Shark Tale

משחק המבוסס על סרט אנימציה בעל אותו שם, שמיועד גם למבוגרים. בניגוד לסרט, המשחק יתאים בעיקר לילדים, מחייב צפיה בסרט בכדי להבין את העלילה, ומציע משחקיות שחוזרת על עצמה

בילדותנו, היתה חלוקה ברורה: סרטים מצוירים הם לילדים, וההורים יכולים ליהנות מהם - אבל בסתר, בעוד הם מסבירים לאחרים ש"הם כאן בשביל הילד". והיום? עם סרטים כמו "שרק", "עידן הקרח" ואחרים,

שפונים למבוגרים לא פחות (ולפעמים יותר) מלילדים, הגבולות כבר לא ברורים כמו פעם.

 

כמו משחקי מחשב, גם הסרטים המצוירים התבגרו, והקהל שלהם כבר לא מצטמצם לגילאי בית הספר. גם Shark Tale (תורגם ל'תפוס ת'כריש' בעברית), הסרט החדש של אולפני Dreamwork, הוא פארודיה מצוירת מטורפת על סרטי גנגסטרים, שלא בהכרח מיועדת לילדים. אך Shark Tale הוא גם משחק לקונסולת ה-Playstation 2, המבוסס על הסרט, ולא בהכרח מיועד לבוגרים.

 

או במילים אחרות: בעוד ש-ST הסרט מתנוסס בגאון על ראש הסולם האבולוציוני של סרטי האנימציה, נמצא ST המשחק הרחק מטה, בתקופה שבה משחקים, וסרטים מצוירים, נחשבו נחלתם של ילדודס בלבד. 

 

חייבים לצפות בסרט

 

כמו הסרט, ST מגולל את סיפורו של אוסקר - דגיג קטן, מצחיק וערמומי שמצגת חייו מורכבת בעיקר משקרים, פוזה, והעמדות פנים. ההתקדמות במשימות מתרחשת לפי קו העלילה המוצלח של הסרט, אך למרבה הצער, היא אינה מוצגת בצורה ראויה, כך שקשה עד בלתי אפשרי להבין אותה.

 

לרוב, היא מורכבת ממונולוגים קצרצרים עם דמויות מהסרט, או ממיני-סצינות דלות. כמי שלא צפה בסרט, לא ממש הצלחתי להבין את מהלך ההתרחשויות, למרות התעניינותי. לא ברור אם הייתה זו כוונת המפתחים מלכתחילה, אך נראה כי צפייה בסרט הינה תנאי הכרחי למדי אם ברצונכם לשאוב את מלוא ההנאה מהמשחק. מצד שני, זהו גימיק חכם למדי.

 

ST מורכב רובו ככולו משלבי גלילה צידית מסורתיים, לצד מיני משחקונים, שחלקם מעצבנים וחלקם ממכרים. מכיוון שהחוט העלילתי המחבר בין השלבים דק במיוחד, נוצר הרושם כי ST אינו יותר מאוסף של רעיונות משחקיים שהודבקו יחדיו. שלבי הגלילה הצידית מציעים משחקיות דו מימדית מוכרת, פשוטה וחביבה, על רקע גרפיקה תלת מימדית.

 

הדמות שוחה בשלב, ונאבקת (או מתחמקת, תלוי בכם) מאויבים בעלי דפוס פעולה קבוע מראש. לחיצה על הכפתור המתאים תגרום לדמות לשחות מהר יותר, ולחיצה כפולה על אותו הכפתור תגרום לה לבצע מעין התקפת ספרינט.

חלק מהאויבים בלתי פגיעים - כך שצריך פשוט להימנע ממגע עימם, בעוד שאחרים הם בעלי נקודת תורפה, שניצולה יביא למותם בטרם עת.

 

לדוגמה, צלופח מחשמל, שניתן להרגו רק בזמן שהוא אינו מפיק חשמל, או דגי פיראנה שהופכים קטלניים ברגע שהם מבחינים בכם, כך שעליכם להכותם מאחור. חבל שהמשחק לא ממש דורש להרוג כל אויב ואויב, וניתן למעשה לחלוף על פני השלבים במשחק מבלי להרוג אף אחד, מה שמקצר את זמן המשחק בהרבה.

 

עיצוב שלבים המותאם לילדים

 

השלבים נראים פחות או יותר אותו הדבר, וכמעט בכולם המטרה מסתכמת בהגעה לנקודה מסוימת על המפה. המסלול ליניארי לחלוטין, אך מדי פעם יידרש מהשחקן לבחור את הפניה המתאימה לפי המטרה שעל המפה. אם אתם מחפשים מעט מקוריות במשחקים, תשכחו מ-ST. שלבי הגלילה הצידית חוזרים על אותם אלמנטים לעוסים שוב ושוב, ורק שלבים בודדים יציגו רעיונות חדשים, שיוציאו אתכם מהשגרה, כמו שלבי ההתגנבות.

