חלפו לא מעט שנים מאז שלחו אותנו חנה גולדברג וקורין אלאל לחפש באנטארטיקה סוסים שמדברים עברית ואנשים שלא מתים, ובכל זאת עדיין לא נמצאו עדויות שמאוששות את ההיפותזות הללו. הזוועתון החדש שעולה בסוף השבוע, "הנוסע השמיני נגד הטורף", מוכיח באופן סופי כי לעומת זאת יש באנטארטיקה שני מינים של מפלצות מפרישות - ושהאנשים שמגיעים אליה מתים גם מתים.
את סדרת הגילויים האחרונה עלינו לזקוף לזכותו של הבמאי פול וו. ס אנדרסון ולאחד מגיבורי סרטו החדש, צ'רלס בישופ וויילנד (לאנס הנריקסן), תעשיין מולטי-מליונר שחושף באמצעות מערכת הלווין המשוכללת שלו פרמידה עתיקת יומין הקבורה מתחת לאדמת הקרח של אנטארטיקה ולפיכך מכריז על גיוסה של קבוצת מומחים צעירים - מדענים ושכירי חרב - שיוצאת למסע אל לב ליבה של היבשת הלבנה.
ואכן מה רבה היא שמחתה של המשלחת עת היא מגלה פירמידה המכילה יסודות אצטקיים, קמבודיים ומצריים - מה שמוביל את החוקרים להכריז ברינה ובששון על קיומה של ציביליזציה מוקדמת יותר. אבל בסרטי אימה, כמו בסרטי אימה, בטרם החברים העליזים מספיקים ללגום מכוס השמפניה וללעוג לתגליותיו הארכיאולוגיות של אינדיאנה ג'ונס, הם מגלים שהפרמידה היא למעשה פארק שעשועים או לחלופין מתחם ציד ענק שבו טורפים צדים מפלצות ריריות - ולומדים על בשרם את חוקיו של הזוועתון ההוליוודי הידוע גם כשעשועון ששמו "מי נשאר אחרון?":
הרשימה עוד ארוכה (אתם מוזמנים להוסיף סעיפים נוספים בתגובות) אך ניתן להעלות את השאלה - כמה מיתות אפשר היה למנוע אם גיבורי הסרטים הללו היו רואים שניים-שלושה זוועתונים בחייהם ומפנימים את הטעויות שעשו קודמיהם בתפקיד? האם קיים סיכוי שאיש מחברי המשלחת לא ראה מימיו את "הנוסע השמיני" (1979) או לחלופין את "הטורף" (1986)?
גם אם אין ברצונו של הבמאי לחבל ברצינותו ובשלמותו של העולם הסיפורי של סרטו (בכל זאת מדובר ביצירת אימה), הוא לפחות היה יכול לדאוג לכך שהצוות יכיל אדם אחד שצפה ב"The Thing" יצירתו המופתית של ג'ון קרפנטר משנת 1982. ככלות הכל, הקבוצה מונה שלל מדענים מרובעים שבוודאי מעבירים את לילותיהם מול מסכי הטלוויזיה ולכן רק במקרה שבו הוריהם הדאגניים התקינו קוד גיל מיוחד במינו - 30 ומעלה - ניתן יהיה להבין כיצד הם מעולם לא חזו בסרט אימה.
ואכן, על-אף היותו סרט פופקורן מהנה (הנאה רצופת מבוכה ורגשות אשם יש להדגיש), בעיותיו נעוצות בחוסר יכולתו להפיג את רגעי המתח בהומור המתבקש. "הנוסע השמיני נגד הטורף" אמנם מאחד שתי סדרות אימה מבית היוצר של אולפני פוקס שהתאפיינו בארשת פנים רצינית, אך יוצריו היו צריכים להביט לרגע על כותרת סרטם החדש כדי להבין שמדובר בסרט בי אולטימטיבי (כמו כל סרט "מפלצת א' נגד מפלצת ב'") ובהתאם לכך לארגן קרנבל דמים מקפיא דם ומשעשע בה בעת. אלא שאת מוחו של אנדרסן – שסרטיו הקודמים גם לא התאפיינו בהומור רב - ודאי העסיקה ובצדק הדילמה הבאה: כיצד אני מייצר סרט טראש כיפי ועדיין שומר על כבודה של המורשת הקולנועית?
אנדרסון היה נכשל בכל דרך בה היה בוחר ולמעשה כל ההמשכונים שנעשו עד כה סבלו מההשוואה אל המקור (נגד חלק מן הסרטים נטען כי הם לא מורכבים דיים. על אחרים אמרו שהם מטופשים ומגושמים). ובכל זאת יש לומר כי אלו הם ניסיונותיו העיקשים של היוצר לשמור על מוד רציני ביצירה שמחייבת שחרור מוחלט, שאינם מאפשרים ל"הנוסע השמיני נגד הטורף" להפוך ליצירת פולחן קאמפית דוגמת "כלתו של צ'אקי" (1998).
אנדרסון מבקש לשמור בקנאות על המבנה העלילתי של שתי הסדרות המקוריות ("מי נותר אחרון?") ואף מציב במרכז דמות של גיבורה נשית כמתבקש מפריקוול ל"הנוסע השמיני", אך ליהוקה של השחקנית החיוורת והדי אלמונית, שאנה לאטן, שאמורה להוות את הגורם האנושי ששומר על עניינו הער של הצופה לכל אורך הסרט (ככלות הכל יש גבול ליכולתו של הצופה להביט במפלצות שאוצר המילים שלהן מסתכם ב"גרררר" מול "ארררר") מטרפד בעזרת שגיאות אחרות באופן סופי את סיכוייו של "הנוסע השמיני נגד הטורף" להפוך לחלק בלתי נפרד מהקאנון של שתי הסדרות.
הדרך היחידה ליהנות מסרטו של אנדרסון, הבמאי שעשה קריירה מעיבודם של משחקי קולנוע למסך הרחב ("מורטל קומבט", "האויב שבפנים") היא לקבל בהבנה שגם הפעם מדובר במשחק וידיאו עתיר תקציב (הסרט מתבסס בין היתר על סדרת קומיקס ומשחק מחשב) שמן הסתם היה מוביל את בן-גוריון לנסח מחדש את אמירתו הידועה ולומר: "יש לצפות ב'הנוסע השמיני נגד הטורף' כאילו מעולם לא נוצרו הסרטים 'הנוסע השמיני' ו'הטורף' ויש לצפות באחרונים כאילו מעולם לא נוצר 'הנוסע השמיני נגד הטורף'".
שני דברים לפני סיום:
1. פרס כספי גדול מובטח למי שישמור על פנים רציניות וחתומות בזמן ההסבר על סיפור המקורות של הטורפים שאף מצליח להתעלות על סיפורה של תיבת פנדורה בסרט "טומב ריידר 2".
2. מה יקרה ביום שבו ייגמרו לאנדרסון משחקי המחשב והוא ייאלץ לעבד לקולנוע את "הטירה הנאצית"?