750 אלף? ככה יעריכו אותי יותר

הערוץ הראשון סגר עם חיים יבין על חוזה בהיקף של 750 אלף ש"ח לשנה נוספת. מה זה עשה ליגאל רביד (שנורא רוצה את "מבט" בעצמו), והאם "מר טלוויזיה" עדיין מספק את הסחורה. השנה האחרונה?

אז תגידו אתם: האם הוא שווה את הכסף? שווה את ה-750 אלף ש"ח בשנה? את המו"מ שנמשך על פני חצי שנה? את הצופים? את המכובדות? את המעמד?

 

חיים יבין הוא, קודם כל, מותג. מין משמר לקוחות, שמשמש כבר עשרות שנים עוגן בערוץ שבקושי צף. כל בוגר קורס יחסי ציבור יכול לקבוע ש"התרעננות" בערוץ תביא לחדשנות ולהתעניינות. גם קברניטי הערוץ הראשון סבורים כך. מנגד עומדת העובדה שיבין סוחב איתו דורות שלמים של אנשים, שגדלו וניזונו מהפורמולה שלו. אף אחד לא מוכן לומר את זה באופן גלוי, אך היום הגדול שבו הוא יניח את מדי העבודה שלו ויפרוש, יהיה למעשה היום שבו חדשות הערוץ הראשון יעמדו למבחן הגדול בחייהן.

 

יבין, איש תקשורת מבין עניין ואחד שמסרב להתראיין על חייו האישיים ומצבו הפיננסי, מבין היטב את הצורך של הערוץ להשתמש בשמו כעוגן, במיוחד לאור התחרות הגדולה ופערי המדרוג שמצטמצמים בין חדשות 10 לחדשות בהנהגתו. ככל הנראה, זו גם אחת הסיבות העיקריות לכך שהוחלט - לאחר התלבטויות קשות - להחתים אותו על חוזה נוסף, לפיו הוא יקבל 750 אלף ש"ח בשנה. סכום נאה בהחלט בערוץ הציבורי, שהצריך אישור ועדה מיוחדת. "אני לא מבין למה נטפלים למשכורת של חיים יבין", אומר יורם כהן עורך "מבט". "אם הוא היה עובר לערוצים המסחריים השונים, הוא היה משתכר הרבה יותר ממה שהוא מקבל היום. אני עובד איתו עוד מ-1990, ומדובר באדם מוכשר בצורה בלתי רגילה, איש אשכולות, אדם עם המון ניסיון ותרומה לערוץ הראשון כאיש תקשורת שמדריך את החבר'ה הצעירים בחדשות. זה כבוד גדול שאנחנו עובדים עם הבן אדם הזה. כאן זה הבית שלו. סטארים, שמככבים במדורי חדשות אחרים, מקבלים יותר ממנו. למשל, יעקב אילון".

 

אתם מנסים לשמור בעזרתו על המדרוג?

 

"אין צורך לעשות מזה דרמה. אין ספק שלחיים יש השפעה על המדרוג של המהדורה, ושזהו חלק מהשיקולים שהיו כשהחתימו אותו לשנה נוספת. בראל אמר שכל עוד חיים ירצה בנו, אנחנו נמשיך לרצות אותו".

 

יש לכם יורש לכיסאו?

 

"לא ברמה של מגיש חדשות ראשי. אין כרגע מישהו מסומן. אני מניח שכשיגיע הרגע, יימצא האדם המתאים. יש רבים וטובים שיכולים לקחת על עצמם מהדורה מרכזית".

 

35 שנה על המסך

 

סקר שנערך שנערך ב-2003 העלה ש-35 אחוז מבין בני ה-60 פלוס, מעדיפים לחלוק את זמן הטלוויזיה שלהם עם יבין, שהחל את הקריירה שלו כמגיש בערוץ הראשון עוד ב-1968, וליווה את המהדורה ברגעים החשובים והמשמעותיים ביותר בערוץ. יותר מ-35 שנים של מסך ממצבות אותו כאחד המגישים המרכזיים ביותר בארץ. ביוני 2003 בטקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע הוא קיבל פרס על מפעל חיים, בעקבות הרזומה שצבר במשך השנים, שבהן הוא ערך והגיש את החדשות, הפיק משדרי תעודה וביים סרטים וסדרות מיוחדים. לא לחינם הוא זכה בתואר הנחשק "מר טלוויזיה".

