סיאט איביזה FR - השדה האדומה

עבר זמן רב מאז השקת האיביזה, עד שבסיאט נזכרו להצדיק את הדימוי הלטיני חם המזג. האם הקטאלונית העצבנית תוכל להחיות את שוק הספורטיביות הקטנות בישראל?

משהו מוזר קרה לסיאט בדרך לאיביזה. הספרדים אמנם נשבעו למנטרה "לטינית לוהטת", אלא שמאז הצגתה לפני שלוש שנים האש הייתה קטנה מדי. לאיזה להט התכוונו משוררי ספרד, כאשר למנוע הבנזין החזק במבחר נפח 1.4 ליטר?

 

אלא שגם הספרדים-גרמנים הבינו שיש גבול למתיחת הגדרות. וכך באיחור ניכר מתחיל שיווק גרסה ספורטיבית ראשונה לאיביזה. אבל גם אם הספרדים נרדמו בשמירה, הם מתעוררים כעת במצערת מלאה, משיקים את ה-FR ובדרך כבר נמצאת הקופרה החזקה יותר.  

 

מצא את ההבדלים

 

חיצונית האיביזה FR (ר"ת של - Formula Racing) אינה שונה מהותית, אבל היא מספיק בולטת כדי למשוך סקרנים - במיוחד כשהיא עוטה אדום לוהט ומרכב שלוש דלתות נאה. מלפנים הורכב כיסוי כוורתי לכונסי האוויר, מאחור פנסים שקופים ומפלט כפול בוהק, ומהצד חישוקי "16 נאים.

 

הפרט הבולט לעיין הוא דווקא מראות צד כסופות (סיבה טובה לא להזמין בצבע אפור מטאלי). וכדי להסיר ספק, על הקורה המרכזית מתנוססות בגאון האותיות FR.

 

ומבפנים

 

בתא הנוסעים השינויים קלים יותר, עם מעט כיתובים וגוונים למחוונים. מעבר לכך זו אותה איביזה מוכרת, וכדי לשמור על רמת מחיר אין כאן מושבים שונים או ריפוד משולב עור.

 

סביבת הנהג בעלת שני הגוונים עדיין נאה ומקורית, אך יחד עם ריפוד כהה גם אפרורית מדי. בקרת האקלים המבורכת נמוכה מדי ועדיין לא נראית מזמינה, המחוונים המקוריים מעט פלסטיים, תאים שימושיים חסרים, ומערכת השמע המקורית עדיין בולטת בהעדרה.

 

מאידך, הנדסת אנוש מוכרת וטובה (למעט תפעול המחשב ומד הדלק המטעה) וכך גם תנוחת הנהיגה. פעולת המצמד ארוכה מדי אך אני מתנחם בבורר מדויק ונעים ובגלגל ההגה עוטה העור.

 

המרחב לראשי היושבים מאחור אינו מבריק, ותא המטען עמוק אך צר מדי (כרגיל באיביזה) ולא נוח להעמסה.

 

מתחממים

 

בחרטום האיביזה מונח מנוע ה-1.8 ליטר טורבו המוכר של קונצרן פולקסווגן, שמייצר 150 כ"ס. פעם זה נחשב המון, (לקופרה הקודמת היו 156 כ"ס ממנוע דומה) אבל כיום, כאשר 180 כ"ס שיש לחלק מהמתחרות הופכים לרף מינימלי כמעט, נראה המספר צנוע יותר. גם סיאט מצננים את ההתלהבות כאשר הם מתייחסים ל-FR כגרסה חמימה אך לא לוהטת בסגנון הקופרה.

 

אל תאמינו להם. שילוב קצר לראשון, שחרור מצמד ולחיצה על המצערת ישגרו את השדה האדומה לפנים באופן שהוא הרבה יותר מחמים. האיביזה מגיבה בלהט השמור לשור שראה סדין אדום (כמו שרומז נתון ההאצה למאה 8.3 שניות) והיא עושה זאת ללא מאמץ. מנוע הטורבו שמייצר 22 קג"מ כבר ב-1,950 סל"ד מבטיח ביצועים זמינים ללא שום צורך להתקרב לקו האדום, או לעבוד בנמרצות עם התיבה. השילוב של מומנט זמין והספק נאה יוצר רצועת כוח רחבה, וכך למרות יחסי העברה ארוכים אין בעיה להאיץ בכל הילוך, מצב או שיפוע של הכביש.

 

אם תנתקו את בקרת האחיזה, ותלחצו מעט יותר חזק תקבלו את הרפרטואר המלא של יללות צמיגים ולוחמת הגה.