 

המשחק מתחיל מרמת קושי קלה מאוד, שעולה בהדרגה, זאת, בניגוד לרמת הקושי המטורפת של חלק מהמשחקונים. החזרה על אותם הרעיונות, לצד חוסר האתגר, הופכת את עיצוב השלבים של ST לכזה המותאם בעיקר לילדים קטנים.

 

ישנם שלושה סוגים עיקריים של משחקונים שמופיעים במהלך השלבים: מרוץ, ריקוד, וקרב. משחקון המרוצים הוא כנראה הכי פחות מאתגר ומושקע, גם אם מתחשבים בעובדה שהוא מיועד לשחקנים צעירים יותר. לא צריך לעשות הרבה כדי לנצח מלבד להשאיר את הדמות בטווח הגיוני מהמסלול.

 

משחקוני הריקוד, לעומת זאת, מציעים רמת קושי גבוהה מאוד, כמעט בלתי אפשרית עבור שחקנים צעירים. המטרה לכאורה פשוטה: לחיצה על המקש המתאים בזמן המתאים לפי הקצב, כשהמשחק מרשה לשגות בכ-25% מכלל הלחיצות המיועדות. אבל זה רק נשמע קל.

 

קצת קשה להבין את כוונת המפתחים כאשר הם דורשים מהשחקן לבצע מעברים חדים בין כיוונים, ולשלב שני כפתורים במקביל. לנו זה היה קשה, לילדים זה יהיה קשה אף יותר. אחרון המשחקונים, וגם המהנה שבהם, הוא משחקון הקרב. כאן, דווקא עובדת יפה המשחקיות של שילובי כפתורים וזריזות תגובה, תוך איזון עם רמת הקושי של שאר המשחק.

 

הבעות פנים מפורטות

 

משחקים המיועדים לשחקנים צעירים לא נוהגים להתהדר בחבילה אודיו-ויזואלית יוצאת מגדר הרגיל. אולם דווקא במקרה שלפנינו נראה כי המפתחים השתדלו מאוד לצייד את המשחק במראה נוצץ ופסקול חלקלק. מבלי להיכנס למושגים טכניים, ST הינו משחק יפה ומרשים למדי.

 

הדמויות המופיעות במשחק דומות באופן מפליא לדמויות שבסרט, למרות שאלה האחרונות מורכבות ממספר פוליגונים גדול פי כמה וכמה. בעיקר בולטים סרטוני הקישור במנוע המשחק, שמציגים את הבעות פניהם של אוסקר וחבריו בצורה מקצועית ומפורטת.

 

המנגינות המלוות את השלבים הן לא פחות מממכרות. חובבי מוזיקה שחורה ו-Fאנק ייהנו מאוד מחידושים מרעננים ללהיטים ישנים, ומהביצועים הנהדרים. בניגוד למשחקי אחרים המבוססים על סרטים, את הדמויות במשחק לא מדבבים השחקנים המקוריים שדיבבו את הדמויות המצוירות בסרט הקולנוע.

עם זאת, הדיבוב עדיין נשמע מקצועי, מצחיק ואמין כפי שהוא צריך להיות.

 

אם נתייחס אל ST כמשחק המיועד לגיימרים צעירים - נראה כי הוא עושה את עבודתו נאמנה. למרות שזה ישמע לכם מוזר, קרוב לודאי שאחיכם הקטן דווקא ייהנה מעקרונות המשחק שחוזרים שוב ושוב, כמו גם מרמת הקושי הקלה יחסית. חלק מהמשחקונים מתאימים גם הם לילדים, בזמן שחלקם יהיו קשים מדי. 

 

אולם בעוד ששחקנים צעירים ימצאו רק את חוסר האיזון הזה כחסרון, קרוב לודאי ששחקנים בוגרים לא יצליחו כלל ליהנות מהמשחק. זה קצת חבל, משום שסרט הקולנוע עליו מבוסס המשחק מותאם דווקא לצופים בוגרים יותר. למרבה הצער, בחרו המפתחים בדרך הקלה: להתאים את המשחק לילדים בשל השיוך לסרט מצויר. השורה התחתונה: אם כבר עברתם את גיל בר המצווה, אתם יכולים לדלג על Shark Tale בראש שקט, אלא אם כן אתם מחפשים מתנה לאח הקטן.