סיפור. אניטה פללי, המפחלצת של המדינה, מטפחת מזה שנה בעל חיים (ממש, עם נשימה, מטבוליזם והכל), שרקן בשם שרקי. שרקי היה שרקן כארז. הוא דילג על מכשולים ורץ על קרוסלות של שרקנים וההתמחות שלו היתה לשרוק כשהוא רוצה לאכול, שהרי שרקנים אינם מדברים ולתקשר עם הסביבה שלך
זה אלף בית.
לילה אחד השכיבה פללי את השרקן לישון, יצאה לבלות ובבוקר, אבוי, גילתה שהשרקן כבר לא שורק. זה לא היה בגלל שהוא לא היה רעב. פללי ניגשה אל שרקן המחמד שלה ונזדעזעה לגלות אותו שוכב בעיניים פעורות על המצע שלו. "השפכתי לו חלב פושר לפה וזה לא עזר", משחזרת פללי. "אחר כך הנשמתי אותו מפה לפה. אחת שתיים שלוש, עצרתי. אבל הוא לא נשם. אמרתי לאנג'ל שלי 'שרקי איז דד'. הוא ממשפחת השפנפנים".
לא התקשרת לוטרינר?
"התקשרתי ואמרו לי להביא אותו, אבל הבנתי שהם כבר לא יחיו לי אותו, אז התקשרתי לחומד של גבר שפיחלץ לי את גלוריה. והוא אמר לי מייד להכניס את שרקי להקפאה עמוקה ולהביא אותו אליו. וגם הזכיר לי להביא אליו את גלורי כי בכל מיני מקומות כבר נושרות לה שערות וצריך להחליף לה את החומר".
מה שלום גלורי באמת?
"אז זהו, שכל פעם כשרואים אותי ברחוב עם הכלבים לוסי ופוי שואלים אותי איפה גלורי. אז אני רוצה לחבר לה סקטים קטנים לרגליים כדי שתוכל לטייל איתנו. מאיפה את אמרת?
אתר האינטרנט של ידיעות אחרונות.
"אני כל כך שמחה שאין לי מחשב. כל הטכנולוגיה הזאת, את יודעת שפלאפונים זה לא בריא? אני לא לוקחת איתי את הנייד החדש שקיבלתי מהחברה. רק מטעינה אותו. לא משתמשת בו".
אז.. למה את מטעינה אותו בעצם?
"אני מבינה שצריך להסביר לך לאט. אם אני בבית ואני עוברת ליד הטלפון ושומעת את הצליל כמובן אני עונה. ואם אני לא בבית – פשוט לא מאתרים אותי בטלפון. את יכולה לעשות לי טובה"
בטח, במה אפשר ל-
"תתקשרי בבקשה לבחור שקוראים לו דודי, הוא משפץ בתים, תגידי לו שאניטה ביקשה שיתקשר אליה דחוף הביתה".
אין שום בעיה. אז דוד, אם אתה קורא את זה תתקשר בבקשה. אניטה תענה. זה אתה.