אפילו הצליל השתפר לעומת העבר - במיוחד בתחום הביניים - אם כי קרבה לקו האדום מקלקלת את הסאונד. טורבו או לא, צריכת דלק של 7.8 ק"מ לליטר בהחלט סבירה לתנאי המבחן.

 

מתנהגת

 

הביקור במכון הכושר הועיל לאיביזה. הספרדים הקשיחו את המתלים, הקנו להגה החשמלי משקל נכון יותר והפכו את המכונית למהנה הרבה יותר. היא משנה כיוון באופן נחוש, אינה רוכנת בפניות ומלאת שמחת חיים.

 

כמובן ששפע המומנט, שמגיע לעיתים בפתאומיות, יצור החלקות כוח מכיוון החרטום - בייחוד אם מנתקים את בקרת האחיזה (ולמה בעצם אין בקרת יציבות?). האיביזה לא עושה כאן פלאים. כאן חסר התקשור של ההגה, שאינו מספר מספיק על המתרחש מלפנים. זה מקשה לחקור את המגבלות האמיתיות של ה-FR וחבל - כי הרפיה מהדוושה לא רק מהדקת את הקו אלא גם שולחת את הישבן לפסיעה שובבה.

 

כיול המתלים הנוקשה חסר פרוגרסיביות וגורם לאיביזה לנתר לכל כיוון על כבישים שאינם מושלמים (זינוק על משטח משובש עלול להניב נקישות מהמתלים). זה פוגם בביטחון בנסיעה מהירה, וגם מעייף. הבלמים המתוגברים, חסרים מעט תקשור אך שומרים על יכולת גם תחת עומס. אגב, למרות מידת 205/45 צמיגי המשלין פרמאסי שנעלה האיביזה אינם ממש ספורטיביים ותחת עומס האחיזה אינה מדהימה. למכונית כזו מגיע גומי טוב יותר.

 

קשה לצפות מסופר-מיני קלילה עם צמיגים כאלה להציע נוחות והאיביזה אינה מפתיעה. היא קופצנית בעיר, באופן שמעייף גם את הפלסטיקה. גם רעש הרוח חזק מהצפוי, אולי באשמת הגג-הנפתח המקומי (במכוניות שתמכרנה יותקן גג מקורי).

 

צדיקה בסדום 

 

היו ימים שמכוניות ספורט קטנות שמשו מקדמות תדמית והיו בעצמן צו האופנה. אבל מכירות סופר-מיני אירופיות ירדו, כך שאין את מי לקדם. גם האופנה שהשתנתה והמחיר שעלה, הקטינו את המשיכה.

 

כך נוחתת האיביזה FR לשוק שהוא כמעט ריק ממתחרים. פיז'ו מביאה את ה-206GTI רק בהזמנה מיוחדת, ואין כזו בתצוגה. רנו הפסיקה את ייבוא הקליאו ספורט ואילו למיני קופר מחיר שערורייתי. רק היאריס T-ספורט של טויוטה מגיעה באופן סדיר אבל היא חלשה לליגה הזו. וכך מוצאת עצמה סיאט כצדיקה בסדום - יחידה שמביאה למלאי ולתצוגה ספורטיבית קטנה.

 

ולכן בשוק בו פלח מכוניות הספורט הקטנות כמעט קיבל תעודת פטירה רשמית, האיביזה FR נראית כזריקת מרץ. כזו שמנסה להחזיר לחיים את התחום האהוב ולהשיב צעירים למקומם הטבעי. היא נראית טוב ומרגישה תוססת, נמרצת ומלאת שמחה, ומתאימה בדיוק לקהל הצעיר אליה היא מכוונת.

 

היא אולי לא החמה הטובה ביותר, אבל עבור מי שמחפש בארץ מכונית מהז'אנר הזה היא בוודאי אחת ההצעות הטובות ביותר. עם תג מחיר של 130,000 שקלים היא ניצבת במשבצת משלה, ללא מתחרות אמיתיות וגם מציעה יחס כ"ס וכיף לשקל מהטובים בשוק. במחיר של משפחתית אלף-שש-מאות היא מציעה משהו חזק, מהיר ומעניין בהרבה.

 

ה-206GTI, המתחרה הקרובה שעוד נותרה כאן, אמנם מצוידת ושלמה יותר מבחינת שלדה אבל היא יקרה בכמעט 20,000 שקלים - ודורשת המתנה ארוכה. את האיביזה ניתן לקבל כאן ועכשיו, ואפילו בגרסת חמש דלתות (תוספת תשלום). סיאט זקוקה למכוניות כאלה בארץ כדי להעיר את המותג ואנחנו צריכים אותן כדי לשמור על הגחלת ולהחזיר את התקווה. יופי סיאט.