 

בשנים האחרונות לא היה ברור אם יבין ימשיך להיות מועסק בערוץ הראשון, בשל ענייני כספים וחוזים, שלא נחתמו עד לרגע האחרון. בפברואר 2002, למשל, הופץ דו"ח מטעם ועדת הביקורת של הרשות, שבו נכתב כי יבין מועסק בניגוד לכללים ותנאיו לא אושרו כחוק. הדו"ח כלל אזכור לגבי ימי חופשה, שעליהם לא דיווח.

 

התנאים, שלהם הוא זוכה בערוץ, מכעיסים לא מעט קולגות בערוץ, ויש הטוענים שהגיע הזמן להחליפו בדם צעיר יותר. עם זאת, יש גם מי שלא מבין על מה המהומה. "בטלוויזיה האמריקאית כל המנחים הנחשקים והיקרים ביותר עברו מזמן את גיל ה-50", אומרת אילה חסון. "הטלוויזיה האמריקאית מאוד רצינית, וחיים הוא אחד הבודדים שעומד בקריטריונים שלה".

 

דיברת איתו פעם על פרישה?

 

"היתה לנו שיחה בזמנו. אני טענתי בפניו שבמצב הלא פשוט שבו הערוץ נמצא היום, אנשים טובים וראויים כמוהו צריכים להישאר. ככל שיהיו יותר אנשים טובים כמוהו, כך אני אהיה יותר מאושרת במקום הזה".

 

מה דעתך על הביקורת בעקבות החוזה החדש שלו?

 

"יש הרבה אנשים שפתחו עיניים, ויש שסוגרים אוזניים. בערוץ הראשון, כשמישהו מגרד באוזן ימין, יש אנשים שאומרים שזה בסדר, ואחרים אומרים שזה לא בסדר, כך שאני לא מופתעת משום דבר".

 

מריץ בדיחות

 

החוזה של יבין היה אמור להסתיים עוד בקיץ 2003, וקברניטי הערוץ החלו במסע גישושים אחר מועמדים להחלפתו. בנוסף, שמה של אילנה דיין הועלה כמגישה שתשב לצידו, אבל יבין לא אהב את הרעיון. במקביל דובר על יעקב אילון ועל יגאל רביד כיורשים פוטנציאליים.

 

"כבר היום אני ממלא המקום שלו בזמנים שהוא לא נמצא", אומר רביד. "גם אם אירש את מקומו, אני יכול להבטיח שלנעלים של חיים יבין אף אחד לא יכול להיכנס".

 

למה לא?

 

"לחיים יש רקורד של 40 שנות עשייה טלוויזיוניות, שבהן הוא סיקר והגיש את הרגעים הגדולים ביותר בישראל. היום אין שום אדם בארץ שמשתווה אליו ולניסיון העצום שלו. מה גם שיבין הוא הרבה מעבר למגיש, הוא מותג טלוויזיוני. יש כל כך הרבה דורות שגדלו עליו ועל צורת ההגשה שלו. הוא תורם המון למערכת. אני אחד התלמידים הנאמנים שלו, ומרגיש שהוא תרם לי הרבה. בעיקר בשפה הממלכתית שבה הוא מדבר".

 

בעידן של צחקוקים בין מיקי ויעקב, אין מקום לשינויים בצורת ההגשה בערוץ?

