כאילו דבר לא קרה, בפנים חתומות, הציגו אתמול בכירי האוצר את עיקרי התקציב ל-2005 שהונח על שולחנה של הכנסת.
זהו, במרבית פרטיו, אותו התקציב שכבר אושר באוגוסט בממשלה. אין בו הפתעות, ואין בו גזירות כאובות לרוב הציבור.
להפך: אזרח ישראל שאינו תושב אילת, אינו עובד מדינה ואינו חוסך לקרן השתלמות ברמת שכר הגבוהה מ-7,000 שקלים לחודש, צפוי לצאת ברווח מהתקציב.
המסים שהוא ישלם יירדו, איכות החינוך של ילדיו תעלה, ביטוח הבריאות שלו ישתפר, סיכויי התעסוקה שלו יגדלו, ואם הוא במקרה זקן עני, תוסיף לו המדינה, בהדרגה, 170 שקלים לחודש לקצבתו העלובה.
מ"חוק ההסדרים" ("חוק המדיניות הכלכלית") המתלווה להצעת התקציב נופו השנה – בלחץ יו"ר הכנסת ובית המשפט העליון – רוב הרפורמות המהפכניות מבית היוצר של ניצי האצר. מה שנותר אינו מרחיק לכת: ניסוי בהפרטת ניהול של בית חולים אחד, החמרת דין עם עברייני הביטוח הלאומי ועם מעסיקים של עובדים זרים, היתר להפעלת קופת חולים למטרות רווח, חוק חדש ומועיל לעידוד השקעות, אישור לאיחוד תחנות רדיו אזוריות וייקור המים.
התקציב לשנת 2005 הרבה יותר מאוזן חברתית ומעודד כלכלית מקודמיו. הוא ראוי לתמיכתה המלאה של מפלגת העבודה בקריאה הראשונה בכנסת. אחר-כך תוכל העבודה לפתוח במו"מ עם האוצר על שינויים בסדרי העדיפויות. ביצוע התקציב ממילא מחייב השנה הידברות מקיפה עם ההסתדרות והיו"ר שלה, ח"כ עמיר פרץ, כיום איש מפלגת העבודה.
שוקי ההון בתל-אביב הגיבו על האולטימטום של שר האוצר נתניהו באדישות. בשערי המניות והמטבעות נרשמה תנודה מקרית וזניחה. אפשר שהשווקים מאמינים כי שר האוצר לא יממש את איום הפרישה שלו, אבל אפשר גם שהם מסכימים עם אמירתו של מנכ"ל האוצר , ד"ר יוסי בכר, כי המדיניות הכלכלית המקופלת בתקציב 2005 היא היחידה הנכונה ואין בלתה. תהיה הקואליציה אשר תהיה, ויהיה שר האוצר אשר יהיה.