מסמך כתוב בכתב-יד אינו דו-ממדי; הממד השלישי שלו מכיל אינפורמציה רבה, אף כי זו נסתרת מעינינו לרוב. זייפן טוב יכול לזייף חתימה שתיראה דומה מאוד למקור, אך קשה לו לשחזר את תנועת העט המדויקת, כולל שינויי הלחץ הזעירים, אשר תיצור בעומק הנייר הטבעה זהה לזו של המקור.
המדענים האיטלקיים ספניולו (Spagnolo) ועמיתיו השתמשו בהולוגרפיה קונוסקופית על מנת ליצור תמונה תלת ממדית של כתב היד. בהולוגרפיה רגילה יש צורך באור מונוכרומטי וקוהרנטי (לייזר) על מנת לשמר את האינפורמציה התלת-ממדית; הולוגרפיה קונוסקופית היא שיטה המאפשרת לעשות זאת גם באמצעות אור רגיל.
הסריקה התלת ממדית מוסיפה ממד נוסף, פשוטו כמשמעו, המשפר בהרבה את היכולת להבדיל בין הכתב המקורי לזיוף. כך ניתן לאפיין את מידת הלחץ על הנייר ואפילו לשחזר את תנועת העט על הנייר – במקרים מסוימים השיטה מאפשרת לדעת אם תנועת העט היתה עם או נגד כיוון השעון. באזורים של קווים מצטלבים, כגון במרכז הספרה 8, בסימן הדולר ($) או היורו, ניתן להבחין איזה מהקווים שורטט ראשון ואיזה על גביו.
בוצעו ניסיונות בסוגים שונים של נייר, כולל נייר שעליו מדפיסים המחאות, וכן בסוגי עטים שונים. בנייר רגיל ובעט כדורי הושגה הצלחה של 100%. בסוגים אחרים של עטים וניירות הושגה הצלחה של 80%.