 

"קודם כל, המנחים הנחשבים ביותר בעולם הם אנשים בגילים זהים לשלו. ושנית, גם חיים עבר שינויים. הצורה שבה הוא מגיש את החדשות היום, שונה לגמרי מאיך שהוא הגיש את המהדורה לפני 30-20 שנה. גם הוא התפתח, והיה ער לשינוי הזמן, השפה והתרבות. בכלל, לא הרבה יודעים, אבל חיים הוא אדם מאוד מצחיק. אתה מצפה שתהיה לו פוזה של 'מר טלוויזיה', אבל זה ממש לא ככה. בין המהדורות הוא יושב איתנו באווירה לגמרי לא מכופתרת ופורמלית, ואנחנו פשוט מריצים בדיחות. כשאני מדבר איתו, אני לא מאמין שעומד מולי אדם בן 72. הוא מתנהג כאדם צעיר, כייפי, בעל חוש הומור, שנון ומפותח".

 

האיש מאחורי החדשות

 

יבין, איש צנוע, קנאי מאוד לפרטיות שלו. הוא מודע לעובדה שהוא איש תקשורת, אך עם זאת בוחר שלא לשחק על פי הכללים, ובדרך כלל נמנע מראיונות. הוא מתגורר בתל אביב, נשוי ליוספה, פרקליטה שמתעסקת בגישור, אב לדפנה, 34, עורכת דין, יונתן, 32, עיתונאי וסופר, מיכאל, 30, עורך דין, וחגי, 26, שלומד רפואה.

 

"הסכום שאותו אקבל בערוץ הראשון הוא בסך הכל סמל סטטוס בשבילי", הוא מצהיר. "בברנז'ה שלנו מודדים אותך לפי הסכום שאתה משתכר - ככל שאתה מקבל סכום יותר גבוה, ככה אתה יודע שמעריכים אותך יותר. כסף מעולם לא היה שיקול מרכזי בשבילי כשחתמתי על החוזים בערוץ הראשון, למרות שעברו בראשי מחשבות על פרישה כמה וכמה פעמים בקריירה, שנבעו בעיקר ממשברים ברשות השידור, וממשברים שהיו לי עם הערוץ בזמן שלקחתי חלק בניהול ובתפקידים הבכירים".

 

מה היה רגע השיא בקריירה שלך?

 

"היו שניים. השמח מביניהם היה הביקור של סאדאת בנובמבר 1977. אנחנו ידענו על הביקור שלו ביום חמישי, והביקור התרחש בשבת. הנחיתו עלינו את אחת המשימות הקשות ביותר לשידור. אז לא היתה הטכנולוגיה שיש היום. היינו צריכים לסקר את הביקור לכל הרשתות בעולם. האירוע השני היה רצח רבין. אני הייתי זה שבישר לצופים על מותו".

 

בכית אז?

 

"בכיתי לפני השידור, ואולי בזמן השידור ירדה לי דמעה. לא יכולתי להוציא את המילים האלה מהפה. פשוט לא עיכלתי, וזה לא יצא לי. אמרתי משפט כמו 'רבין איננו בחיים', לא יכולתי להשתמש במילה רצח".

 

צורת הגשת החדשות השתנתה. אתה לא מרגיש צורך להשתנות בהתאם?

 

"צורת החדשות השתנתה בערוצים המסחריים, כי הם - להבדיל מאיתנו - צריכים את זה בשביל המדרוג. אנחנו גם צריכים צופים, אבל זה לא אחד השיקולים שמניעים אותנו. לכן אנחנו מרשים לעצמנו להיות יותר ממלכתיים וייצוגיים, לאלה שאוהבים לראות את החדשות שלהם בצורה הממלכתית של הערוץ הראשון. גם ההגשה שלי מצטיידת בחיוכים ובהרמות גבה כשצריך. ככל שאני יותר מתבגר, אני רואה את החדשות כדבר יותר רציני, ושם דגש יותר על דברים דרמטיים בהגשה ופחות על הבידור".

 

כמה זמן אתה מתכנן להישאר בערוץ הראשון?

 

"אני לא עוסק בזה. כל זמן שרוצים אותי, אז אני שם. מה שכן, אני בהחלט מודע לזה שאני כבר לא ילד".