"רכיבה על אופניים יותר מעניינת אותי ממוזיקה"

היא מאוד עסוקה בטיפוח הרומן שלה עם רוכב האופניים האגדי לאנס ארמסטרונג ("שנינו מאוד תחרותיים"). היא מתעבת את תופעת "כוכב נולד" ("זה ממש מדכא אותי"). היא מעולם לא נגעה בסמים ("אני מעדיפה לעשות מדיטציה"). הזמרת שריל קרואו, שמופיעה עכשיו בסרט "לילה ויום" על חייו של קול פורטר, נפגשה עם אמיר קמינר לשיחה על החיים

רגע לפני שיצאה ללוות את אהובה, רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג האמריקני, לזכייה שישית רצופה במירוץ טור-דה-פראנס, התייצבה הזמרת-יוצרת שריל קרואו בפסטיבל קאן. קרואו הגיעה לריביירה הצרפתית כדי לכבד בנוכחותה את בכורת הסרט "לילה ויום" על חייו ויצירתו של המלחין והתמלילן קול פורטר, שנעל את הפסטיבל, וכדי לזמר במסיבת הסיום משיריו של פורטר.

 

קרואו זכתה בקאן להתעניינות תקשורתית מוגברת, והפעם פחות בגלל פועלה האמנותי ומעמדה הנישא, ויותר לאור היותה הצמודה של ארמסטרונג, אייקון במולדתו, ודמות נערצת ושנואה כאחד בצרפת. העובדה שקרואו בת ה-42 מבוגרת מארמסטרונג בעשר שנים רק העצימה את הריגוש.

 

"לילה ויום" (עכשיו אצלנו) עוסק בסיפור האהבה בין פורטר (אותו מגלם קווין קליין) חובב הגברים (רצוי גבוהים ומסוקסים) לרעייתו לינ דה (אשלי ג'אד), מיליונרית שנחשבה לאחת הנשים היפות והאלגנטיות בעולם בשנות ה-20 וה-30. לינדה עודדה וטיפחה את הקריירה של פורטר ואיפשרה לו להתהולל עם רקדנים, שחקנים, נהגי משאיות, מלחים ונערי ליווי – כל עוד זה נעשה בצורה דיסקרטית.

 

שירה באווירה מעושנת

 

יוצרי הסרט החליטו לקרב את הקהל הצעיר, המורגל למקצבי היפ-הופ ומוזיקה אלקטרונית, לבלדות האהבה הרומנטיות, השנונות, המרגשות והקאמפיות של פורטר, על-ידי כך ששיבצו במהלך הסרט הופעות של זמרים עכשוויים (רובי ויליאמס, אלאניס מוריסט, נטלי קול, אלביס קוסטלו), המפזמים משיריו המפורסמים.

 

שריל קרואו מזמרת ב"לילה ויום" את Beguine the Begin . "כשהציעו לי לבצע את השיר הזה היו לי הסתייגויות, כי הוא מאוד קאמפי, וזה לא שיר החביב עלי מהרפרטואר של פורטר", אומרת קרואו. "ההפקה הציעה שנעשה את השיר בטון מלנכולי שמתאים לסיטואציה בה הוא משובץ: כשלינדה מפילה ומאבדת את התינוק לו היא כה ייחלה. אז הסכמתי, כי חשבתי שזה יהיה מעניין. ביצעתי את השיר במועדון לילה אפוף אווירה מעושנת ועגמומית, ואהבתי את הקונספט הזה. עכשיו אני מאוד מחוברת לתוצאה".

 

המוזיקה שאת עושה מאוד שונה מזו של פורטר. גדלת בכלל על המוזיקה שלו?

 

"תתפלא, אבל כשהייתי בת 8 היתה לי ממש אובססיה למיוזקל'ס והערצתי את ג'ודי גרלנד וג'ין קלי, מה גם שהכרתי את המוזיקה הזאת בזכות הורי, שהיתה להם להקת סווינג. יום אחד אפילו כתבתי מכתב לג'ין קלי ובו כתבתי: 'בוא בבקשה לעיירה הקטנה שלנו במיזורי'. שלחתי את המכתב לכתובת הבאה: 'ג'ין קלי, אולפני האחים וורנר, הוליווד'. הוא שלח לי בחזרה תמונה חתומה שלו. המשפחה שלי נהגה להתלוצץ על חשבוני שנולדתי בעידן הלא נכון.

 

"לכן, כשהציעו לי להופיע ב'לילה ויום' הסכמתי מיד. התרגשתי לעשות סרט שקשור לתקופה שאני כל-כך אוהבת. חוץ מזה, לפורטר יש סיפור מיוחד שראוי שיספרו אותו. היה שם מאבק בין החיים שהוא רצה לחיות לבין חיי היום-יום שלו. אני חושבת שזה לא מצב יוצא-דופן בתחום האמנות".

