"קשה לעשות תחזיות, בעיקר לגבי העתיד"

האמת המופלאה שבכותרת היא רק אחת מהפנינים שסיפק פסטיבל הטלוויזיה של ראש פינה. הקטעים המובחרים לפניכם

אז זה היה פסטיבל התקשורת שהיה. כל שועי עולם התקשורת היו שם. מאסטרים בהתחככות, אנשים שיודעים מה נכון ומה לא, מובילים חברתיים שקובעים מי יקבל לייט נייט העונה וכמה פעמים בשעה תצאו לפרסומות, אלה

 שיעשו הכל בשביל להזיז את גבינת הרייטינג לכיוון שלהם. אלפי כוסות אספרסו, עשרות פנכות של פיש אנד צ'יפס, מזגנים פעלתניים מידי, אנשים תלויי-תגית שם מתייזעים כמו בעיר נמלים מודרנית - כל אלה הפכו את ראש פינה למעצמת תקשורת למשך שלושה ימים. אם אתה לא שם, אתה לא קיים. בחסות המכרז חנך יאיר לפיד את הסדרה החדשה שלו, שעוסקת בשב"כ, בחסות החשיכה פיזזו במסיבות רוויות אלכוהול, בחסות בית הקפה "ג'עוני" הזריקו כולם קפאין ובחסות שום דבר הגיעו ליאור שליין ונטשה מוזגוביה יחד למתחם הפסטיבל. זה היה הפסטיבל שהיה - מצחיק לפרקים, דביק בשאר. קבלו תקציר.

 

 

• "האם היהודים בארץ חגגו בתל אביב בזמן שאחיהם באירופה.. לא כל כך?" (ענת זלצר, עורכת "במדינת היהודים" מנסחת מחדש את השואה במסגרת תהייה על פריחת מופעי הבידור בארץ בשנים 43'-44')

 

• "זאת תשובה שאני מעדיף לתת בישיבה" (מודי בראון בתשובה על השאלה מדוע בפרק שהוקדש לגששים בסדרה "מדינת היהודים" לא נערך ראיון עם מי מהשלישייה או האמרגן פשנל. התשובה, אגב, סכסוך של האמנים עם הערוץ הראשון, בו שודרה התוכנית).

 

• "אני רואה שיש פה יותר משתתפים בפאנל מאשר אנשים באולם, וזה נותן יתרון התחלתי לקירשנבאום כי הוא רגיל" (אמנון אברמוביץ' מקנטר את הרייטינג של מוטי קירשנבאום בדיון על הבעת דעה אישית בחדשות. הנוכחים מחו בקריאות בוז כולל הנוכח חיים יבין)

 

• קירשנבאום: "תנו לי עם התנופה, יש לנו סוף סוף צופים"

    חיים יבין: "אבל אתה תופס את המקרופון, וזה עוד בלי לונדון"

 

• אברמוביץ': "הנה, אבא של לימור לבנת מביע בחדשות ערוץ עשר את דעתו על ההתנתקות".

    קירשנבאום: "כן, אבל זה היה במדור הבידור".

 

• "פעם החיים היו יותר פשוטים. היית מפא"יניק, קראת דבר" (אברמוביץ' מצר

 על התרבות הדעות והגוונים האישיים בחדשות הכתובות והאלקטרוניות).

 

• רפי גינת: "עשית עבודה נהדרת, פשוט בימוי יוצא מן הכלל".

רוני קיי, במאית "חדר מלחמה": "תודה. אתה יודע, פעם הייתי אצלך בראיון ולא קיבלת אותי לעבודה".

 

• "למשל (אמנית כלשהיא) הודתה שהיא לסבית רק אחרי שהנושא כבר היה בסוג של שיח הציבורי". גיא פינס מפגין התמצאות בעולם הבידור במהלך כיתת-אמן בפסטיבל, ומוציא מהארון את הבחורה שלמרות הכל עוד נמצאת עמוק בין הקולבים.

 

• "למשל הקלטת של (שחקנית-דוגמנית). שהיא לא קיימת למעשה. אבל למרות צו איסור הפרסום כולם יודעים מי זאת. אני למשל לא יודע. אבל נניח שזאת היתה (אותה שחקנית-דוגמנית), שאני כמובן אינו יודע אם זאת היא, וזה גם מקום סגור ושום דבר לא יצא מפה החוצה" (פינס מסתבך אבל שומר על אופטימיות זהירה).

 

• "ישבתי לפני ההרצאה באיזה קפה פה ליד. ישבו שתי בנות, אחת עם הפנים אלי והשנייה עם הגב. אז זאת עם הפנים אלי כנראה רצתה להיות נחמדה או משהו, היא אמרה 'בואי נלך להרצאה של יאיר לפיד', אז השניה אמרה לה 'איכס, מגעיל'". (יאיר לפיד מסביר את חוסר הביטחון שאפף אותו ואת החיזוקים שהוא צורך מן הקהל).

 

• "קשה לעשות תחזיות, בעיקר לגבי העתיד". (אלון שטרן, מנחה הדיון על '30 שניות פרסומת' מסרב להתנבא לגבי הרגלי הצפייה של הצופים).

 

• טל פרידמן: "תמיד היה לי הרושם שכותבים הם מן אנשים שמסתירים חלקי גופות בבית ומסתובבים עם מבט רצחני בעיניים"

    יאיר ניצני: "מי שמדבר".

    ליאור שליין: "בהקשר הזה, סליחה פרידמן, אבל איפה משה פרסטר?"

 

• עינב גלילי: "אני מכורה לטלפרומטר. אם אני יוצאת לדייט אני חייבת טלפרומפטר מולי".

    ליאור שליין: אני ניסיתי הרבה סמים, וטלפרומטר זה הכי טוב".

    עינב גלילי: "איך אתם מתחנפים לטלפרומטר שלכם?"

    חנה לסלאו: "מוצצת לו, מה זאת אומרת?"

    ארז טל: "איך אומרים מוצצת באידיש?"

    חנה לסלאו: "אין מילה כזאת".

 

• ארז טל: "מי זה הבחור הגאוני שיושב ליידך בתפקיד גיל ריבה?"

ליאור שליין: "כמה טעויות במשפט אחד? גאוני, גיל ריבה, בחור..?"

 

• "יום אחד, כשכבר עבדתי עם קיציס, חלמתי שאני מופיע באיזה מקום עם משה פרסטר, ופתאום קיציס מגיע ואני נבהל נורא, ובסוף המופע אני יורד אליו ואומר לו 'קיציס, זה לא מה שאתה חושב'". (טל פרידמן לוקח את העבודה הביתה)

 

• "חמותי, האמא של בני ברוך, מחורבן בית שני" (חנה לסלאו שומרת על יחסים טובים עם בני בלוך, בעלה השני ואמא שלו).

 

• מודי בר-און: "ברגע שדמות מתוכנית עושה פרסומת היא בעצם מתה, זה כמו מסחר באיברים".

    ארז טל: "אז איך בעצם חיים מתוכנית כמו מדינת היהודים, שלוקח ארבע שנים לעשות אותה?".

   ליאור שליין: "קוראים לזה בנק דיסקונט".

   טל פרידמן: "אתם יודעים שגם שייקה אופיר עשה פרסומת".

   שליין: "למי?".

   מודי בר-און: "לבנק דיסקונט כמובן".