכם שבעה טיפוסיים.

 

בין המקרים האלה:

 

• מכתב אזהרה שנשלח מהניו יורק טיימס לספקית האינטרנט Verio בשל פארודיה לעמוד התיקונים של הטיימס באתר www.thenationaldebate.com. בניו יורק טיימס טענו כי דף הפארודיה מפר את זכויות היוצרים שלהם. www.thenationaldebate.com/other/NYTCorrections.htm. במקרה הזה לא התרגשו באתר מאיומי הניו יורק טיימס וטענו, בצדק, שהניו יורק טיימס מנסה להשתיק ביקורת לגיטימית באמצעות חוק זכויות היוצרים דיגיטל מילניום (DMCA).

 

• בתחילת ינואר פנתה לגוגל חברת Mir Internet Marketing וטענה כי חברת ProLinks הפרה את זכויות היוצרים שלהם כאשר השתמשה במילים המוגנות בזכויות היוצרים שלה כדי להפנות גולשים לאתר שלה באמצעות גוגל. לטענתה, המשפט Search engines are carefully tuned information management systems ואחרים שייכים לה ולכן, ProLinks עברה על החוק כאשר השתמשה בהם כדי לפתות גולשים להיכנס לאתר שלה. במקרה הזה גוגל נענתה לבקשה והסירה את הקישורי לאתר Prolinks למרות שלא היה לה "קייס", לדעת כותבי המחקר. המשפטים האלה רווחים למדי באתרים שיווקיים ובלתי סביר מצד Mir לטעון כי יש לה בעלות עליהם.

 

המסקנות הראשוניות של החוקרים הן כי למכתבים אלה יש, לעיתים, "השלכות מצמררות" על חופש הביטוי. זאת, מאחר וחוק דיגיטל מילניום מחייב ספק אינטרנט להסיר תכנים החשודים בהפרת זכויות יוצרים עם קבלת מכתב ההתראה, גם אם אין ביכולתו להוכיח כי זכויות היוצרים שלו הופרו, ומחייב את מפרסם התכנים להתגונן.