 

בעוד שלראיון קרואו מגיחה בהופעה ספורטיבית עם נגיעות נוצצות (צמיד יהלומים וטבעת תואמת), הרי שבסרט היא אלגנטית כיאה לתקופה. "תמיד קראתי ראיונות עם שחקנים שאומרים עד כמה התלבושות חשובות ליצירת הדמות", היא אומרת, "ובצילומי 'לילה ויום' גיליתי כמה שזה נכון: כששמו עלי תוספות שיער, איפור כבד ושמלת חרוזים בסגנון שנות ה-30, פתאום לא היה לי קשה להתחבר לדמות ולהיכנס לאווירה".

 

אנשים שמורגלים לכיוון הרוקרי של קרואו יופתעו מאיכויות השירה שלה ב"לילה ויום". "גם הופעתי עם פאברוטי אנשים הופתעו שאני יודעת לשיר, כיוון שכל הקריירה שלי התחמקתי מלשיר בצורה מושלמת ורצינית. קווין קליין חשב בהתחלה שזה רעיון רע לקחת זמרי פופ, בגלל הסיכון שהשירים של קול פורטר יצאו קלוקלים ומתקתקים. אבל אני חושבת שכולנו ניגשנו לפרויקט הזה עם אינטגריטי ורצינות. בסופו של דבר כל זמר הביא את הקול והאינטרפטציה שלו לשיר. אני לא הרחקתי לכת עם האינטרפטציה שלי".

 

שריל סוזן קרואו נולדה במיזורי. אביה היה נגן חצוצרה שהפך לעורך-דין, ואמה היתה מורה לפסנתר. קרואו החלה לנגן על פסנתר בילדותה, וכבר בגיל 13 הלחינה שיר פרי עטה. היא למדה הלחנת מוזיקה באוניברסיטה של מיזורי והופיעה עם להקת רוק מקומית. כשסיימה את הלימודים, לימדה מוזיקה בבית-ספר לאוטיסטים.

 

אהובת הרוכב הצרפתי

 

בגיל 22 היא עקרה ללוס-אנג'לס כדי לקדם את הקריירה שלה. היא עבדה כמלצרית והלכה לאודישנים. בעקבות אחד מהם היא התקבלה להיות זמרת הליווי של מייקל ג'קסון בסיבוב ההופעות שלו ב-87'. במשך שנתים היא התרוצצה עם מלך הפופ ברחבי הגלובוס. לקראת סיום המסע היא לקתה בדיכאון, והתאוששה אחרי טיפול פסכיאטרי.

 

קרואו חזרה להיות זמרת רקע וליוותה פיגורות כמו סטינג, סטיבי וונדר, רוד סטיוארט ודון הנלי. במקביל היא כתבה שירים, שאותם הקליטו אמנים מפורסמים כמו סלין דיון ואריק קלפטון. כשדון הנלי שמע את השירים שלה הוא השביע אותה לחדול מהליווי ולהתקד בקריירת סולו.

 

"בהתחלה כתבתי שירים אינטלקטואליים, ספרותיים", היא מדווחת, "אבל כשהייתי בנקודת השפל בחיי, הרגשתי שנמאס לי להיות אינטלקטואלית מדי לגבי המוזיקה שלי. אז התחלתי לכתוב מנקודת מבט אישית, וזה נתן לי להרגיש כאילו אני עומדת עירומה בחוץ. זה היה משהו חדש לגמרי עבורי".

 

ב-93' היא שיגרה את תקליט הבכורה שלה, שהפך תוך זמן קצר לאלבום פלטינה כפול. קרואו החלה לגרוף פרסי גראמי, ולהיטה הנודע All I Wanna Do הוכתר כשיר השנה. גם אלבומיה הבאים נמכרו במיליונים וליקטו פסלוני גראמי.

 

לאחרונה קרואו האטה את הקריירה שלה, גם בגלל שהתעייפה, וגם בשל היותה עסוקה בטיפוח הרומן המתוקשר שלה עם ארמסטרונג (הרזומה הרומנטי שלה כולל גם את אריק קלפטון, השחקן אואן ווילסון והמוזיקאי קיד רוק).

 

ארמסטרונג התגבר בגיל 25 על סרטן האשכים, שהתפשט למוחו ולריאותיו. בזכות טיפול כימותרפי חדשני וכוח רצון ונחישות הוא החלים, חזר לרכב, הפך לספורטאי-על (הוא הרוכב הראשון בהיסטוריה שזכה בפעם השישית בטור-דה-פראנס ועוד ברציפות) והכריז: "הסרטן זה הדבר הכי טוב שקרה לי". בהמשך הוא התגרש מכריסטין, אם שלושת ילדיו, אחרי חמש שנות נישואים.

