על החולים לדעת שההצלחות בניתוחים כאלה לעולם לא מגיעות ל-100%, אלא עומדות על 70%.
בגלל עוצמתם של כאבי הגב חיוני להקצות להם טיפול מיוחד, במקביל לטיפול בסיבות לאותם כאבים. ישנם בתי חולים שבהם מקבל כל חולה שיוצא מניתוח גדול טיפול אישי נגד כאבים, שייחודי ומותאם לו באופן אישי. עוד לפני שנכנס החולה לניתוח עצמו, הוא נפגש עם המרדים. לאחר בדיקות מקיפות ותשאול אישי קובע המרדים איזה פרוטוקול של שיכוך כאבים יוענק למטופל לאחר הניתוח. הטיפול בכאב אורך בדרך כלל כארבעה ימים לאחר ניתוח גדול.
במחלקה לעמוד השדרה בבית החולים מאיר, למשל, נמצאים שני סוגים של חולים: חולים שעוברים ניתוחים וחולים שמגיעים לשיכוך כאבים. חולה שעובר ניתוח גדול במחלקה חוזר לאשפוז כשבידיו פרוטוקול לשיכוך הכאב. אחת לשלוש שעות עושה צוות האחיות בדיקה אישית של אומדן הכאב, ובהתאם לתוצאות ממשיכים עם הפרוטוקול או מעניקים מינון נוסף ומותאם של תרופות לשיכוך הכאב.
יש להביא בחשבון שכאב הוא תחושה סובייקטיבית לחלוטין שמשתנה מאדם לאדם ומושפעת מהרבה גורמים, כמו ניסיון קודם, מבנה האישיות, תרבות המוצא של החולה, החינוך וכו'. לא כולנו חווים את הכאב באותו אופן. בתי החולים אמורים לאמץ את התפיסה שגורסת שיש להאמין לחלוטין לרמות הכאב שעליהן מדווח החולה. אין שום סיבה לתת לחולה לסבול. עזרה בהתגברות על הכאב היא אחת הדרכים להחלמה.
צוות בית החולים נעזר בסרגל כאב אמיתי ומוחשי שעליו מודפסות עשר ספרות. ליד כל ספרה מצויר פרצוף שסובל יותר או פחות. לחולה מוסבר שהספרה 0 מסמלת כאב קל מאוד, ואילו הספרה 10 משמעה כאב איום, בלתי נסבל, בעוצמות חזקות מאוד. החולה מתבקש להצביע על רמת הכאב שהוא חש ולדרג אותה. ארגון הבריאות העולמי קבע שרמת כאב של עד 3 נחשבת בעצם רק לאי נוחות, כלומר כאב שלא מצריך טיפול מיוחד. כאב שמדורג מעל לרמה 3 מצריך שימוש בחומרים משככי כאבים שניתנים בהתאם לפרוטוקול של החולה.
במהלך הימים הראשונים שאחרי ניתוח גדול סביר מאוד שהחולה יסבול מכאבים חזקים יותר. ביום הרביעי מורידים את מינון התרופות לשיכוך הכאבים באופן הדרגתי. ניתוח עקמת, שנחשב לניתוח גדול במיוחד, דורש אשפוז של עד חמישה ימים, ובמהלך היום החמישי יורד מינון התרופות נגד כאבים, והחולה משתחרר הביתה עם הוראות מדויקות להמשך הדרך.