 

קרואו מרבה להתלוות אל ארמסטרונג במהלך המירוצים. כשהוא חצה את קו הסיום בטור-דה-פראנס הוא הצמיד לה נשיקה. "לפני כמה ימים אמרתי לאהובי לאנס, שרכיבה על אופניים מרתקת ומעניינת אותי כעת הרבה יותר מאשר רוקנ'רול", היא מגלה לי. "לפעמים הסיכונים במירוצים ובדרכים מפחידים אותי, אבל לאנס הוא הרוכב הכי טוב בעולם, והוא יודע מה שהוא עושה. הבעיה היא שאי-אפשר לדעת מה יעוללו המתחרים האחרים.

 

"לאנס ואני מאוד דומים. שנינו בעלי מוטיבציה גבוהה, שנינו מאוד תחרותיים, אבל לא אחד נגד השני. שנינו אוהבים מאוד לנצח. בתחום שלי אין ניצחון כלשעצמו, אבל תמיד אפשר להשתפר ולהשתבח. שנינו מאוד מסורים למקצוע וחיים את חיינו בהגינות רבה. לשנינו יש אותו חוש הומור, ובכלל אנחנו מסתדרים מצוין. אנחנו גם מגינים מאוד על חיינו הפרטיים".

 

"משפילים את האמנות"

 

מלבד עיסוקיה הספורטיביים והמוזיקליים, קרואו עסוקה באירגונים חברתיים: היא פעילה באירגון שיוצא נגד השימוש במוקשים ומסייע לנפגעי מוקשים (במסגרת פעילותה היא ביקרה בבוסניה, וייטנאם וקמבודיה) ובאירגון של אמנים למלחמה בסרטן השד.

 

יש לה השגות על המצב הנוכחי בעולם הפופ, הנשלט על-ידי זמרות כמו בריטני ספירס וסוגד לסקס ולתדמיות. "אנחנו חיים בתקופה בעייתית ומפחידה. עולם המוזיקה כרוך במסחור ובאימג'ים, שנועדו למכור סקס ומשפילים את האמנות. לזמרות צעירות אין שליטה על התדמית שלהן, והן לא מבינות מה המשמעות של מה שעושים להן. אני חושבת שיש הרבה כוח במיניות כשאת בת 40, אבל כשאת בת 18 השימוש במיניות שלך לקידום התדמית הוא בעייתי. אני מרגישה בת-מזל שאני לא צריכה להילחם בזירה הזאת".

 

ומה את חושבת על תופעת "כוכב נולד"?

 

"יש יותר מדי ריאליטי כיום, וכל אחד יכול להיות כוכב פופ. זה מדכא אותי. הילדים שקונים את התקליטים של 'פופ איידול' לא מודעים למקור, רק לגרסאות הכיסוי הקלוקלות ולזמרים גרועים. הם בכלל לא נחשפים לחומרים טובים ולקלסיקות. כשהייתי ילדה הערצתי זמרים ולהקות נהדרים שידעו לשיר ולנגן, מה שאין כמעט כיום. יש דבר אחד חיובי בכל המצב הנוכחי: הוא לא יכול להיות גרוע יותר".

 

קרואו מגלה שהיא עובדת על אלבום חדש ("אני יודעת שהעבודות הטובות שלי עוד לפני, ולכן אני ממשיכה לעבוד כדי למצוא אותן") ושהיא מתגעגעת להופעות. "האולפן הוא לא מקום שאני אוהבת להיות בו. בעיני המטרה הסופית היא לעמוד על הבמה ולשיר לקהל שיהיה לי קשר איתו. זה מה שחשוב. יש משהו מרגיע בלקום ולשיר. מעולם לא עישנתי סמים, אבל אני בטוחה שזאת התחושה: ה'היי' הזה שפשוט מרחיק אותך לזמן מה מהכל, ואתה מקווה שהקהל יחווה משהו מזה".

 

איך זה שמעולם לא עישנת סמים?

 

"זה אכן מצחיק, במיוחד שאני נמצאת בעסק שבו אתה חייב לקחת סמים, ולא – אתה נחשב לשום דבר. כשנכנסתי לעולם המוזיקה בסוף שנות ה-80 כולם לקחו סמים, ואותי זה פשוט שיעמם. אני מעדיפה לעשות מדיטציה וספורט – לגלוש, לרכב ולבלות בחוץ".